150
מברק אל דוד
בן-גוריון, ניו-יורק[1]
25/5/1942
על השם המפורש ״מדינה יהודית״
אבי
עמוס מנובמבר,[2]
בשעתי
שאלתי לדעתך בדבר כרוז הוועד הפועל הציוני המצומצם, וקיבלתי תשובתך.[3] דעת
גרינבוים לא נחה מהתשובה. הוחלט שאֶשאָלך שנית וכן את חיים. המחלוקת היא בשאלת השם
המפורש ״מדינה יהודית״. לדעתי אין להשתמש בשם המפורש בגילוי הדעת הרשמי של ההנהלה
או הוועד הפועל [הציוני המצוצמם] משני טעמים:
טעם
חיצוני: גילוי דעת כזה עכשיו עלול
לעורר לחץ ערבי ובתוצאותיו תשובה שלילית בריטית,
וטעם
פנימי: אישור הדבר בוועד הפועל
מוכרח לחדש הוויכוח בשאלת החלוקה - כי הרי לא ננקוט נוסחת הגבולות ההיסטוריים -
ואולי ויכוח לעצם עניין המדינה. קבלת החלטה כזו בוועד הפועל המצומצם כשלעצמה מוקשה
מבחינה קונסטיטוציונית.
לעומת זה
טוען גרינבוים, בתמיכה ידועה מפישמן ומשמורק, ובתמיכה מלאה מג׳וזף, שיש לְדבר
דברים ברורים בייחוד לאחר שסיסמת המדינה, או קומונוולת, הושמעה כבר פומבית בהחלטות
של ועידות ציוניות באמריקה, בקנדה ובדרום-אפריקה. וכן במאמר חיים [וייצמן]
ב״פוריין אפירס״[4] ולכן, אם יטושטש העניין בגילוי דעת הוועד הפועל, תהא בזה החלשת
העמדה שלנו.
תשובתי
לזה היא: לא הרי החלטה המתקבלת
בוועידה באחת הארצות כעמדה רשמית של ההסתדרות הציונית והסוכנות. אתה מתבקש לשאול
את חיים ולהודיענו דעת שניכם.
אם דעות
שניכם כדעתי, הברק ושאל: ״הנתקבלו מכתבי ומכתב וייצמן לשרתוק״.
אם כדעת
גרינבוים: ״הנתקבלו מכתבי ומכתב חיים לגרינבוים״.
אם דעתך כדעת
גרינבוים, דעת חיים כדעתי, הברק בשאלה: ״הנתקבל מכתבי לגרינבוים ומכתב חיים
לשרתוק״ או להיפך.
אבקשך
לענות מייד.
[1] נוסח המברק
בכתב יד של אחד מעובדי הממ״ד נמצא באב״ג. ייתכן שמדובר לא במברק אלא במכתב שנשלח
בידי איש קשר.
