לעומת נקודת תורפה זו בוויכוח, אפשר לציין בו שלוש תופעות חיוביות:

א. שאלת היהודים הוצגה על במת המוסד העליון של האימפריה הבריטית בכוח רב ומתוך יחס של כבוד ואהדה;

ב. ארץ-ישראל הוצגה במרכז השאלה היהודית כאפשרות יחידה של פיתרון;

ג. במצב זה של העם היהודי, ונוכח תפקידה זה של ארץ-ישראל - לא ייתכן לקבוע קונסטיטוציונית את היהודים כמיעוט בארץ-ישראל.

מצד שני נואמים חשובים בוויכוח, שניהם מיניסטרים לשעבר, ארצ'יבלד סינקלר[5] ואמרי,[6] נשמעה הצעת "פריטי" (parity)[7] בהרכב המועצה המחוקקת, כסמל של יחס צודק לכוחות הנמצאים בארץ-ישראל.

עניין המשלחת הערבית הוא תוצאה ישירה מהוויכוח בבית הנבחרים. שתי פנים לצעד הזה, ובכך כל פיקחותו. אחרי הוויכוח בבית הנבחרים היה מצבה של הממשלה קשה והיא באה, כנראה, לידי מסקנה שעניין המועצה המחוקקת – אם אינו "קבור" (כמו שחושבים אחדים מאנשינו), הרי מכל מקום קשה יהיה להוציאו לפועל. יש אפוא לעשות משהו לחיזוק הפוליטיקה הזאת. מצד שני, אם הפוליטיקה הזאת באמת נתונה בסכנה, הרי שצריך להתכונן לסגת ממנה.

נסיגה פירושה, קודם כל, מצב קשה לנציב – האם יוכל להחזיק מעמד לאחר נסיגה ממדיניות הקשורה בשמו? ברור, שראש הממשלה הקודם (רמזי מקדונלד) תבע מהנציב בכל תוקף להגשים את המועצה המחוקקת, בשעה שהנציב ביקר בלונדון בפעם הראשונה; ואילו מילא את ההוראות שניתנו לו אז ככתבן וכרוחן, צריך היה להתחיל בעניין המועצה המחוקקת עוד לפני זמן רב. ברור גם, שהנציב בא לידי מסקנה כי המועצה המחוקקת היא הכרח מבחינת הביטחון, וקבע שעליו להגשימה. פעולתנו לא הייתה אפוא בכדי, משהו עוררה, משהו שינתה, והניעה את הממשלה להכין לעצמה קו התבצרות נוסף למקרה שתצטרך לסגת מן הקו הראשון.

מצד שני, מבשר עניין המשלחת התקפה נגדנו.

עדיין איננו יודעים מה יתחולל בארץ כתוצאה מהזמנת המשלחת הערבית ללונדון. לא מכבר נשמע ברדיו פריס נאום, אשר ציין שיחד עם הזמנת משלחת סורית למשא-ומתן בצרפת, הזמינה בריטניה משלחת ערבית ללונדון. הערבים עצמם אומרים, שהמשא-ומתן בין סוריה לצרפת החל לאחר שבסוריה היו מהומות, שביתה, הרוגים ופצועים. גם למשא-ומתן המתנהל עכשיו בין מצרים לבין בריטניה קדמו מהומות ושביתות; אבל בארץ-ישראל לא קרה שום דבר דומה לזה – מכאן חולשת המשלחת הערבית. אולי – חושבים הם – יש לחזקה במשהו... "חיזוק" כזה אין צורך שיבוא דווקא לפני צאת המשלחת; הוא יכול לבוא גם בשעה שתשהה בלונדון. מכל מקום, אין להוציא מכלל חשבון גם אפשרות כזו, ומקרה הרצח על-יד טול-כרם[8] הוא אות לכך.

על כל פנים, כבר השיגו הערבים הרחבת סמכותה של המשלחת, והובטח להם כי יוכלו לדבר גם על ענייני קרקע ועלייה. אומנם, הודעת הנציב על דבר המשלחת מבחינה בין הדברים הנוגעים למועצה מחוקקת לבין הדברים ביחס לעלייה וקרקעות (וכבר ציין זאת בן-גוריון). על עניין המועצה המחוקקת נאמר בהודעה שהמיניסטר "ידון" עם המשלחת, בעוד שביחס לקרקעות ועלייה נאמר כי "יוכלו להשמיע את דעותיהם" על עניינים אלה, ולא נאמר שיהיה דיון איתם. הממשלה הבריטית מנסחת הודעות רשמיות ניסוח זהיר ביותר, וההבדל הנ"ל אינו דבר שבמקרה. יש מקום לשער, שהנציב איננו מעוניין שהערבים ישיגו קונצסיות חדשות בענייני עלייה וקרקע. העיקר בשבילו, שהמועצה המחוקקת תינצל מהסכנה הנשקפת לה. אבל כדי שדבר זה יושג, יש צורך שהמשלחת תיסע ללונדון, וכדי שהיא תיסע ראתה הממשלה צורך להבטיח לערבים שיוכלו לדבר גם על ענייני עלייה וקרקעות.

תתפלאו, אולי, שאני מדבר על עניין המשלחת הערבית כעל עובדה קיימת בשעה שעדיין לא כל המפלגות הערביות הגיעו לידי הסכם בעניין זה. עובדה היא, שעדיין אין הסכם בין המפלגות הערביות אם יש להכריז על קבלת תוכנית המועצה המחוקקת לפני נסיעת המשלחת, או יש להימנע מהודעה כזו. בדבר זה מחולקות המפלגות, ומפלגה אחת עומדת בעניין זה נגד כל המפלגות האחרות. אולם אחת זו – מפלגת המופתי – שקולה אולי כנגד כולן. היא איננה מקבלת את התוכנית הנוכחית של המועצה המחוקקת, ויש בדעתה לדרוש בלונדון שינויים יסודיים בסמכותה של המועצה המחוקקת. יתר המפלגות מוכנות להצהיר לפני הנסיעה, כי הן מקבלות את תוכנית המועצה המחוקקת, ובלונדון ידברו על עניינים אחרים. אבל למרות חילוקי דעות אלה יש להניח שהמשלחת תיסע, ואפילו אם תצא מכאן בלתי-מאוחדת, ואפילו אם תצאנה שתי משלחות, הרי בלונדון, בפני המיניסטר, יופיעו הופעה מאוחדת. ברור, שהמשלחת הערבית תנצל את בואה ללונדון לא רק לשם שיחה עם הממשלה, אלא גם לפגישות עם העיתונות ועם ראשי הציבור, והממשלה עצמה תצטרך לעזור לה בכך, משום שהמשלחת היא אורחתה של הממשלה.

 

הערות