יום א', 7/3/1954
אחרי ישיבת חמשת השרים ביום ו' קיבל על עצמו זיאמה להזמין אליו את רשיש ולהשיג הסכמתו להצעת הפשרה המחייבת קבלת דין מצדו בסעיף העיקרי - גובה מס הרכוש. הבוקר הודיעני זיאמה, כי רשיש מוכן להרכין ראשו בסעיף זה, אך בתנאי כי רוקח יאשר את כל החוזים והמילוות שכבר הוצאו לפועל אם כי אישור משרד הפנים טרם ניתן להם. הפשרה משתרעת עוד על שלושה סעיפים שלא כדאי לפרטם.
קראתי אלי את רוזן לפני הישיבה להבטיח תמיכתו מראש להצעת הפשרה. בישיבה קיבלתי ממנו פתק, כי [יוסף] ספיר מציע דחיית העניין לשבוע. נעניתי להצעה זו. "הכלליים" מעדיפים סידור העניין מחוץ למסגרתה הרשמית של ישיבת הממשלה.
גולדה חזרה ביום ו' מחו"ל ומסרה בישיבה מרשמיה. עשתה יומיים-שלושה באיטליה ויצאה מדוכאה מהעזובה התרבותית ששרויה בה שארית היהדות האיטלקית, אשר גם המדינה באמצעות צירותה, גם הסוכנות היהודית באמצעות מח' התרבות שלה, אינן נותנות דעתן עליה. זה כבר אני מֵיצֵר על כישלון צירותנו בתחום זה, בייחוד בתקופת כהונתו של אליאס [אליהו] ששון, שאין לו שום יחס ושום יכולת של תרומה לסיפוק משאלותיה של היהדות המקומית בתחום זה. עיקר שליחותה של גולדה הייתה באנגליה אבל לא שמענו שום דבר מיוחד מפיה על אותה ארץ.
דיברתי עם ברני [דב יוסף] על פגישת בירור עם [יוסף] בלומנפלד והחל מקרטע כדרכו: "מה פירוש הדבר - עורכים עליו ביקורת?" אם יש לבלומנפלד מה להעיר - יבוא אליו. מילא, אני כרה"מ רשאי להתערב בכל דבר, אך מה עניינו של אשכול לכאן? הוא לא ישתתף בפגישה אם פירושה העמדתו בפני בית-דין. שידלתיו כי אין לדחות את בלומנפלד אם רצונו להשמיע דעתו באוזני השרים האחראים - הוא איש עצמאי שנענה לקריאת ממשלת ישראל לעזור לה בקשריו ובניסיונו, האומנם אנו מעוניינים כי יספר ברחבי עולם כי אנו לא רק שוגים והולכים בתוהו לא דרך, לדעתו, אלא גם מסרבים להטות אוזן לעצה ידידותית?
אחרי כן נמלכתי באשכול שהציע כי הפגישה תהיה בלי השתתפותו, לטובת העניין.
גמרתי עם אשכול הגשת שמו של מקלף כמועמד יחיד שלנו למילגה ע"ש אייזנהאור.
אחר הצהריים קיבלתי לראיון עם ד"ר קומפטון ורעייתו. קומפטון הוא נשיא MIT - בית הספר הטכנולוגי הגבוה שבבוסטון, הנחשב למוסד המשוכלל ביותר שבעולם לחינוך טכני גבוה. הוא מבלה בארץ כאורחו של הטכניון בחיפה. הוא ואשתו אמריקנים מהטיפוס המעולה, בני תרבות ומצניעי לכת. שניהם בני משפחות כמרים, אמונים על "הברית הישנה". האישה בייחוד גילתה סימנים של מסורת רוחנית.
כל הערב ישבתי על הכנת נאום התשובה בכנסת ואף על פי שבתחילה חשבתי להסתפק ברשימות של ראשי פרקים למעשה כתבתי את מרבית הנאום בשלמות.
צפורה נסעה בינתיים לבית-הכרם לנחם את [המורה] מרים כרמון האבֵלה על מות בעלה [משה; מורה ומזכיר גימנסיה "רחביה"]. משחזרה סיפרה רשמיה וממילא נשתלשלו זיכרונות על מגורינו בבית כרמון [ברחוב ביאליק] בבית הכרם, כשקובי [יעקב] היה בן ארבע וללה [יעל] בת שנה, וכל ריהוט דירתנו ואורח חיינו היו בתכלית חומרת הנזירות והסיגוף [בבית זה התיישבה משפחת מ"ש ראשונה בהיקראו לי-ם ממערכת "דבר" בת"א, לעבוד כעוזרו של חיים ארלוזורוב, מנהל המח' המדינית של הסוכנות].
אחרי כן חזרתי וישבתי עד הרחק אחרי חצות בחיבור הנאום, שעלה לי כתמיד בייסורי מחשבה ובחבלי ביטוי כאובים.
