128

דברים בוועד הפועל הציוני המצומצם, ירושלים[1]

6/5/1942

מאמץ הגיוס

מ. שרתוק: רבותי, אני רוצה להציע שישיבה זו תהיה קצרה מאוד - ברוח הגיוס. אשתדל לקצר עד כמה שאפשר למסור דוח מעשי, ואני מציע לוועד הפועל המצומצם בתור מוסד ציוני עליון עכשיו[2] לא להיכנס לפרטי העניין, שהם עניין למוסדות היישוב, ולאשר רק את הקווים הכלליים של הפעולה ושל התוכנית שאמסור.

כפי שרמזתי במושב הקודם של הוועד הפועל הציוני בשבוע שעבר, טיפלה בעניין זה ועדת הביטחון היישובית, שהיא מטפלת בעניין בשם הנהלת הסוכנות ובשם הנהלת הוועד הלאומי, והיא מקיפה עכשיו את כל חוגי היישוב. ועדת הביטחון אומנם לכתחילה הוקמה לשם טיפול בשדה מסוים מאוד של ענייני הביטחון, אותם העניינים שבהם פועל ארגון ה״הגנה״, והיא לא הייתה האורגן שטיפל בענייני הגיוס לצבא. אבל שאלת הגיוס כפי שהיא מוצגת לפנינו היום כוללת אומנם את הגיוס לצבא, אבל מקיפה גם צורות גיוס אחרות ומכַוונת לגיוס כל כוחות היישוב להגנה על היישוב העברי לנוכח הסכנה הנשקפת לנו לכל צורותיה האפשריות. כיוון שביטחון הארץ, ביטחון היישוב העברי, הוא הציר העיקרי לאותו מאמץ שאנו מדברים עליו, ראיתי לנכון שוועדת הביטחון תדון בשאלה זו; גם ועדת הביטחון חשבה שנכון יהיה שהיא תטפל בשאלה זו.

הנחה זו של ועדת הביטחון נתאשרה הן בהנהלת הסוכנות והן בהנהלת הוועד הלאומי. שני האבות, שני ההורים של הוועדה, סמכו את ידיהם עליה כמוסד המיועד לכך. נעשתה עבודה אינטנסיבית למדי בוועדת הביטחון בהרכבה המלא, וגם בוועדת משנה שנבחרה לבירור השאלה.

אביא לפניכם את המסקנות העיקריות של דיון זה:

המטרה היא לארגן גיוס כולל של היישוב באונו והונו להגנת הארץ ולביטחון פנימי. גיוס כולל פירושו הטלת חובה על כל הגברים בגיל צבאי - וגיל צבאי הוא מבני 50-17 - להיענות למילוי החובה באחת הצורות הנקבעות כאן, ואנחנו כוללים במסגרת זו גם נשים מסוג מסוים.

מהם התפקידים העומדים לפנינו? הם חמישה:

ראשית, גיוס לצבא;

שנית, גיוס לנוטרות, זאת אומרת לתפקיד משמר, משמר בפועל והגנה מלחמתית בכוח, אם יהיה צורך בכך, על-ידי שירות, על-ידי התגייסות לשירות פעיל;

שלישית, אימונים בקנה מידה רחב של כל אלפי ורבבות האנשים שאין מייעדים אותם ליציאה ממסלול החיים הרגיל, לעת עתה, ואין מפסיקים את תפקידם המשקי והכלכלי, אבל אנחנו מטילים עליהם חובה להיענות לאימונים במידה שתימָצא אפשרות לכך והם ייקָראו לכך. פירוש הדבר יהיה לגבי רבים יציאה מעבודתם הרגילה למשך זמן מסוים, שניים-שלושה שבועות, מפקידה לפקידה, אחר-כך הקדשת זמנם הפנוי להמשך האימונים.

הדבר הרביעי זהו כל מערכת שירותי ההתגוננות הפסיבית: הג״א, מגן דוד אדום, משמר אזרחי בתל-אביב וכל הכרוך בזה.

הדבר החמישי זהו מחנות עבודה ואימונים בשביל הנוער, הכוללים את הפלוגות המיוחדות [הפלמ״ח] המוקמות במסגרת ה"ארגון" והמיועדות אף הן לפעולה בבוא שעת חירום.

יש כאן תוכנית של הסדרת ההתגייסות לכל המטרות בהתאם לגילים. השנה הראשונה, 18-17, זו אך ורק למחנה העבודה והאימונים בפלוגות ה״ארגון״.

אחר-כך קבוצה של שלוש שנים, 20-19-18, כוללת את הדבר הקודם, אבל גם נוטרות. אנחנו איננו מתכוונים להעמיד נער בן 17 לנוטרות, אבל אנחנו חושבים שאפשר לקחת בני 18 לתפקיד זה. גיל ההתגייסות לצבא באנגליה מתחיל מבני 18, וגם כאן נוהגת המפקדה בגיוס לפי קו זה. על בני 18 לא היטלנו את צו הגיוס, הצו שלנו מתחיל מבני 20 - הגיל שבניו מתקבלים לצבא. אנחנו רואים את הגיל הזה לכשר לתפקידי נוטרות, אבל אין אנו חושבים שכל אלה, בני ה-20-18, ילכו לנוטרות. חלק ילך לנוטרות, חלק לתפקידים פעילים ב״ארגון״, מחנות עבודה וכו'. זה כולל גם את יציאת תלמידי בתי-הספר למשקים, אבל זה מצטמצם רק בתחומי תלמידי בתי-הספר. אנו מתכוונים שמפעל זה יתרחב ויקיף תלמידים וגם נערים שאינם בבתי ספר, אבל ממלאים בחיים תפקידים שניים במדרגה.

קבוצת הגילים השלישית זוהי אותה הקבוצה שעליה חל צו הגיוס לצבא - בני 30-20. על כל אלה, בהתאם לצו הגיוס, ללכת לצבא. אבל אלה שישוחררו מהצבא, אם הם בעלי משפחה עם ילדים, או שאינם מתאימים לשירות בצבא מבחינת בריאותם, אבל מתאימים לתפקידי הגנה אחרים - אלה צריכים ללכת לנוטרות או להשתתף באימונים.

הסוג הרביעי, בני 35-30, הם שוב נוטרים או עוסקים באימונים.

בני 50-35 - לאימונים, הג״א וכו'.

יש פה הדרגה, יש מעברים מתפקיד לתפקיד. בכל קבוצה ובכל דרגה יש יותר מתפקיד אחד אלא שניים-שלושה. הקריאה שלנו היא שעול ההתגייסות לצבא הוא לא רק לבני 30-20. עליהם אנחנו מטילים צו זה, אבל אנחנו קוראים כל אלה שמעל 20 להתנדב לצבא.

ביחס לנשים המסקנה היא שנשים רווקות בנות 30-18 תהיינה מחויבות להיענות לאחד הצרכים. הם תוכלנה לבחור את התפקיד בו תשרתנה. ביחס לנשואות אנחנו מתירים את העניין להתנדבותן האישית ואין מטילים שום חיוב.

הגשמת הדבר תהיה תלויה בקביעת כמה תקנות יותר מפורטות. כבר כמה וכמה תקנות עובדו, כגון לגבי משקי ההתיישבות העובדת, שעליה הטילו מכסה. כל יתר חברי משקי ההתיישבות העובדת חייבים באימונים במסגרת הגיל שאמרתי.

אנחנו קבענו שהכיתה השביעית [כיתה י״א בבתי-הספר התיכוניים], שכבר יצאה לעבודה, אינה צריכה לחזור לבתי-הספר, אלא להישאר בעבודה. שמענו הודעה על מצב עניין זה בוועד הלאומי, היה גם דיון, נשמעה התנגדות נמרצת למדי מפי מנהל מחלקת החינוך. הוועד הלאומי קבע ועדה מיוחדת לבירור שאלה זו. אף על פי כן, אנו עומדים על משאלה זו בתור משאלת ועדת הביטחון שדבר זה ייצא לפועל.

זוהי התוכנית בכללה. מציעים להנהיג משטר שכל אחד ואחד ביישוב יהיה בתוך המסגרת ויצטרך אז לקבל את החיוב שהוטל עליו, ואם מאיזו סיבה שהיא ישוחרר הוא ייקָבע לתפקיד אחד ויקבל תעודה המעידה על כך. מי שאינו בשירות פעיל ואין לו תעודה, יחשב למשתמט.

ביחס למשתמטים אנו מציעים מערכת שלמה של אמצעים, המתכוונים לגייס לא רק תמיכתם המוסרית, אלא עזרתם הפעילה של כל המוסדות והארגונים הנוגעים בדבר. נקודת המוצא שלנו לגבי שיטה זו היא שאנו זכאים ככל אומה ולשון להנהיג בתוכנו חובת צבא. אם אנו שונים מיתר האומות זה לגבי האפשרות האובייקטיבית לקיים את המשטר הזה, באשר אנו אין לנו משטרה, אף על פי כן אין אנו פטורים לעשות מאמצים, במסגרת ההגבלות הקיימות, להתקרב עד כמה שניתן לנו למשטר של שירות חובה. לשם כך נצטרך לנקוט באמצעי לחץ ידועים. אנו אומרים שכל ההצדקה מבחינה מוסרית ומדינית שישנה לחובת הצבא בכל אומה ולשון - כל הצדקה מוסרית ומעשית זו - חלה גם על אותם אמצעים שאנו ננקוט בהם. אנחנו מתכוונים לעזרת המוסדות המוניציפליים ולעזרת ארגוני העובדים ונותני העבודה. הדרישה היא שהמשתמטים מהגיוס יוצאו מארגוני העובדים ותהיה התחייבות מצד נותני העבודה לא להעסיקם בעבודה. כמובן שזה חל בראש וראשונה על כל משק העבודה המאורגן, אבל אנחנו מתכוונים ליצור הלך רוח, שמשתמט ידע שהוא אינו יכול לצפות לפרנסה מצד היישוב אם הוא אינו ממלא את חובותיו כלפיו.

בוועדת הביטחון מנוי וגמור אצלנו לשמור על כך שלא תהיה שום אפליה לגבי השימוש בעונשין ואמצעי הלחץ בין חוגי היישוב השונים, בייחוד בין המעמדות השונים שלו, שלא יצטמצם לגבי חוג העובדים לבדם, שלגבם ישנה סנקציה חריפה מאוד - פיטור מהעבודה. בעזרת המוסדות המוניציפליים, בעזרת המוסדות הכספיים והארגונים הכלכליים, אפשרי דבר זה, שיעמיד גם אנשים מבני מעמדות שונים באותו מצב במקרה של השתמטות כמו [זו של] עובדים.

ועדת הביטחון תשמש מוסד מרכזי להתגייסות.[3] מה זאת אומרת? אין אנו מפרקים את המנגנון הקיים. מחלקת הגיוס של הסוכנות היהודית היא מחלקה לגיוס לצבא, היא ממשיכה את פעולתה כקודם להביא אנשים לידי גיוס לצבא, לשלוח למחנה האימונים, להדריך את האנשים בבחירת היחידות, לנהל תעמולה לגיוס לצבא, לנהל משא-ומתן עם גופים שונים על בחירת אנשים מתאימים.

הוא הדין לגבי הנוטרות. יש מנגנון הפועל מטעם המחלקה המדינית. יש תחנות נוטרים מחוזיות במקומות שונים בארץ ואנשים עוברים דרך ביקורת של ארגון זה. פעולה זו נשארת כמקודם.

איננו מתכוונים לנגוע במנגנון שירותי הג״א בירושלים, חיפה, המועצות המקומיות, המועצות המחוזיות, המשמר האזרחי בתל-אביב. אין אני צריך להגיד, שאין אנו נוגעים במשהו במערכת ה״ארגון״ [ה״הגנה״], המעמיד פלוגות לשירותים מסוימים, ואם נגיע - ואנחנו מקווים שנגיע לתוכנית רחבה של אימונים - זה יסודר גם כן במסגרת הארגונית הקיימת. אבל מה שעלינו להוסיף, ועלינו להוסיף קומה עליונה על כל הדברים האלה, או אולי קומה תחתונה, הוא מערכת ארגונית שתדאג שהאנשים ייענו, ולפי התוכנית, לאחד התפקידים האלה - לסתום את הפרצות של ההשתמטות ולהכניס סדר ומשטר חיובי בעניין - שכל אחד ואחד יוכל לדעת לְמה הוא צריך לכוון את עצמו. לשם כך קובעת ועדת הביטחון מוסד מצומצם מבין חבריה וגם בשיתוף אחרים. מוסד מצומצם זה ינצח על תיאום הפעולה ובכל מקום ומקום תפעל ועדה מקומית - זה יהיה בכל מרכז חשוב - שתהיה מורכבת מנציגי הרשות המקומית, עירייה, מועצה מקומית בצירוף אנשי הביטחון שבמקום.

ישנו צד כספי לשאלה זו, ואנחנו רואים שניזקק לאמצעים גדולים. האמצעים דרושים קודם כל להרחבה ניכרת ומיידית של האימונים ושל העזרה למשפחות המגויסים ולסידור עזרה הוגנת למשפחות הנוטרים. נצטרך לתת כספים נוספים לארגון לביצוע תוכנית האימונים המורחבת מלבד העבודה הפנימית של הארגון.

בעניין זה של השגת אמצעים יש לפנינו תקדים של אותו מפעל, שקיבלו על עצמם בעלי התעשייה המאורגנים בתור בעלי תעשייה, והפועלים - הן הסתדרות העובדים הכללית והן ארגוני המיעוטים - שישנם בתעשייה. הפועלים הסכימו לעבוד 4 ימים נוספים בתקופת ארבעת החודשים הקרובים, ובעלי התעשייה הסכימו לשלם בעד הימים הנוספים תשלום כפול: קודם כל התשלום המגיע לפועל, כי הם מקבלים תוצרת נוספת שתיעשה בשעות אלו, ותשלום נוסף. במקום שנהוג לשלם תשלום מוגדל בעד עבודה בשעות נוספות, תשלום זה ישולם גם בעד העבודה בשעות אלו בהתאם למכסה המשתלמת בעד שעות נוספות.

עכשיו באים להרחיב דבר זה. התוכנית היא שתונהג שעת עבודה נוספת ליום - זהו מינימום - במקום שאפשרי הדבר תהיינה שתי שעות עבודה נוספות ליום.

בעד שעת העבודה הנוספת האחת, בעד השעה התשיעית, ישלם בעל התעשייה תשלום כפול.

בעד השעה השנייה, בעד השעה העשירית, יקבל את השכר הפועל, ולא ישולם תשלום מקביל, כי שעה זו תהא מיועדת לקימוץ אנשים במפעל לשם שחרורם לשירות פעיל ולאימונים.

כמובן שזה עניין לבירור האפשרויות המעשיות.

כל ההכנסות תרוכזנה בידי נשיאות ״כופר היישוב״. ויצטרכו לדאוג שיופרשו סכומים למטרות בהתאם למטרות שתיקָבענה ע״י המרכז [להתגייסות].

נשיאות ״כופר היישוב״, מבלי לחכות להכנסות השוטפות שתתחלנה להיכנס מהגשמת תוכנית זו, תיגש למפעל חד-פעמי של גיוס אמצעים על-ידי הטלת מס חד-פעמי על מוסדות ואישים בעלי יכולת. שאיפתנו היא לעשות מפעל זה בהיקף של 100,000 לא״י, ואנחנו פונים להנהלת הסוכנות היהודית (אני מדבר כאן בשם ועדת הביטחון) ואם צריכים בעזרת מוסדות אחרים, מוסדות מוניציפליים הבאים בחשבון, שהיא תשיג הלוואה בסך 100,000 לא״י כמפרעה עד שיגויס סכום זה על- ידי נשיאות ״כופר היישוב״, למען לא יהיה עיכוב כספי להרחבת הפעולה.

לבסוף, כיצד מתארים אנו לעצמנו את התחלת הפעולה? ברור לנו שדרושה עכשיו הכרזה חדשה באוזני היישוב.[4] הכרזה לא רק על-ידי המוסדות המרכזיים, אלא הכרזה של המוסדות המרכזיים שתתמוך באופן פומבי - על כל מערכת המוסדות של הארגון העברי שלנו, ארגוני עובדים, נותני עבודה, מפלגות ציוניות, מוסדות מוניציפליים, עיריות, מועצות מקומיות, חברי המועצות, ועדי גושים וכו׳ - שבהם יכריזו על דבר זה ויחייבו ויתחייבו לקיים משטר זה בכל האמצעים העומדים לרשותם, ואנחנו חושבים שדבר זה מחייב הכנה, לפני שתצא ההכרזה, אבל ההכרזה צריכה להיות מהירה ונמרצת מאוד.

כבר הייתה לנו, לוועדת הביטחון, ישיבה עם חבר המועצות [המקומיות]. חבר המועצות קיבל עליו ברצון גמור את השיתוף ואת הפעולה לפי הקווים האלה. מחר תהיה לנו פגישה עם עיריית תל-אביב ועם התאחדות בעלי התעשייה. אנחנו מניחים בבטחה שנגיע לידי הסכם עם כל המוסדות המרכזיים במשך ימים ספורים, ואז נצא בהכרזה ליישוב.

יחד עם זה, אין חושבים שצריכים לדחות את הפעולה עד להכרזה הכללית, או עד להסכם כללי עם כל המוסדות, אלא צריכים להתחיל מייד - בעצם זה כבר התחיל. כוונתי לגיוס ציבור של מתנדבים לכל השירותים שמניתי, בראש ובראשונה לגיוס לצבא, ולנוטרות ולפלוגות ה״ארגון״ [פלמ״ח]. מתנהלת פעולה נמרצת בתוך משקי העבודה, החלה פעולה ב״ארגון״. אנחנו מניחים שדבר זה ייתן מספר מסוים, אלפים אחדים לפחות, של מתגייסים לכל התפקידים האלה, ואנחנו קובעים הלכה, שלכל הפחות חצי צריך ללכת לצבא; אם יהיו יותר מחצי - אדרבה ואדרבה. אבל בשום אופן ופנים לא פחות מהחצי מהמספר הכולל שנוכל להעמיד בשורה במשך הזמן הקרוב ביותר, צריך ללכת לצבא.

זו התוכנית שאני מציע לוועד הפועל הציוני המצומצם לאשרה.

בתום דיון בסעיפי התוכנית השיב מ״ש לדברי שניאור זלמן שרגאי ("הפועל המזרחי") שדרש התקנת מטבחים כשרים לנוטרים ושיתוף נציגי מפלגתו בוועדות הגיוס, ולדברי אחרים בדבר סנקציות נגד משתמטים מגיוס ומהשתתפות במגביות.

משה שרתוק: אני רוצה לקבוע: כל מטבחי הנוטרים המסודרים על-ידי הסוכנות היהודית, צריכים להיות כשרים. הייתי רוצה להגיד, הינם כשרים. בשום פנים אין זה עניין קלריקלי. לי לא ידוע על מטבח נוטרים שסודר על-ידי הסוכנות היהודית ואינו כשר. לא אקבל כל ויכוח בעניין זה. ישנם מטבחי נוטרים שהנוטרים מסדרים לעצמם. יש מקומות שישנם נוטרים ואין מטבח וכל נוטר דואג לעצמו - כמו במשטרה הרגילה, שאין מטבחי שוטרים, אלא כל אחד דואג לעצמו, כך יש נקודות נוטרות שהסוכנות היהודית לא תוכל בשום פנים ואופן לקבל על עצמה את האחריות שכל נוטר ושוטר האוכל בפני עצמו אוכל מאכל כשר. קיבלנו על עצמנו לדאוג שהמטבחים שאנחנו מסדרים יהיו כשרים.

בנוגע לוועדת המגבית במפעלי התעשייה לעזרת משפחות המגויסים, לכאורה המשאלה שהביע שרגאי היא מאוד פשוטה, תמימה וקלה להתמלא: באמת, מדוע לא ישבו גם הם [נציגי ״הפועל המזרחי״] בוועדה זו?

אני רוצה שהוועד הפועל הציוני ינסה להעמיד את עצמו במצב האיש המטפל בדבר. אני הגבר הייתי צריך לדאוג לסידור הדבר. המצב הוא ש-90% מפועלי התעשייה הם חברי ארגון מסוים המתקרא ״הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ-ישראל״. 10% משתייכים באחוזים שונים לארבעה ארגונים אחרים: ״הפועל המזרחי״, ״הסתדרות עובדים לאומית״, ארגון העובדים ״הציונים הכלליים ב'״ ו״אגודת ישראל״. אני, כאיש של ועדת הביטחון, הדואג לחייל, איני אחראי שכך הוא היחס. אולי יש פה עוול משווע אבל אני מוצא את המצב כך. לא כל בעלי התעשייה שייכים להתאחדות בעלי התעשייה, ואולי ההתאחדות מקיפה פחות מ-90% מבעלי התעשייה, אבל ההתאחדות היא הארגון העיקרי. במצב של ״עת לעשות״ מבחינה תכליתית גמורה אומר אני: צריך להרכיב ועדה - שניים מהתאחדות בעלי התעשייה ושניים מאותו ארגון המהווה 90% מבעלי התעשייה. מעטים המקרים בציבור הפועלים בעולם ש-90% שייכים לארגון פועלים אחד. היו״ר הוא ממונה על-ידי הסוכנות היהודית ובמקרה זה הוא איש הימין, וּועדה זו תטפל בדבר. 999

באים ארגוני המיעוט ואומרים: אי-אפשי בכך. ועלי לציין: זוהי רק ועדת המגבית שצריכה לדאוג שיונהג מפעל זה של שעות נוספות שהסכומים עבורם ייכנסו לקופה מיוחדת. אין לוועדה זו כל שליטה על הוצאת הכספים. בוועדה המטפלת בשאלה זו יש איש ״הפועל המזרחי״, יש איש לרביזיוניסטים. השאלה פה היא רק עניין הגבייה. באים ארגוני המיעוטים - לעצם העניין מסכימים כולם - ומבקשם נציגות. תשובת כל הארגונים למפעל השעות הנוספות היא חיובית. הסתדרות העובדים הלאומיים קיבלה ברצון את היוזמה. ישבתי איתם ישיבה ארוכה ובסוף אמרו: אבל אנחנו דורשים נציגות בוועדה הממונה על הגבייה.

המצב הוא זה: לארגוני המיעוטים ישנם עניינים משותפים וזכותם להתארגן לשם כך ויש להם ועדת תיאום. הצעתי שוועדת תיאום זו תיתן איש אחד לוועדה. להסתדרות העובדים הכללית, המקיפה 90% מפועלי התעשייה יהיו שני נציגים, ולארבעת ארגוני המיעוטים המקיפים 10% יהיה אחד.

מודיעים המיעוטים: אי-אפשי לנו בכך. איננו סומכים איש על רעהו. כל אחד ואחד צריך לשבת. מה זאת אומרת? שישנם שני באי כוח הסתדרות העובדים וארבעה באי כוח של ארגוני המיעוטים, 90% ו-10% יהיו מיוצגים ביחס של 2:1, ל-10% שני נציגים ובמקום זה ל-90% נציג אחד.

באה הסתדרות העובדים ואומרת: אי-אפשי לכך בשום פנים ואופן, ואם אנו עוסקים במתמטיקה הרי אם למיעוטים ארבעה אז להסתדרות 36 וביחד ארבעים, וארבעים באי כוח גם להתאחדות בעלי התעשייה כי הרי העניין הוא פריטטי, ואז תצטרכו לסדר גיוס לגבי ועדה זו.

הסתדרות העובדים הכללית אינה מותחת את החבל אבל היא מוכרחה לעמוד על זכותה בתור הסתדרות הרוב ודורשת לפחות כפליים מן המיעוטים. זאת אומרת 4 מהמיעוטים 8 מההסתדרות - יחד 12 - ולכן 24 חברים ואחד ממונה של הסוכנות היהודית, זאת אומרת ועדה של 25 איש וזאת תצטרך לבחור לה אקזקוטיבה. אני מדוכא ומצטער להודיע לוועד הפועל המצומצם, שזו ההצעה שעליה מתנהל משא-ומתן מחוסר מוצא אחר.

בנוגע לעניין ההקלה המיוחדת ש״הפועל המזרחי״ דורש שלא יהיה מחויב להוציא את חבריו המשתמטים מהסתדרותו, אומר פשוט: איני מבין! זה הבירור השני שאני משתתף בו, ובבירור הראשון לא הובהר לי מדוע זה וגם כאן לא הובהר הדבר. הטענה שאנשים אלה יעברו להסתדרויות אחרות היא כאן מאפע. אדרבה, יצביעו על מקרה אחד. דבר כזה לא יקום ולא יהיה.

בנוגע לסנקציות נגד בעלי היכולת, בכלל זה על הרביזיוניסטים - אבל הם מחוץ לשליטתנו. דעת ועדת הביטחון היא שבמידה שהרביזיוניסטים יקבלו על עצמם את המשמעת פתוחה להם הדלת, תינָתן להם נציגות במידה מתאימה, ההזמנה שלוחה להם - זה אגב אורחא. מדוע ״הפועל המזרחי״ ידרוש לעצמו הקלה זו, אני יכול רק לחזור על מה שאמרתי לחבר אחר: נדמה לי, שאילו הייתי אני חבר ״הפועל המזרחי״, הייתי חושב שהכבוד הוא על דרך ההצטרפות למפעל הכללי. ״העולם הבא״ של כל ארגון הוא במידה שיצטרף לעול זה ולא יחפש דרכים להשתחרר ממנו.

בנוגע לסנקציות נגד בעלי היכולת - המפעל הוא מפעל גיוס היישוב באונו ובהונו.

ההנחה היסודית, הטבעית לגבי הסנקציות היא אי-הירתעות בפני שום חוב בעניין זה.

ההנחה המעשית - במשך זמן הפעולה יהיה לחץ מתמיד, חיפוש אפשריות לעשות את ההשתמטות לבלתי אפשרית.

בזה יש איחוד של כל ועדת הביטחון היישובית.

בתום דברי מ״ש הודיע היו״ר י' שפרינצק:

"אני קובע שכל חברי הוועד הפועל הציוני המצומצם הצביעו בעד אישור תוכנית זו".

ש.ז. שרגאי - נמנע.

הערות: