יום ב',  1/3/1954

בסוריה שקטו כנראה הרוחות, אם כי ממשלה חדשה טרם הורכבה. עיתוני הבוקר חוזרים על סיפור כי ב"ג המתיק סוד עם הרמטכ"ל ושר הביטחון. שמי לא נזכר.

במשרד רה"מ משלחת של גוף הקורא לעצמו "איגוד המשקיעים". באו שלושה - אחד שטרנברג, שאני מכירו כמנהיג רביזיוניסטי לשעבר; אחד מעולי דרום-אפריקה, המרעיש תמיד את האוצר במכתבים גלויים, ואחד חדש, עולה מארה"ב מבעלי מפעל העפרונות בירושלים. אמרו, כי איגודם מייצג 90 אחוז ממשקיעי הון חוץ בתעשייה בתקופת המדינה. שאלתי ליחסיהם עם התאחדות בעלי התעשייה ואמרו כי הם כשורה. התאוננו מרה על יחס הממשלה ועם זה הפצירו בי לבוא לישיבת הפתיחה של כינוסם הקרוב. טענתי כי הופעתי מיותרת - אוכל לומר רק דברים סתמיים ויאשימוני אחר כך כי אני מביע אהדה להשקעת הון פרטי רק מהשפה ולחוץ באשר מעשי הממשלה סותרים את הצהרותי - אם נכונים דברי ביקורתם. כלום לא מוטב, כי יסתפקו בשרי האוצר והמסו"ת, שהם בעלי דבריהם? אף על פי כן טענו, כי הופעתי תעודד ואסור לי למנוע ברכתי. אמרתי כי אמלך בחברי.

בל, סגנו של [אוסקר] גאס, ובהם - לשיחה על לשכת הייעוץ הכלכלי. אחרי פגישתם הראשונה איתי ושיחותי עם אנשי האוצר בעקבותיה חל שיפור ניכר ביחס המשרדים אל הלשכה, בייחוד ביחסו של האוצר עצמו. [פנחס] ספיר פנה אליהם וביקש עזרתם בעריכת תקציב הפיתוח ואף אומנם היה בעניין זה שיתוף-פעולה מניח דעת. אך עדיין רב המעוות הטעון תיקון. אחד הליקויים הרציניים הוא כי אינם מקבלים בעוד מועד ידיעות מספיקות על כוונות המשרדים לעתיד לבוא ולכן אינם יכולים לעזור או להזהיר. כן אינם משותפים בכמה פעולות תכנון כלכליות, כגון הוועדה לקביעת סחורות השילומים המיועדות לפיתוח וכן כמה ועדות תכנון בין-משרדיות (מים, כוח, בנקאות, מחירים). ועוד הם מעוניינים בנוכחות של קבע בוועדת השרים הכלכליים. הבטחתי, הבטחתי, הבטחתי. עוררו שאלה של פגישות סדירות איתי על נושאי מדיניות כלכלית ונעניתי ברצון, רק הצעתי כי בכל שיחה ישתתף איש מהמשרד הנוגע בדבר.

במשרד החוץ התייעצות על מסקנות מהברית הצבאית העומדת להיחתם בין תורכיה ופקיסטן, עם החלטת ארה"ב להעניק סיוע צבאי לאחרונה. ראש ממשלת פאקיסטן הצהיר כי ממשלתו לא תשכח חובתה כלפי מוסלמי פלשתינה וצפון-אפריקה. תורכיה הסתייגה מייד מהצהרה זו וגם הודיעה לנו כי התכוונה בהסתייגותה אלינו. אף על פי כן תורכיה מחייבת הצטרפות עיראק וכאן ניגוד והתנגשות בינינו לבינה. ברור, כי לא נוכל לצאת במערכה רבתי נגד זיון פאקיסטן ועל כל פנים יהודי ארה"ב לא ילכו עמנו בקרָב הזה. אבל עלינו לכוון את כל החיצים בזיונה של עיראק וכאן ניתכנו לנו עלילות. עם זה עלינו להדק קשרינו עם תורכיה בכל המישורים - מסחר, תרבות ומגע צבאי. החלטת משרד הביטחון לבטל דווקא בשעה זו את הנספחות הצבאית שלנו באנקרה היא מישגה רציני ועלינו לעמוד על המשך קיומה.

שארית הבוקר עסקתי בניסוח תשובות על שאילתות שנצטברו - שבע-עשרה במניין.

אחר הצהריים בכנסת ראיתי את יזהר הררי ערב צאתו לעבודת ה"מגבית" באנגליה, כממשיך לגולדה.

שם ישבתי עם אשכול וארן על תקציב ההסברה. אשכול הבטיח חצי מיליון ל"י מייד ועוד כמאתיים אלף במשך השנה. הפצרתי בזיאמה להסתפק בסכומים אלה.

שיחה לא קלה עם [יונה] כסה הרואה עצמו מקופח אכזרית על ידי הנהגת המפלגה. כלום לא הוא היה זכאי וראוי להיבחר מזכיר? והנה שוב פוסחים עליו וחוזרים על אחרים. מנוי וגמור עמו לנטוש עבודת המפלגה. דיברתי הרבה על לבו כי לא יפרוש וניסיתי להסביר לו מבלי לפגוע בו כי כולנו מודים בערכו המיוחד - רמתו האינטלקטואלית, שורשיו בתנועה, חושיו הציבוריים - אך אין הוא מוכרח להיות מושלם בכל המעלות, אין הוא בעל-בית למופת, אין הוא איש ארגון מובהק ואין הוא צריך לרדת בעיני עצמו חלילה משום שלא הצטרפו בו כל התכונות הללו ועל כל פנים אין הדבר מוריד קרנו בעיני חבריו ושַלַמה לא יוסיף לתרום חלקו גם אם אחר יתמנה מזכיר.

חשבתי כי ריככתיו אבל אחר כך הוגד לי, כי הוא נשאר תקיף בהחלטתו, וזה חבל. הוא איש יקר ויש לו עין רואה ולב רגיש.

ישבתי עם רפאל בש על הכנה סופית של רשימת המזכירות שנגיש הערב לוועדת האחד עשר.

אחרי ארוחת הערב ישיבת ועדת האחד-עשר במשרד רה"מ. אושרה מועמדות אריה בהיר כמזכיר יחיד. אושרה גם הרשימה של חברי המזכירות בכללותה ונמסר לשלושה לגבשה סופית. על כל פנים, [אהרון] רמז ו[שלמה] הלל נכנסו כמוסכמים.

אותה שעה נתקיימה בבית-החלוצות אסיפה מייסדת של סניף ירושלים לאגודה לעזרת נגועי שיתוק ילדים וצפורה ישבה שם ראש. היזהרו בבני משפחת מאירוב!