[1] יוליוס גֵ'יקוֹבְּס, יהודי אנגלי, עוזר ראשי לענייני כספים במזכירות הראשית. הפקיד היהודי הבכיר ביותר בממשלת המנדט. רעייתו - נחמה לבית דוּנדיקוב, בת רחובות.

[2] "ב-25.4.1946 כערב פרצו אנשי לח"י אל מגרש חניה צבאי בת"א, בקצה רחוב הירקון. מטרת הפעולה הייתה, כפי שהודו אנשי לח"י לאחר זמן, 'לדפוק את הגויים כמה שאפשר', אולם התואנה הרשמית הייתה 12 רובים שנמצאו במחנה. במחנה היו 8 חיילים. 7 מהם נהרגו באוהליהם לפני שהיה סיפק בידם לאחוז בנשק. לאחר מכן ברחו המתקיפים אל כרם התימנים, שנחשב למבצר עוז של הפורשים בת"א" (סת"ה ג, 879); "ד"ר וייצמן מסר ביום ו' אחה"צ הודעה אישית בקשר למעשה הזוועה שבוצע בת"א ביום ה' בערב. הוא אמר, כי הוא מצטרף בכל לבו להצהרת הגנאי של הסוכנות היהודית והוועד הלאומי נגד ההתקפה על מגרש החניה של מכוניות צבאיות בת"א. זה פשע מתועב העלול רק להמיט קלון על כל מי שיש לו נגיעה כלשהי בו" ("דבר", 26.4.1946).

[3] במיבצע "ליל הגשרים", אור ל-17.7.1946, פוצצו חוליות פלמ"ח 8 גשרי כביש ו-2 גשרי מסילת-ברזל ברחבי הארץ: גשר אכזיב, שלושה גשרים באזור החולה, גשר בנות-יעקב, גשר מס"ב על הירמוך, שלושה גשרים על הירדן (שיח' חוסיין, דאמיה, אלנבי); גשר מס"ב בין עזה ורפיח. הדרכים לארצות הסמוכות נותקו.

[4] "(רישמית). ב-18 ביוני ב-1.15 אחה"צ נכנסה קבוצת יהודים מזוינים למועדון הקצינים שברח' הירקון ת"א ועצרה את כל הקצינים שנמצאו במקום. היהודים בחרו 4 קצינים מהצבא וקצין בריטי של חיל התעופה והוציאו אותם מהמועדון" ("דבר", 19.6,46). הקצינים נחטפו בידי אנשי אצ"ל כדי לשמש בני ערובה, בעקבות הטלת עונש מוות על שני עצורי אצ"ל. ר' מכתב 38 הע' 2.

[5] "השבת השחורה" (29.6.1946) של מעצר המנהיגים, המעצרים ההמוניים וחיפושי הנשק בקיבוצים.

[6] סר אלן קנינגהם, הנציב העליון הבריטי האחרון בא"י (1948-1945).

[7] בהתאם להמלצת וא"א להעלאת 100 אלף ניצולי שואה מאירופה לא"י.

[8] ב"שבת השחורה" נתפס בניין המוסדות הלאומיים (ובו משרדי הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי, קרן היסוד וקרן קיימת לישראל) בידי הצבא הבריטי, ונערכו בו חיפושים. הבריטים החזיקו במיבנה עד 10.7.46.

ב-4 בבוקר מילאו כוחות צבא ומשטרה כמה חלקים של העיר ובכלל זה את רחביה. בית הנהלת הסוכנות הוקף צבא ממוכן ומייד נתפס כל הבית בידי חיילים ושוטרים והחלו בו חיפושים. מסביב לבית רוכזו במשך הבוקר גם מכונות ירייה כבדות, מרגמות וציוד מחנה, לאות כי הכיבוש בא לא ליום אחד [...] באולם הישיבות הוסר עוד אתמול ציפוי הקיר העשוי לוחות עץ דקים. על החיפוש מנצחים ראש הבולשת [ארתור פי] גַ'יילס ואחד מסגניו, [ריצ'רד] קֶטלינג [ראש המח' היהודית בבולשת], אוספים את כל הניירות מכל חדר וחדר" ("דבר", 30.6.46);

ועוד בזה:

השוטרים נכנסו לבניין כשהם מזוינים ומצויידים במפות ותוכניות של בניין הסוכנות. הם ניגשו ישר אל "חדרו של שרתוק", "חדרו של בן-גוריון", אל הארכיון. אם כי היו בידיהם מפתחות של כל החדרים, יש מקומות בהם ניכרים סימני התפרצות. מחדרו של שרתוק נלקחו תיקים יחד עם הארונות, וכן מחדרו של בן-גוריון ("דבר", 3.7.46).

[9] רוברט ניוטון (Newton Robert) עוזר ראשי למזכיר הראשי במזכירות הראשית, שמשרדיה היו באגף הדרומי של מלון "המלך.דוד".

[10] מַסְגְרֵיב (Musgrave C..R). עובד בכיר במזכירות הראשית.

[11] אין לדעת איזה מיסמכים נפלו לידי הבריטים. ב"ספר הלבן" שפירסמו ב-24.7.1946, אשר בו ביקשו להוכיח את הקשר בין הנה"ס ומיבצעי הטרור, הובאו רק נוסחי מברקים חשאיים אחדים, המאוחר בהם מ-2.11.1945, שהוחלפו בין הנה"ס בירושלים ומשרד הסוה"י בלונדון. סביר שהללו לא נמצאו בחיפושים אלא נקלטו ופוענחו בשעתם, ומכאן שהמיסמכים שנפלו בידי המחפשים לא הניבו שלל בעל ערך. ר' מכתב 55, הע' 13 ונספח 3.

[12] דַגלס גמבלי (Gumbley W..D) - ראש מינהל התעופה האזרחית של ממשלת המנדט.

[13] "ד"ר חיים וייצמן ביקר אתמול אחה"צ במחנה לטרון ועשה למעלה משעה בחברת המנהיגים העצורים" ("דבר", 10.7.1946).

לעת ערב [9.7.1946] נכנס לתוך המחנה טכסי, דבר בלתי-רגיל בלטרון. נקראו כל ב"כ היישובים. נסענו למעלה לפגישה עם נשיא ההסתדרות הציונית. הפגישה הייתה קצרה. הוא מסר את ברכתו לעצורים. אנו מסרנו את ברכת העצורים ליישוב ולו. [...] מסר שנעשים מאמצים לשחררנו. לדבריו עשתה הבלגת היישוב רושם עז בעולם (קורן, 6.11.1946).

[14] זלמן שזר (רובשוב) (1974-1889). עורך "דבר". ממנהיגי מפלגת אחדות העבודה ואח"כ מפא"י. לימים שר החינוך והתרבות (1950-1949) ונשיאה השלישי של ישראל 1973-1963).

[15] בפרוטוקול המושב בבית-החלוצות, שהתקיים ב-9.7.1946, נרשמו דברי ח' וייצמן בעמוד 210:

לדאבוני איני יכול בעצמי לקרוא מה שהכתבתי, ואבקש את ידידי וייסגל לקרוא זאת ראשונה אנגלית ואח"כ יקראו את התרגום העברי (ה' וייסגל קורא את דברי פרופ' חיים וייצמן באנגלית, ובזאת התרגום שהוכן ע"י מח' ההסברה של הסוכנות"), .אצ"מ 25/1780S; אין איזכור לתרגום ז' רובשוב).

דברי ח' וייצמן הובאו בעיתונות כלהלן:

וייצמן קורא לעם הבריטי: תקנו את העוול שגרמתם לנו; איני יכול לנהל משא-ומתן כל עוד חברי מאחורי גדר-התיל; אלה שנתנו למצב להיגרר למבוך הנוכחי אחראים למאורעות; אתם עוצרים בלטרון וב[בֶּרְגֶן-]בֶּלְזֶן את אלה שעמדו לימינכם כשהייתם בודדים במערכה, אשר באותה שעה שבה הייתם זקוקים ביותר לעזרה, כאשר הייתם בודדים, עמדו לימינכם במלחמה על החיים. מלחמתנו אינה נופלת ממלחמתכם. שַלחו את עמי ("דבר", 10.7.1946).

במסיבת עיתונאים שנערכה בו ביום, בתשובה לשאלה: "כלום הנך מציע עכשיו, מתוך אכזבה במדיניות הבריטית, להפנות את המדיניות הציונית כלפי אמריקה?", ענה, בין השאר, וייצמן:

זו הפעם השנייה (במלחמות עולם - המעתיק) שנתבקשנו להגיש ולתרום לעזרת אנגליה יותר מאשר אזרחים רגילים תורמים. אין לשכוח כי גם במלחמה הקודמת אנו שעזרנו להביא את ארה"ב ונשיאה הגדול וילסון לעזרת בריטניה במלחמה. כל זה נשכח. ועכשיו ראו את התוצאות. [...] ומשה שרתוק, שרתוק זה, שגייס צבא בן 25 אלף במלחמה בגרמנים [...] המדינאי הציני ביותר לא יכול לשער, שכך יסודרו העניינים. מכאן המשבר החמור (שם).

[16] רעיית אליהו דובקין.

[17] עובדת משק-בית בבית שרת.

[18] "הצבא פינה אתמול בחמש לפנות ערב את בית הסוכנות. בשעה 6.10 שבה הנהלת הסוכנות אל ביתה. לא הייתה קבלת פנים רשמית של הבית, כי הנהלת הסוכנות טענה שאי-אפשר לקבל את הבית לאחר שבאי-כוח הסוכנות לא הורשו להיות נוכחים בחיפושים. [...] מקרה מעניין אירע שעה שקצין משטרה גבוה נשאר האחרון ועמד למסור את המפתח ואיש מהנוכחים לא רצה לקבלו מידיו. הקצין נאלץ להכניס בעצמו את המפתח לתוך המנעול" ("דבר", 11.7.1946).

[19] נחמה, בת יעקב חפץ מכנרת המושבה. י' חפץ, מאנשי העלייה השנייה, היה חובש בצבא הרוסי. בעמק הירדן נחשב לסמכות רפואית ראשונה במעלה. צ"ש עבדה בקבוצת כנרת בשנים 1920-1918.

[20] גור - כינויו של אברהם מאירוב, אחיין צ"ש, בנם של שרה ושאול מאירוב. נפל ב-12.7.1948 בקרבות סג'רה במלחמת העצמאות. אחרי מותו הוסב שם המשפחה לאביגור.

[21] חברת עין-חרוד. אלמנת חיים שטורמן, איש "השומר" וה"הגנה" ומוותיקי עין-חרוד, שנהרג בעלות רכבו על מוקש בעמק בית-שאן ב-1936. השטורמנים ישבו בקבוצת כנרת בשנות עבודתה של צ"ש שם.

[22] שמואל סבוראי.

[23] אייגה שפירא - מזכירה בכירה במחלקה המדינית של הסוכנות.