119. ישיבת מזכירות מפא"י, תל-אביב - גיוס בהתיישבות וב״הגנה״ - 30/4/1942
שם הספר  מאבק מדיני א'
שם הפרק  119. ישיבת מזכירות מפא"י, תל-אביב - גיוס בהתיישבות וב״הגנה״ - 30/4/1942

119

ישיבת מזכירות מפא"י, תל-אביב[1]

30/4/1942

גיוס בהתיישבות וב״הגנה״

 

ענייני הגיוס

 

מ. שרתוק: היה מושב של הוועד הפועל הציוני והוחלט בו למסור לוועדת הביטחון לקבוע את אופן סידור העניינים. כן הוחלט שהוועד הפועל הציוני יתכנס בעוד שבוע והוא ישמע דוח מוועדת הביטחון היישובית. החלטותיה של ועדת הביטחון טעונות אישור של שני מוסדות: של הוועד הפועל הציוני ושל הוועד הלאומי. זה נעשה מתוך כך שאמרו שהוועד הפועל הציוני יכול לקבוע עמדות ציוניות, אבל הוא אינו יכול להיכנס ראשו ורובו בשאלת הגיוס הכולל ובשאלת הסנקציות [על משתמטים]. יש פה למעשה, סילוף, מפני שבוועד הפועל הציוני יושבים אנשים מן היישוב, מהוועד הלאומי, מהוועד הפועל של ההסתדרות, ממפלגות היישוב. אינני מרוצה מהדבר הזה, כי על-ידי כך כאילו הנהלת הסוכנות יוצאת מהעניין.

היו שתי ישיבות של ועדת הביטחון, ביום ב' והיום. הדיון בוועדת הביטחון התנהל על רמה גבוהה ובאווירה רצויה. מבחינה ידועה אפשר להגיד, באווירה יותר מדי טובה. הייתה אידיליה והתאמה בדעות בין ציזלינג ובין ספיר,[2] בין שאול מאירוב[3] וברל רפטור ובין נתנאל[4] וסבירסקי.[5] לאחר שנאם ברל רפטור - דרך אגב, אחד הנאומים הטובים ביותר שלו ששמעתי - ביקש סבירסקי למחוק אותו מרשימת הנואמים, כי אין לו מה להוסיף. ואותו הדבר לוין-אפשטיין ואותו הדבר ספיר. שהוא אמר שהוא מזדהה עם כל מה שאמר ברל רפטור.

בישיבה הקודמת החליטה ועדת הביטחון, שהיא נותנת סמכות לעצמה להיכנס בעניין זה בתור מוסד יישובי. יש נטיות שם, שוועדת הביטחון תתחיל להיות דיקטטורית; משום כך קבענו לה את המסגרת הדרושה - החלטותיה טעונות אישור של שני המוסדות, אבל ועדת הביטחון היא אשר תעבד את כל ההצעות. בישיבה הקודמת נבחרה ועדת משנה: ציזלינג, קליבנוב,[6] נתנאל, והם עשו יחד עבודה והביאו זאת לישיבה של היום. היום היה דיון ונתקבלו הנחות יסודיות, אבל הצד הארגוני טעון עוד עיבוד נוסף. ביום ג' הבא תהיה ישיבה נוספת של ועדת הביטחון והיא תצטרך להחליט בעניינים אלה. ההחלטות האלו תובאנה לאישור של הוועד הפועל הציוני. הדברים מכוונים לגיוס לצבא, לנוטרות, לפלמ״ח; למפעל גדול של אימונים על-ידי מושבעים [שוטרים מיוחדים]; לחיזוק ארגוני של כל הפעולה הזאת מבחינה כספית; לשיתוף מקסימלי של כל ההסתדרויות, הארגונים והמוסדות המוניציפליים והכנסתם בעול הפעולה הזאת; למשטר של עונשין; להתעוררות ציבורית מקסימלית לדבר הזה.

התעוררה גם שאלה ארגונית של הנהלת פעולות ההתגייסות. ישנה הצעה שיוקם מוסד קטן של שלושה אנשים לתיאום כל הגיוסים. יש הצעה אחרת: קיימת הנהלת הגיוס ואפשר להרחיב אותה על-ידי שיתוף גופים ציבוריים. יכולה להיות הצעה להקים ועדה חדשה של כל הגיוסים. אינני מציע את ההצעה האחרונה, כי פירוש הדבר יצירת מוסד חדש וזה כרוך בדיונים ארוכים. לפי דעתי, אפשר להשאיר את הנהלת הגיוס; נוסף לזה יש מוסד קטן שהוא מתאם (ציזליניג: מעביר את הביקורת על החומר האנושי, ממיין אותו ומביא לידי ביצוע הסנקציות). מצד האנשים שישבו ליד השולחן בישיבה של ועדת הביטחון ישנה הכשרה נפשית גמורה להיכנס במאמצים גדולים - לגייס את הארגונים שהם עומדים בראשם. הם חתמו על שטרות חמורים מאוד. הייתה אחדות יישובית גמורה. יוצאי דופן היו חברי ההנהלה: גרינבוים ושמורק. אם לקחת את שני האגפים:

ספיר, נתנאל, לוין-אפשטיין, סבירסקי מצד אחד

וציזלינג, ברל רפטור ושאול מצד שני,

ואותי ואת נתנאל באמצע, הייתה הסכמה גמורה בכל העניינים וזה חשוב מאוד. מורגש שבא אביב לוועדת הביטחון. יש הרגשה שזה מוסד חשוב, כדאי לשבת בו, הוא עלול לחתוך עניינים.

למצב העניינים כיום: מה שנעשה כיום זה גיוס בהתיישבות וגיוס ב״ארגון״ [ה״הגנה״]. ב״ארגון״ יש לעת עתה רק פעולות משרדיות. הוכנה רשימה של חייבי הגיוס והיא נמסרה לגייס הארצי. הפעולה כשלעצמה לא החלה עוד. לפי דעתי, היא מוכרחה להחל בלי כל דיחוי. זה יעזור לפעולה במשקים. העניין מוכרח להיעשות מייד.

הדבר האקטואלי כיום זה הגיוס במשקים. והנה אני רואה איזו סכנה, שהגיוס לצבא לא יקבל מה שמגיע לו מהגיוס בהתיישבות. אין זאת שאלה של מספרים בלבד, של 100 אנשים פחות או 100 אנשים יותר, כי אם אני חושש שיתחיל עוד פעם אותו העניין שהיה כבר פעם - זה יביא לידי ויכוח ועל זה יסתמכו ויפַרשו כל מיני פירושים, ויאמרו שפירוש הדבר שהגיוס לצבא איננו הדבר העיקרי, שהוא דבר צדדי ומשום כך הסנקציות אינן מוצדקות וכו'.

פה אנו ניגשים לעניין שדובר עליו בישיבת המזכירות שהייתה בביתי.[7] אז סומנה התוכנית בקווים כלליים: 50% מהמשקים לצבא ו-50% לגיוסים אחרים. לא נאמר, שמכל חלק וחלק של הגיוס יהיה כך ואז נקבע איזה אורגן המורכב מבן-ציון [ישראלי], אליהו [גולומב] וממני, שהוא צריך לשבת בעניין זה. בינתיים אני שומע שהקיבוץ המאוחד החליט על פרופורציה של 3:3:4. מכל עשרה אנשים - 4 לפלמ״ח, 3 - לנוטרות, 3 - לצבא, לאמור 3 לצבא ו-7 לצורות גיוס אחרות - והנשים הן בכלל החשבון הזה. אילו היה מצב של 50:50 והנשים בכלל החשבון הזה, לא הייתה לי שום תרעומת. אבל כאשר אומרים 3:3:4, לאמור מ-600 איש שהקיבוץ המאוחד נותן יהיו לצבא 180 איש, ומ-110 הנשים יהיו לצבא 50 נשים, לאמור הקיבוץ המאוחד ייתן 130 בחורים לצבא, אז מתקבלת תמונה אחרת לגמרי, אז כוחו של המנוף אחר לגמרי. אם תלכנה נשים לנוטרות, זה אינו ברור. אומנם פעם הייתה הבטחה, אחר-כך היא נלקחה בחזרה. העניין טעון בירור. לא ברור אם ייקחו אנשים כמה ייקחו נשים. אף פעם לא הייתה הבטחה שייקחו נשים לשירות רובים. ייקחו נשים בשביל איתות, בשביל תצפיות. נניח שייקחו 50 נשים מכל הארץ, אז הקיבוץ המאוחד צריך לתת מזה 10 נשים לכל היותר. יש בחורות ב״ארגון״ בעיר שאפשר להפנותן לתפקיד זה, שהוא תפקיד יותר צבאי מאשר כמה תפקידים של האי.טי.אס.

ו״השומר הצעיר״ עשה בחוכמה. לכאורה, זה הכל גיוס להגנת הארץ, על כל פנים הם רוצים לתת את כולם להגנת הארץ. תבוא עליהם ברכה אם יחזקו את ה״באפס״. זה חשוב מאוד עכשיו. והנה החליט ״השומר הצעיר״ שהוא ינהג כמו שנהג הקיבוץ המאוחד. בוועדת הביטחון נתקבלה גם כן החלטה בדבר 50:50, ונאמר בפירוש שמצבור המגויסים הראשון לפחות 50% ילכו לצבא. ההנחה היא שההתיישבות תיתן 50% מאנשים שהיא נותנת לצבא ויבואו אנשים מה״ארגון״ וממקומות אחרים וישלימו. אם לא - אז לפי דברי שאול [אביגור] - צריכים המשקים להשלים. שאול דיבר ברוח שלי, בחרדה לגורל הגיוס מתוך הערכת החשיבות המיוחדת של הגיוס. הוא לא אמר: נקבל מייד מההתיישבות 50%. אבל - אמר הוא - אם לא ייתנו אחרים, אז ההתיישבות תצטרך להשלים.

אני שואל: איך תשלים ההתיישבות, אם בינתיים האנשים יהיו בנוטרות? אני חושב שכל עוד העניינים נמצאים בכור ההיתוך, מוכרחה לבוא עכשיו הגדלת הגיוס לצבא. זה ישפיע על ״השומר הצעיר״, על ״חבר הקבוצות״, על תנועת המושבים. דרך אגב, קיבלנו בקשה מנהלל לשחרר שלושה אנשים, אנשי ה״קומביינים״, מהצבא לזמן הדיש. צורפה גם רשימת מגויסי נהלל ויוצא שמבני נהלל התגייסו 57 איש. [במפקדה] בירושלים הסכימו לטפל בדבר זה. אחד מהם נמצא במצרים ושניים ב״באפס״.

הייתה אתמול מועצת [תנועת ה]מושבים המוקדשת לעניין הגיוס, בה התווכחו חברים עם קלמן קיט[8] ואמרו לו אם נתגייס, נתגייס לנוטרות - מתוך מחשבה שבנוטרות, בשעת דחק בעבודה, אפשר באיזה אופן שהוא ״להסתדר״ - אפשר לבוא מרמת-דוד בלילה ולעבוד במשק. קיט טען: יש מלחמה ויש צבא ואתם לא תקחו חלק בגיוס לצבא? מובן, שגיוס לצבא מביא לידי כך שהמשק יסבול במקצת. ונתקבלה החלטה שקיט רצה.

אני רואה בהחלטה זו של ״הקיבוץ המאוחד״, שפלמ״ח עומד במקום הראשון, פגיעה קשה מאוד בעניין הרמת הגיוס לצבא. אני בהחלט בעד זה שהגיוס לצבא יעמוד במקום הראשון.

 

להלן התנהל דיון בהשתתפות יונה קוסוי,[9] יחיאל דובדבני,[10] אהרון ציזלינג ואליהו גולומב. סוכם למסור את העניין לוועדה שחבריה בנציון ישראלי, אליהו גולומב ואהרון ציזלינג.

 

מ. שרתוק: כאשר יתחיל הגיוס לצבא עומדת השאלה:

א) למה אנו מכוונים אותם?

ב) איך אנו מכוונים אותם?

כיום יש שמונה וחצי פלוגות ״באפס״. למעשה, כל הפלוגות חסרות אנשים, מפני שהוצאו אנשים לתפקידים שונים וצריך למלא את הפרצות האלו. חסרים כ-200 איש בכל הפלוגות, אז יכולים לקחת את המגויסים הראשונים ולפזר אותם בין כל הפלוגות. אני מציע, שאנו נתנגד לזה. לנו חשוב שהמאמץ המאוחד הזה ייתן תוצאה מוחשית: נדע שיש לנו 10 פלוגות. עניין הגיוס מחייב שתקום על רגליה במהירות האפשרית פלוגה חדשה. אי-אפשר שתקומנה פלוגות אחדות חדשות. זה יותר קל לחלק את האנשים האלה מאשר לפתוח בבת אחת כמה פלוגות. זה מתקשר עם גיוס ערבי, כי אם לפתוח כמה פלוגות יהודיות, אז צריך לפתוח כמה פלוגות ערביות. העניין שאני מציע לא יהיה קל משתי בחינות:

א) פירושו דחיית השלמת הפלוגות. ופירוש הדבר יותר גארד [מטלות שמירה] לאנשים שהם כיום פלוגות ומאוד חופשיות.

ב) אנו משאירים פלוגה אחת בלתי שלמה, פלוגה 19, ואנו מתחילים את הפלוגה ה-20.

בכוח הנימוק שעניין הגיוס דורש זאת, אני מקווה כי נצליח להשיג זאת. אז זה אומר שתקום פלוגה חדשה שהיא כולה תכלת. יכול להיות שתקום פלוגה שהיא כולה מחברי ״הקיבוץ המאוחד״. אני מציע לא רק לא להירתע מזה, כי אם להפיק מזה את כל התועלת.

לפני איזה זמן פנה אלי לסטר, מפקד ה״באפס״, ואמר לי: אולי כדאי שאנו נעשה פלוגת תל-אביב, פלוגת חיפה או פלוגת עמק, למען ניצור התחרות בין המקומות בעניין הגיוס. אז ביטלתי קצת את העניין הזה. אמרתי לו: לך יש מושגים אנגליים, פה יש מושגים אחרים. זאת ארץ קטנה, צעירה, יישוב לא-מגובש. מי שהיה לפני שנתיים בחיפה, היום בתל-אביב ולהיפך. והנה עתה יש לי הרהורים לגבי עמדתי בעניין זה. אני מציע, שנביא את 200 האיש הראשונים לפלוגה אחת ושהיא תיקָרא פלוגת ה״עמק״. אם הדבר הזה יתקבל, אז אותו הדבר שרצו לעשות ״מכבי״ ולא הצליחו כי לא היו אנשים, אנו מייד משיגים אותו. והשאלה היא שיהיה שם עברי לפלוגה - תהיה פלוגה שתיקָרא ״עמק״ ותהיה פלוגה שתיקרא ״תל-אביב״. כל אחד ידע, שפלוגת ״תל-אביב״ זאת פלוגה עברית ופלוגת ״נבלוס״ זאת פלוגה ערבית. אם תתגייסנה עוד פלוגות ואנו נרצה לחלק את האנשים, אני בטוח שנוכל להשיג את הדבר הזה ואז השם יישאר. ואז ישאלו: במה חטאו הפלוגות שהתגייסו קודם? יתנו גם להם שמות, ותיקרא פלוגה 2 פלוגת ״בר-כוכבא״, למשל, פלוגה 4 פלוגת ״בר-גיורא״ וכו'. יימָצאו שמות - לא אלמנה ההיסטוריה והגיאוגרפיה העברית.

 

להלן טען אליהו גולומב כי ההתגייסות כרוכה במאמץ יישובי גדול ולשם כך יש להקים מוסד מיוחד, ואילו דוד רמז טען שהסוכנות היהודית והוועד הלאומי צריכים להקים במשותף מוסד זה. היו שחלקו על כך והציעו להטיל את המשימה על ועדת הביטחון היישובית. סוכם להסמיך את מ״ש ואת ד' רמז להכריע בעניין זה.

 

הערות:


[1] על סדר-היום: קריאת מועצת מפלגה; ענייני ת״א; ענייני הגיוס; ענייני הוועד הלאומי; דיון על "אשנב"; מזכירות המפלגה.

[2] יוסף ספיר (1972-1902). מראשי ״האיחוד האזרחי״ ונציגו בראשות ה״הגנה״. ראש עיריית פתח תקווה 1951-1940. חבר הכנסת הראשונה מטעם ״הציונים הכלליים״. שר התחבורה 1955-1952.

[3] שאול מאירוב (אביגור) (1978-1899). עלה מרוסיה ב-1912. מ-1920 חבר קבוצת כנרת. מראשי ה״הגנה״ ותנועת העבודה. לאחר מל״ע-2 ראש המוסד לעלייה ב׳ מאירופה. יזם את חיבור ״ספר תולדות ה׳הגנה׳״. יזם וניהל את ארגון ״נתיב״ לטיפול ביהודי בריה״מ.

[4] אהרון נתנאל (1957-1902). איש עסקים ומנהל חברות. יו״ר ונשיא הסתדרות ״מכב״י״ העולמית.

[5] משה סבירסקי (1965-1882). סוחר ופרדסן. סגן נשיא ״בני ברית״ בישראל וסגן נשיא לשכת המסחר בת״א.

[6] יעקב קליבנוב (1966-1887). עו״ד. חבר ועד הקהילה בחיפה. ח״כ מטעם ״הציונים הכלליים״ בכנסות השנייה והשלישית.

[7] ישיבת המזכירות התקיימה ב-13/4/1942 בהשתתפות הוועדה לניסוח הצעות לקראת ועידת המפלגה וועידת ההסתדרות. נושאי הדיון: הגברת הגיוס ביישוב. מ״ש נכח אך לא השתתף בדיון, שבסופו הוחלט להקים שלוש ועדות: לארגון וגיוס כוחות היישוב למאמץ המלחמתי; לבירור האפשרויות להקמת קרן עזרה למשפחות החיילים; ולחלוקת המתגייסים לשירותים השונים (צבא, נוטרות ופלמ״ח).

[8] קלמן קיט - התגייס לצבא הבריטי ב-1940 והשתחרר בדרגת מייג׳ור. יו״ר איגוד החיילים המשוחררים. לימים ראש אכ״א בצה״ל.

[9] יונה קוסוי (כסה) (1985-1907). ממנהיגי ״הפועל הצעיר״ ומפא״י. מזכיר מפא״י בראשית שנות הארבעים. חבר קבוצת שילר. לימים ח״כ.

[10] יחיאל דובדבני (1988-1896). מראשי ״הקיבוץ המאוחד״ ומפעילי ועד המתנדבים. חבר הכנסת הראשונה מטעם מפא״י.

 

העתקת קישור