מזהה |
321 |
שם הספר |
מאסר עם ניר ועיפרון |
שם הפרק |
מכתב 160 - פואה יקרה - 7.10.1946 |
כותרת משנה |
יום ב' |
יום ב', 7.10.1946
פואה יקרה,
לגבי הביקור: היסוסיך אם מותר לך להסיע את המכונית פעם שנייה בו ביום - מגוחכים. אלא שבינתיים עלה בדעתי כי מוטב לך לבוא ביום החג, יום ה', לא משום יום ההולדת חלילה, אם גם זה נעים, אלא מפני שבאותו יום לא יבוא השליח, ולעומת זה יהיה מה למסור, לפי חשבוני, דווקא באותו יום. ובכן תבואי לשעה 11 ואז תחזרי הביתה לאחת. אני אסדר את העניין עם המפקד כאן ואין לך מה לדאוג.
על כל פנים, הייתי מתנגד שתשתמשי בנימוק יום ההולדת גם משום שאיני רוצה כי השליח ידע עליו. כאן אני נזהר מלהפליט מילה על כך, כי אין לי כל חשק להופיע דווקא כאן כ"אימֶניניק".[1]
אני מקווה מאוד, שהתגברת גם על היסוסים אחרים, והלכת לקונצרט ואני מצפה לדו"ח עליו במכתבך מחר. מה שייך שאני מאחורי תיל? את יכולה להיזכר בי גם בשבתך באולם הקונצרט - ובין זכירה לזכירה ליהנות מפרק נגינה.
הקדמת המיבצע בדרום ביום אחד הייתה לי אפתעה עצומה. ובכן, הכל עבר בשלום. מקומו של קובי אינו "קלתה" ככתוב ב"דבר" אלא חלאסה,[2] כגירסת פ"פ. תמצאי את המקום מסומן על המפה, דרומית מערבית מב"ש, קרוב לעסלוג' יותר מלב"ש. השטח שלנו הוא קצת צפונית-מערבית מהנקודה המסומנת במפה.[3] דומני שמכל המקומות שעלינו אליהם הפעם זהו השטח המרוכז הגדול ביותר, ואם תתגשם תוכנית ההשקאה - לפי התוכנית, בעוד כשלושה חודשים[4] - אפשר יהיה לעשות שם גדולות וגם ליצור "נוף" שאיננו כיום, או כמעט שאיננו.
כאן נשתלהבו מאוד הלבבות והבחורים שלנו עורכים מסיבה בליל החג. שוב נאומים. הפעם החלטתי "להנאים" את ברני change a for.
אדם זה בהחלט טעון בדיקה פרוידאית. שווי בנפשך, הוא הריץ היום שדר לגולדי שלא תבוא! אם זיכהו הקב"ה באישה טרופת עצבים, הריהו מוסיף ומשגע אותה. ועל שום מה? על שום שהוא שוב רואה באיצטגנינות שלו כי השיחרור קרוב, ולא כדאי לו להכתים את המוניטין שלו כמי שכבש את יצרו ולא ראה פני אשתו כל ימי המעצר. איש כליל תסביכים! וכל זה בביסוס מדיני - אינו רוצה בחסדים מידי המשטרה. בכל הפרשה הזאת של ראיונות עם המשפחה לא נגעתי בו ולא החלפתי עמו מילה, אך דוד מוכיח את איוולתו על פניו ומשדלו בדברי מוסר.
_____________________
שתי בקשות: אחת שכבר ביקשתי פעם וקשתה עליך, אולי עכשיו יתוקן מזלך: ספר לתרגילי תרגום מאנגלית לצרפתית, כריכתו אדומה, תבניתו בינונית, העמודים אנגלי וצרפתי זה מול זה לסירוגין. אם תמצאיהו, צרפי נא לו מחברת, כי התרגילים מחייבים כתיבה מרובה. ואחת חדשה - ספר דקדוק ערבי. ובכן, אם לא קשה לחפש בספרי הישנים, הטמונים בתחתיות כוננית הספרים הגדולה, מובטחני ששם יימצא. הכריכה ירקרקת בהירה.
צר לי לשבור את לבה של בטי, אבל ודאי שמעת מזאב, כי באתי למסקנה שיש להעביר את ראובן לכמה שבועות לאמריקה, לרגל מושב UNO [או"ם] ותכונת הערבים לקראתו. אם תוכנית זו תצא לפועל, ישוב ראובן משם לקונגרס בדצמבר ומשם יבוא לארץ - ז"א בעוד ג' חודשים. רצוני לכתוב לבטי, אך איני מגיע לכך.
____________________
הפסקתי לשמיעת חדשות הערב. דו"ח מזהיר על כינוס "קול האדמה"[5] ואגב כך על העפלה לנגב. ולבסוף החדשה המפוצצת על זכיית ברני במשפט נגד חברת החשמל ומנהלה המנוול והשחצן. כאן היו תרועות ותשואות.[6]
שלום ונשיקות,
מ.
נעלי הבית טובות מאוד.
[1] יידיש: חתן יום הולדת.
[2] מ"ש טעה. קבוצתו של הבן יעקב עלתה להתיישבות באֶל-קַלְטַה (חצרים) שממערב לבאר-שבע.
[3] מפת היישובים החדשים הובאה ב"דבר", 8.10.1946.
[4] הכוונה למיפעל "מקורות" להנחת הקו המזרחי של צינור מים בקוטר 6 אינץ' מבארות ניר-עם שבצפון-מערב הנגב, מערבה לדורות ולרוחמה ומשם דרומה לשובל, משמר הנגב וחצרים.
[5] "באווירה של שמחה שהשתררה ביישוב עם היוודע דבר העלייה ל-11 נקודות יישוב חדשות, ובסימן של התאוששות לקראת מפעלים חדשים כתשובה למדיניות החנק ומזימת הזדון, התכנס אתמול, ביום השנה החמישי לפטירת מ' אוסישקין, על הר הצופים בירושלים, כינוס 'קול האדמה', שיצא בקריאה נמרצת להמוני בית ישראל לאסוף חמישה מיליונים לירות לשם מילוי התפקידים הדחופים העומדים לפני הקרן הקיימת. היישוב נדרש לתת חצי מיליון לירה, מיכסת א"י לתש"ז [...] ד"ר גרנובסקי פתח את הכינוס בברכות למ' שרתוק, י' גרינבוים, ב' ג'וזף, ד' רמז ושאר העצורים, המרצים את עוון העם שרצה בעצמאות, בבניין, בהקמת מולדת. ציין שמפעל ההתיישבות של אתמול הוא הגדול ביותר שנעשה בזמן מן הזמנים וידרוש השקעה של 700 אלף לירות" ("דבר", 8.10.1946).
[6] "פסק דין, שתושבי ירושלים מכל העדות ציפו לו מכבר, ניתן אתמול ע"י השופט מר ידיד הלוי בשאלת שערוריית החשמל בעיר. השופט קבע, כי תקלות החשמל בעיר נובעות מרשלנות חברת החשמל. בשנה שעברה הגיש משרד עוה"ד ב' יוסף תביעה נגד התברה לפיצויים של 51 לירות על ההפסקות התדירות של החשמל שגרמו להפסד במהלך העבודה. [...] השופט קבע, שהמנהל התחשב לעיתים קרובות יותר עם הכבוד האישי מאשר עם ענייני הציבור ושמירת זכויותיו. השופט חייב את החברה בתשלום פיצויים 20 לירות, ו-25 לירות שכר טירחת עו"ד" ("דבר", 8.10.1946).
|
|
|