יום ב',  8/2/1954

 

שוב התעוררתי מוקדם מאוד ולמרות העייפות המוחצת לא הצלחתי להירדם שנית.

בבוקר השכם טילפן שוב נמיר הביתה בקיטרוג מר על עקשנותו של יוסף.

ב-8.30 במשרד רה"מ ברל לוקר. רשימה של קובלנות. שַלַמה מביא משרד החוץ את אורחיו מחו"ל אל יוספטל ולא אליו. הן הוא יו"ר ההנהלה. מדוע אין ממציאים לו "ניירות" [עותקי דוחות ומברקים ממשלתיים המסומנים לתפוצה]. מתי תאושר סוף סוף האמנה בין הממשלה והסוכנות, אשר ב"ג, באהבתו את ההסתדרות הציונית כי רבה, הקפיאה, ועוד.

ב-9 רוקח לקראת ביקורו בנצרת. חשב כי הוא יהיה השר הראשון לבקר בנצרת רשמית. הוכרחתי לאכזבו: הרב מימון ביקר שם זמן קצר לאחר הכיבוש כשר הדתות ואף אני ערכתי ביקור רשמי בעיר. דיבר בזכותה של הידברות בין "הכלליים" ומפא"י לקראת הבחירות לעירייה והבטחתי לשלוח אליו את [ראובן] ברקת.

ישיבה עם גולדה ומשה שפירא על היתרי עבודה בשבת, למלא אחרי אותו סעיף בהסכם עם הדתיים. קבענו שלושה היתרים בכניעתו הרוטנת של שפירא והשארנו שניים בצריך עיון. הובלט שוב, והפעם בעליל ונוכח עובדות כלכליות וטכניות חותכות, הניגוד המוחלט בין אופיה הגלותי של השבת לפי המשטר המקובל בחיי היהדות החרדית לבין צרכיה המכריעים של הממלכתיות הישראלית ונסיבותיה המוכרחות של הטכנולוגיה החדישה.

ב-10 הציר הסובייטי אברמוב, לביקור רשמי של ברכה להיבחרותי. שוחח נעימות כמחצית השעה על סיוריו בארץ (משמר העמק!), "הברית הישנה", ביתם החדש ברמת-גן, סבר הפנים שהוא פוגש בכל מקום ועוד כהנה וכהנה.

משלחת של האוניברסיטה: הנשיא מזר, סגנו [מיכאל] אבן-ארי, חברי ההנהלה [סלומון] הורוביץ ו[דניאל] אוסטר ושני המזכירים. הבעיה - מצבה הכספי של האוניברסיטה וחלקה של הממשלה בכיסוי תקציבה. דרישתם מהממשלה ל-55-54 - 2,750,000 ל"י ואילו בתקציבו של אשכול רק 1,200,000. אם לא יתמלא הפער יוכרחו לסגור את המוסד (460 מורים, 1,000 עובדים, 3,000 תלמידים) על כל תוצאותיה ההרסניות של הסגירה מבחינה ממלכתית, חינוכית, תרבותית, מדעית. הרימו על נס מסירותם של המורים המלמדים ב-46 בניינים שונים בירושלים. הללו לא יחזיקו מעמד בלי גבול. יתחילו להתפזר. המכללה סבלה יותר מכל מוסד אחר עקב תוצאות מלחמת השחרור. על המדינה לעמוד בפרץ וכו'. הם יוצאים עכשיו למגבית רבת-תנופה לגיוס כספים לבניין המכללה החדשה בשטח הקרייה שהוקצה להם ועתידים להכניס מיליוני דולרים לקופת המדינה, גם למלא תפקיד בהקטנת האבטלה - אבל את החסר בתקציב ההחזקה על האוצר למלא. הבטחתי להילחם מלחמתם בממשלה ולדרוש על כל פנים טיכוס עצה משותף איתם על מוצא מהמצר. פירושו של דבר כניסת הממשלה לעול עריכת תקציב המכללה וביטול עצמאותה מבחינה זו.

נסעתי למשרד החוץ והכתבתי מיזכר דחוף לאשכול הטראגי על מצוקת האוניברסיטה.

יעקב [שמשון] שפירא כראש הקואליציה בכנסת טילפן בעניין התיקון לחוק השבות. לדבריו רבים מהקואליציה, בכלל זה הוא עצמו, יצביעו נגד. התרגזתי על ההטרדה ושילחתי בו את זיאמה ארן.

התייעצות עם וולטר, גדעון, ארתור [לוריא] ואריה [אשל] על יחסינו עם הצבא בתחום שביתות הנשק, לקראת הישיבה עם לבון והרמטכ"ל מחר. אני יוצא למערכה כבדה שמטרתנו בה שידוד מערכות והקמת משטר חדש - הבחנה ברורה בין הסמכויות הצבאית והמדינית, שהתחומים ביניהן טושטשו כליל בימי משטרו של ב"ג.

באמצע השיחה טלפון מתל-אביב: בקר בא בתאניה ואניה על [דב] יוסף המאיים להכשיל את סיכויי ההסכם עם עובדי חברת החשמל בשל קוצו של יוד. עניין הבוררות שעליו התריע נמיר אמש והבוקר נסתדר סוף סוף, אבל עדיין נשאר סלע מחלוקת פעוט ויוסף מסרב שוב לוותר. הפעם פקעה סבלנותי ואמרתי לבקר, כי משטר זה של פנייה ישירה אלי בכל עניין-שהוא הינו לבלתי-נשוא, ואם יתמיד - אעזוב את המוסד ששמו ממשלת ישראל ואכנס למוסד אחר... ביקשתי סליחתו, אמרתי שלום והחזרתי את השפופרת.

מייד לאחר גמר ההתייעצות טילפנתי ליוסף. מצאתיו מלוּבן מרוגז. אנשי ההסתדרות ירדו לחייו. ויתר להם למעשה בכל. נשארה בעיית קרן הסעד המצורפת מהפרשות העובדים והחברה, כמעט שווה בשווה, והשאלה היא מי ינהלה. הוא מציע הנהלה משותפת ומוסכמת של העובדים והחברה (קרי: הממשלה) ואילו העובדים דורשים כי הקרן תימָסר לרשותם הייחודית והממשלה תסמוך עליהם. אמרתי ליוסף, כי אני מסכים לעמדתו אבל הצעתי לו לשלוח את יעקב פלד [מנכ"ל משרד הפיתוח] לת"א לנסות להידבר עם העובדים.

בצאתי ביקשתי את זאב ש"ק לטלפן לבקר ולאמר לו, כי אין העניין בעיני כלל וכלל בגדר "קוצו של יוד".

הגעתי הביתה ב-2.10, אכלתי לקול המישדר הערבי [מ"ש נהג להאזין קבע לשידורי "קול ישראל" ובירות ערב בערבית], בלעתי בלגימה אחת מכתב גדול וגדוש של קובי [מארה"ב], שכבתי חמש דקות על גבי וב-2.45 הייתי בכנסת.

רבע שעה עם [בוריס] סמולר מ[סוכנות] יט"א של ניו-יורק המסייר בארץ. בשיחה שלא לפרסום הוציא מפי דברים על יחסי לדעותיו של ב"ג בעניין ההסתדרות הציונית וקיבל אישור להנחתו כי התפארויותיו של נחום ג. [גולדמן] על יכולתו להשיג שלום עם הערבים הם בעצם דברי הבאי. אמר כי הציבור בחו"ל התרשם מאוד מהצלחת המאמץ ללכד מחדש את הקואליציה על כל חלקיה ומהעובדה שהדבר נעשה בסבלנות ומתוך הבאת כל הגורמים לידי הסכם מרצון.

ב-3 פגישה עם סגל הכתבים הפרלמנטריים של העיתונות היומית, להיכרות ולחילופי דעות על תפקידם וענייני הכנסת.

ב-4 עם מונטור, אשכול ודובקין על פעולת "המילווה" בארצות שמחוץ לארה"ב. התנגשויות בין מונטור ודובקין לגבי ארצות אמריקה הלטינית, כשאשכול מזדהה עם מונטור ואילו אני באמצע. מונטור הציע כי אבוא לארה"ב במאי לפתיחת הניפוק החדש של איגרות החוב בשם "מילווה הפיתוח". לא נראתה לי תוכניתו כלל וכלל: זו תהיה מהדורה חיוורת מאוד של מסע ב"ג; אין בא בחשבון כי אעזוב את הארץ זמן כה קצר לאחר כניסתי לתפקיד; בלי ספק ייצור ביקורי מתיחות ביחסים עם ממשלת ארה"ב שאין בוודאי מעניינה כלל וכלל לקבל עכשיו את ראש ממשלת ישראל כאורח, ואילו להתעלם ממנו אין היא יכולה.

ב-5 עם זיאמה ועמי אסף על נקודות השנויות במחלוקת בין הממשלה וסיעות הקואליציה.

נסעתי הביתה כושל לחלוטין ומצאתי את צפורה עטורה נשים אורחות למשתה התה. משנתפזרו בא גדעון וישבנו על הערוץ [של הירדן] ועל סעיף 12. שתי שאלות: מה תגובתנו לסירובה של ירדן להיוועד, זו הפעם השנייה? גדעון הציע הודעה לעיתונות. אמרתי, כי אני גורס תלונה רשמית למועב"ט על הפרת הסכם ש"ן. אילו ראיתי סיכויים להפשרת "המלחמה הקרה", הייתי מוכן למחול לירדן את סרבנותה ובלבד שלא ללבות יצרי שנאה מחדש. אך "המלחמה הקרה" במלוא תוקפה, אין כל סיכוי להפוגה כלשהי, הצד שכנגד נאחז בכל כלי-נשק נגדנו שבא לידו, ולכן אף עלינו להלום בו בלי רחם. אשר לערוץ, ברור ממברקי המזכ"ל [של או"ם] לבניקה כי אנשינו בניו-יורק משלים עצמם אם הם סבורים כי יש עדיין סיכוי כלשהו לחידוש העבודה - אם גם לא בהסכמת בניקה, אזי ללא מחאה מצדו. מהמברקים שראינו ברור, כי קו המזכ"ל הוא נגד כל חידוש עבודה והוא מזהיר את בניקה לא להקל בעניין זה. כיוון שכך, השאלה היא אם כדאי לנו להיכנס בשיחות עם בניקה על זכויות קרקע ומים. שמא מוטב להניח לו, שכן אם נפתח בדיונים ייווצר הרושם בציבור כי הולכת ונסולה הדרך לחידוש העבודה ונמצאנו מַשלים אותו בתקוות שווא. אמרתי, כי מוטב לשוחח ואין אנו מפסידים דבר. ממילא לא נוכל לחדש את העבודה, גם אם נרצה בזה, לפני חודש אפריל. בינתיים, אם לא ניצור מגע עם ראש המטה נפגין התפשרות עם הקיפאון, בעוד שאם יתחילו שיחות יתקבל רושם כי פתחנו במסע איגוף מתוך חתירה להמשך ביצוע המפעל. עד אפריל יש לנו שהות להחליט מה צעדים ננקוט אחר-כך, ותמיד נוכל להסביר לקהל מה היה היגיון הטכסיס.

שכבתי וישנתי 20 דקה וקמתי מרוענן מאוד.

אחרי ארוחת הערב הלכנו לקבלת-פנים של עובדי משרד רה"מ וחוץ. התאסף קהל עצום - כל העם מקצה, לרבות החניכים, הנהגים ומגישות התה. נאם מויש [פרלמן] בשם עובדי משרד רה"מ. [שמואל] בנצור בשם עובדי משה"ח הגיש תעודת הרשמה ב"ספר הזהב". אמרתי מה שאמרתי. שומר הסף של משרד רה"מ נתגלה כנוגן משובח באקורדיון והקהל יצא במחול. הייתה רוח טובה ואווירה חמה.

חזרתי ליומן ולניירות.

בתל-אביב הושגה ברגע אחרון פשרה עם עובדי חב' חשמל. הסכימו לקבל לתוך הנהלת הקרן שני נציגי הנהלת המפעל על מנת שיהיו... אברהם רוטנברג ואותו [יעקב] פלד עצמו. הרי ששליחותו הוצדקה.