יום ו', 11/6/1954
כל הבוקר במשרד החוץ בקרייה של ת"א.
מנהל "אל על" לואי פינקוס שחזר עתה זה מדרום אפריקה. בא להסביר לי כי עניין כניסתו של מרדכי מקלף כיו"ר מועצת המנהלים של "אל על" טעון הסכמת כמה גורמים- משרדי האוצר, התחבורה והביטחון, ההסתדרות, הסוכנות ו"צים". לא סגי ברצונו של אברהם רוטנברג להעביר את התפקיד. אגב כך חקרתי את פינקוס על המצב בדרום אפריקה. הארץ על סף גאות חדשה עם התקדמות ניצול האורניום. ליישוב היהודי צפויה רווחה כאשר לא ידע עד כה. היחסים בינו לבין השלטון של [רה"מ דניאל] מלן השתפרו לבלי הכיר. בתהליך זה מילאה ישראל תפקיד מכריע והיהודים יודעים זאת. הבורים מעריצים את ישראל שידעה גם להיפטר מהאנגלים וגם לגרש את הערבים. ביחסו האישי של מלן ליהודים חלה מהפכה עם שובו מישראל [ביקר ביוני 1953]. המפלגה חדלה לדגול באנטישמיות באורח רשמי. דלתיה פתוחות ליהודים. אין ספק כי בבחירות הבאות יצביעו הרבה יהודים, אולי רובם, בעד מפלגת השלטון. פחד היהודים לעתידם בדרום אפריקה כיהודים כמעט נעלם. לעומת זה גבר פחדם כלבנים, אבל זוהי צרת רבים. בעיית הילידים הולכת ומחריפה ומדובר בגלוי על שפיכת דמים ועל אמצעי השמדה. בין כך ובין כך אין לראות סימנים להתעוררות הרצון לעלייה. לעומת זה יש סיכויים להקלות ביצוא ההון להשקעה.
מאיר וֶלטמן [תובל], פרקליטה של חברת הצמיגים "ג'נרל", בא להרצות על תרעומות החברה נגד האוצר ולמתוח ביקורת קשה על התנהגותם של אשכול וספיר כלפיה. שגריר נייד של החברה שביקר בארץ לפני שבועות מספר התרשם רע מאוד משיחתו עם שר האוצר, ובצדק. סגנון שיחתו של שר המסו"ת היה הרבה יותר תרבותי והוגן (מאיר ולטמן הוא חבר נאמן של מפא"י). המגמה עכשיו למזג את שני המפעלים - "ג'נרל" ו"אליאנס". מוטב מיזוג השניים מחיסול "ג'נרל". החלטת החיסול של "ג'נרל" נמנעה בקושי. מדטרויט לחצו בכיוון זה. טענתם הצודקת היא כי כל ההבטחות שניתנו להם הופרו. כאשר ניתן להם הרישיון להקים את המפעל הובטח כי זה יהיה יחיד ואף על פי כן ניתן רישיון ל"אליאנס". התפשרו עם זה וקיבלו הבטחה כי הם יזכו ב-60 אחוז מהשוק. והנה עכשיו קונים משרד הביטחון והסוכנות כמעט אך ורק מ"אליאנס". אילו יכולתי להשפיע עוד עכשיו כי משרד הביטחון יקנה קצת יותר מהם, הייתה בזה עזרה רבה.
מאיר קרוב מאוד למהלך משפט קסטנר וסיפר רבות על הנעשה מאחורי הקלעים. יואל ברנד כותב ספר על כל הפרשה. תחילה התקשר עם איזה מו"ל מפוקפק מיוצאי אצ"ל אך בהשפעת מאיר העביר את הספר ל"עיינות" [הוצ' הספרים של מפא"י].
עם משה פרלמן על "קול ישראל" הערבי, לאחר שיחתי עם שאול בר-חיים - הצד השני של המטבע.
עם איסר על מצב יחסינו עם האמריקנים. בידיו עדויות נוספות על יחס עוין. לא הרי אֶשגרים מבגדאד או מדמשק על עיראק וסוריה כהרי אשגרים מת"א על ישראל. בא בהצעה של טיפוח קשרים ישירים יותר אמיצים, עם תורכיה.
נועצתי בשאלת משפט [המוטראן] חכים נגד "זמנים" [יומון ה"פרוגרסיבים"]. לדעתו מוטב להתנצל. אם יהיה משפט יהיה בידי חכים חומר מרשיע נגד המדינה ממדרגה ראשונה - נישול בירעם, פגיעות בכנסייה וכד'. לעומת זה החומר שיש בידנו נגדו אינו ניתן להוכחה בבית דין. מוטב לחסל פרשה זו במינימום של הפסד. אם נחליט פעם "לחסל" את חכים באמצעים משפטיים, מוטב לעשות זאת על ידי הבאת שותפיו היהודים לדין, כי אז יתגלו מעשיו הנאים אגב הרשעת אחרים.
התעוררה בעיית המלומדים השמאליים בארה"ב שאחדים מהם התחילו מתדפקים על שערי ישראל [בגלל ה"מקארתיזם"]. איסר מציע קו: מי שבא כעולה - יש לפתוח לו בהתאם לחוק השבות, אך את הבאים לעבודה יש להכניס רק על יסוד בדיקה אישית.
התייעצות ממושכת עם שרי המשפטים והמשטרה, בהשתתפות [המפכ"ל יחזקאל] סהר ו[אברהם] זלינגר, על מהלך החקירה נגד רוזנברג ועניין "החיפוש" אצל "המזרחי". שוב התברר כי קולר הפעולה הנמהרת ללא ראיית הנולד לגבי התוצאות הציבוריות הממאירות תלוי ביועץ המשפטי. חקרתי איך הגיעו תיקי מסו"ת ל"ידיעות אחרונות" .לדעת המשטרה נמסרו תיקים אלה לעיתון על ידי פקיד של מסו"ת, ברזל שמו, מיוצאי לח"י, איש ישר-לב שלא יכול לראות עוול ולהחריש.
לבסוף ישבתי עם שני השרים בלבד ליישב את הסכסוך ביניהם בענייני חנינה. שניהם ירשו בתחום זה מסמכויותיו של הנציב העליון - שר המשפטים כממליץ לפני הנשיא עד לחנינה גמורה, כולל הפחתת עונש, ושר המשטרה כמפחית עונש על דעת עצמו, והתוצאה היא בלבול ובחישת שניהם באותה הקלחת.
לאחר ארוחת הצהריים, ברחוק הירקון, התייעצות נוספת עם בלאס-וינר לקראת בוא ג'ונסטון. קיבלו קו הטיעון שהצעתי אך בלאס הציע כתוספת לאיים בכל מיני בלהות, כגון שאיבת מים מהכנרת ישר לבית נטופה, חפירת מנהרה מהחולה דרומה שתעקוף את "המפורז" (ותעלה 10 מיל' ל"י), תעלה מים התיכון לירדן שתציף את הע'ור [מישור בקעת הירדן, בערבית] במים מלוחים.
יצאתי לירושלים ומייד בבואי קיבלתי את גרנות.
