153
נאום באסיפת
גיוס, קולנוע "אדיסון", ירושלים[1]
30/5/1942
עלינו להתייצב למלחמה
משה
שרתוק: בלכתי הנה הייתי בטוח
שאמצא באולם קהל מועט וזו הפתעה לי לראות קהל עצום כזה ומאות רבות שהוכרחו לשוב
כלעומת שבאו. אף על פי כן אומר, כי אין החיזיון הזה מרנין ביותר כי רואה אני בין
הקהל ובין אלה שהתדפקו על שערי האולם הרבה גברים ונשים שמקומם לא באסיפה לגיוס,
אלא ״אי-שם״.
כיום ישנם
12,500 יהודים
ויהודיות שנתגייסו לצבא. קצת יותר מאלף נשים וקצת יותר מ-11,500 גברים. 6,500 יהודים בערך
נמצאים בשירותי המשטרה והנוטרות ואף אלה מצטרפים להגנת הארץ ואומרים לשַלבם במערכת
ההגנה על הארץ הזאת כיתר אנשי הצבא. המספר הכללי שלנו מגיע ל-20,000 בערך.
אנו
מציינים מספר זה כדי להרים על נס שעשינו משהו וגם כדי להוכיח שאנו יכולים לעשות
הרבה יותר. יש עוד הרבה רבבות, מחוץ לאלה העסוקים במשק ובתעשייה, שאפשר לתת
לשירותי הצבא מבלי שיבולע למשק החקלאי והתעשייתי שלנו. פנינו לשלטונות ותבענו שאף
הם יקבלו על עצמם להנהיג סדר ומשטר ולא יעסיקו איש שהוא בגיל הגיוס. אותם 12,500 החיילים
והחיילות פזורים על פני שירותים רבים, בחיל היבשה, בהגנה ישירה על הארץ, במזרח
התיכון הרבה חיילים שלנו נמצאים בחיל התעופה ובקרוב נראה את הטייסים העברים
הראשונים שלנו. יש לנו יחידה ראשונה בחיל הצי וקרוב הדבר לוודאי שנשמע בקרוב קריאה
מוגברת לגיוס בצי. אנו עולים שלב אחרי שלב. כל אנשינו מתגייסים לחטיבות יהודיות
וכל השירותים נעשים על ידם כחיילים יהודים. דבר זה נחוץ וצודק, שכן לא יעלה על
הדעת לצרף פולנים וצ׳כים, דרום-אפריקאים ואוסטרלים [ליחידות היהודיות].
הדרום-אפריקאים נלחמים כעם ואף אנו היהודים נלחמים כעם.
בעצם
הימים האלה התפתח קרב בלוב. ושם בטוברוק עומדת יחידה יהודית, היחידה הראשונה
שהתגייסה, שעברה לצרפת ומשם לאנגליה ואחר-כך שוב עברה למדבר המערבי בחזית האש.
זוהי יחידה עברית טהורה.
מלאי
תפילה אנו לניצחון הסובייטי, אולם מחיאות הכפיים לא תהיינה מוסריות אם נסתפק רק
בהן. עלינו להתייצב למלחמה מכאן!
כל מי
שאינו מתגייס כשיש לו יכולת - עבד הוא למושגים נקלים מאוד. המתגייס - משתחרר
מעבדות זו, משיעבוד הפחד. אני מברך את כל האסיפה הזאת בברכה - שתצאו מעבדות לחירות!
