א-ן,  יום ה',  25.7.46

קובי בני,

הנה החמצתי את יום הולדתך הי"ט! היית מסופק אם תגיע לאותו יום הביתה, אך העלה על דעתך, שאכן אתה תגיע אבל אני אֶגְלֶה? עדיין לא הודעתני איך ומתי נודע לך הדבר. רצוני שתדע, כי חודשים על חודשים הייתי מוכן לכך והמעצר לא בא עלי כמהלומה בלתי צפויה.

מה אומר לך לעת כזאת? ההרהור הראשון שעלה בהכרח על דעתי הוא שיום הולדתי אני במלאות לי י"ט מצאני יתום מאבי - הוא מת בטרם הגעתי לי"ח וחצי. ההרהור השני היה על אבי עצמו. תמיד ראיתיו כגבוה ממני משכמו ומעלה בכוח השכלי וביסודות נפשו המוסריים. אבל נדמה לי כי יתרון כוחו זה לא נבחן אף בעשירית המתח שהוא מנת חלקי. יתר ההרהורים היו עליך, המתבגר בשעה כה טרופה ומטורפה. אשריך שבתוך המערבולת יש לידך אחיזה של ממש וקרקע איתן תחת רגליך.

אני מתאר לעצמי את סערת רוחך בימים אלה. צר לי שנמנעה ממני האפשרות להיות נדון בכל הלבטים איתך יחד. אין בידי לנטות לך קו ישר. מבחינה נפשית אולי היה הרבה יותר קל אילו הגענו למצב, שאין לנו בו מה להפסיד, אבל לא כזה מצבנו ועלינו להתפרץ ולהתאפק חליפות. בלי עמידה קשה לא ניוושע, אך בהתנגדות יתרה נוכל גם להיחרב. הקנאים שמרדו ברומא נחלו אומנם תהילת עולמים, אך הבית חָרֵב. איני רוצה בחורבן שלישי גם אם ינחיל לנו תהילה.

ביקשתי את ז"ש לקרוא לך ולאימא סיכום קצר של מחשבות.

שלום לך.

אתה בלבי כתמיד.

א.