56

הוועד הפועל הציוני, ירושלים[1]

31/8/1948

הוקרה לממשלת ברית המועצות

הדיון בהצעות המדיניות

בישיבת הוועדה המדינית של הוהפ״צ, בשלב הסיום של קבלת החלטות, הוצעה החלטה המביעה

"שביעת רצון עמוקה מהכרת מספר ניכר של מדינות וביניהן שתי המעצמות האדירות, ארה״ב ובריה״מ, במדינת ישראל״ ומסיימת ב״הוועד הפועל מצפה, שההכרה 'דה פקטו' של ארה״ב תיהפך להכרה ׳דה יורה׳".

מ״ש הגיב:

משה שרתוק: אני סבור, שנקודה אחת שבאה כאן לידי ביטוי באופן סתום ובמקצת עקיף, רצוי לה שתיאמר במפורש. אני אבטא את מה שאני רוצה לומר על ידי הצעת תיקון. התיקון הוא בפסוק האחרון, המתחיל במילים ״הוועד הפועל מצפה״. אני מציע שייאמר:

״הוועד הפועל מביע את קורת רוחו מההכרה המלאה שהכירה בריה״מ בישראל ומצפה שההכרה ׳דה פקטו׳ של ארה״ב תיהפך במהרה להכרה ׳דה יורה׳".

יש ברכה לכל הארצות שהכירו בצורה זו או אחרת במדינת ישראל. פירושו של דבר, שכמה מהן הכירו הכרה מלאה. אבל במקום שמזכירים את ממשלת ארה״ב ביחס להכרה ׳דה פקטו׳, לאחר שקודם ציינו את שתי המעצמות כצמודות יחד, כאן המקום להביע במפורש הוקרה לממשלה האדירה ועל ידי כך לדרבן את ממשלת ארה״ב להשתוות עם ממשלת בריה״מ.

הצעת מ״ש התקבלה.

עוד קראה הצעת ההחלטה:

"לעם האנגלי להרים את קול מצפונו נגד המדיניות העוינת של ממשלת אנגליה כלפי מדינת ישראל והציונות, העומדת בניגוד משווע למסורת הידידות לעם היהודי שלפיה נהגה בריטניה הגדולה במשך מאות בשנים".

חבר מפ״ם משה ארם הציע להחליף את המילים "נהגה בריטניה הגדולה" ב״נהג העם הבריטי". מ״ש הגיב:

משה שרתוק: אני סבור שדיוק זה מיותר כאן. הייתה מסורת של בריטניה הגדולה בתור מדינה. זה היה בימי כמה וכמה ממשלות.

זה התבטא בהגנה על קהילות יהודיות נידחות במקומות שונים על ידי פעולת ממשלות.

זה התבטא על ידי מעמדה המסורתי של הקונסוליה הבריטית בירושלים לפני מאה שנים, וזאת הייתה עמדה של מוסד ממשלתי.

זה התבטא על ידי ״הצהרת בלפור״, שהיא אקט שנעשה על ידי הממשלה. הואיל ולא אמרו [בנוסח ההחלטה] ״ממשלות בריטיות״, אלא ״ממשלת בריטניה הגדולה״, זה כולל גם את העם וגם את הממשלות.

אין כל טעם לקפח את הממשלות של ימים עברו. התיקון התקבל.

לגבי הצעת ההחלטה בנושא יחסי העם היהודי ועמי ערב, שקראה לכונן שלום ויחסי שיתוף פעולה, הציע אליעזר פראי, חבר הוהפ״צ מטעם מפ״ם, נוסח שונה בשם מפלגתו. מ״ש הגיב:

משה שרתוק: בתיקון הזה של מפלגת הפועלים המאוחדת יש להבחין בין שני יסודות.

יש יסוד אחד, שאני כשלעצמי אינני רואה כל טעם להתנגד לו, ועד כמה שאני מכיר את הלך הרוחות בקרב הוועד הפועל, אני סבור כי הוועד הפועל כולו יכול לקבל אותו. זה היסוד הבא לידי ביטוי בפסוק הראשון וגם בפסוק השני עד אמצעיתו.[2]

אבל, יש גם יסוד אחר בתיקון הזה, אשר איננו הולם את עמדת הממשלה הזמנית ומועצת המדינה כיום הזה ואשר, על כל פנים, נדמה לי כי אין מעניינו של הוועד הפועל הציוני לקבוע בו מסמרות. אני רוצה עוד הפעם לדייק ולומר: אני סבור כי איננו הולם את עמדת הממשלה הזמנית, ויש בזה אולי מקום לוויכוח. על כל פנים, אני מוסיף שלא מעניינו של הוועד הפועל הציוני לנקוט עמדה בשאלות האלו, ואני רוצה לפרש לאלו נקודות כוונת הדברים.

פה נאמר:

״לערבים שוחרי השלום, לאלה שנשארו בתחומי השלטון היהודי ולאלה שיחזרו עם בוא השלום״.[3]

פה נחרץ למפרע דבר חזירתם של הערבים עם בוא השלום. הדבר הזה, לעת עתה, בגילוי דעת של הממשלה הזמנית, לא נחרץ. לא נחרץ גם להיפך - לא נאמר כי שום ערבי לא יחזור. אבל נאמר, ונחזר ונאמר, כי השאלה הזאת צריכה להישאר פתוחה עד בוא השלום ועד אשר יתקיימו דיונים בבעיות השלום לכל רוחבן. על ידי האמירה ״ולאלה שיחזרו״, יש כאן קביעת מסמרות שיחזרו ערבים. אני סבור, כי אין זה הולם את המצב, ועל כל פנים, אין זה מסמכותו של הוועד הפועל הציוני לאמור זאת.

פה נאמר:

״התנועה הציונית מקדמת בברכה ומעודדת את כל אותם החוגים בקרב הערבים, הלוחמים בתוך עמם״ - וכאן באות המילים המכריעות: ״על הקמת מדינה ערבית עצמאית בחלק של ארץ-ישראל, בהתאם להחלטת האומות המאוחדות, בברית כלכלית עם מדינת ישראל״.

כאן, מבלי שייאמר הדבר במפורש, אבל הדבר משתמע באופן שאיננו מניח מקום לכל פירוש אחר - כאן נחרץ מראש עניין הגבולות. אין שום פירוש מדיני מסקני, עקבי אחר, לנוסחה הזאת אם נֶאמר:

״בחלק של ארץ-ישראל, בהתאם להחלטת האומות המאוחדות״.

הערות: