יום ג',  2/2/1954

קמתי ב-6.30 לעבור על ניירות, גם התכוננתי לוועדת חוץ וביטחון בכנסת.

במשרד התייעצות קצרה על עניינינו עם מצרים - פינוי האזור וההסגר בתעלה; גם על השיתוק במגע שלנו עם בניקה בעניין ערוץ הירדן.

ועדת חוץ וביטחון, שנועדה לדון בענייני מצרים, השתקעה בעניין הדרוזים. ערכתי אגב כך בירור מעמיק במקצת בסוגיית יחסינו עם המיעוטים במזה"ת, מדוע אנו מצווים לתמוך בהם ומדוע מוכרחה תמיכתנו להיות מסויגת? הן משום שלא איתם אלא עם הרוב נצטרך לעשות פעם שלום, והן מפני שדווקא משום שהם מיעוטים אין בשום פנים לסמוך עליהם, יען הסתגלנות ההפכפכנית היא לחם חוקם - שיטת התגוננותם המסורתית.

אכלתי ארוחת צהרים בגפי. צפורה הובילה את אביה לתל-אביב במכוניתה. השאירה לי פתק כי לא אשכח לשגר ברכה לחתונת דודיק [דוד גולומב, בן עדה אחות מ"ש ואליהו גולומב]. אין אנו מוזמנים לטקס זה ובעצמנו ויתרנו על הזכות, שלא להרבות בקרובים אחרים.

הברקתי:          לדודיק ולמירה

                       איחולים אעתירה

                       למרים ודוד

                       ברכת אושר-תמיד 

אחר הצהריים קיבלתי במשרד רה"מ משלחת של ראשי עדת הדרוזים. באו כעשרה וישבו סביבי בחצי גורן עגולה: כוהני הדת, חברי הכנסת וראשי מועצות. נשמעו כמה נאומים נמלצים, בעל פה ומהכתב, ועניתי בהצהרה מחושבת.

בכנסת ישבתי עם עמי אסף כראש סיעתנו בכנסת וקבענו נושאים הטעונים בירור עם חברינו בממשלה.

ערכתי חפיפת ראש הגונה למשה קרן מ"הארץ" על חלוקת עבודה נחמדה שהונהגה בעיתון זה בין המאמר הראשי המטיף למתינות בעניין ערוץ הירדן והדורש לא להשלות את הציבור אלא לחנכו לפיכחון - ובין העמוד הראשון המסית את הציבור נגד הממשלה משום ותרנותה ומתפקע ממש מחוסר יכולת להבין מדוע איננו מחדשים את העבודה. קרן תלה את הקולר בכתב העיתון בטבריה ובאנשי תה"ל המשסים אותו, אבל הודה כי יש כאן ליקוי חמור של חוסר תיאום פנימי. נשבע בכל לשון כי אין כאן כוונת זדון - שום קשר שטני.

בבית עם אליהו דובקין על ריב "המגבית" ו"המילווה" בכמה מארצות דרום אמריקה. אחר-כך עם דבורה קפלן בעניין ביה"ס לכלכלה על-שם אליעזר ז"ל.

בערב ביקור אצל הנשיא. שיחה מפורטת ביותר על עניינים מעניינים שונים.