110

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

19/4/1942

תוכנית לגיוס ולהגנת הארץ

 

שאלות מדיניות

 

מר שרתוק: באחת מישיבותינו האחרונות מסרתי על מצב הביטחון והסכנה הנשקפת לארץ-ישראל.[2] בליל שבת הורעשה הארץ, זו הפעם הראשונה, מהים. לא היה נזק מיוחד.[3]

התוכנית שאנו עומדים עליה כיום היא כפולה:

א) גיוס לצבא,

ב) שימוש מקסימלי בכוחותינו-אנו לתפקידי הגנת הארץ.

בחלק הראשון המשאלה היא כוח צבאי יהודי, אבל יש להניח בבטחה, שלמרות הסכנה הנשקפת לארץ לא יחולו שינויים במדיניות הממשלה, אבל אין זה פוטר אותנו מלהציע הצעות שונות במסגרת הפוליטית הקיימת של הגיוס. פלוגות ה״באפס״ סובלות היום ממיעוטן וגם מאיכותן. הן עוסקות בעיקר בתפקידי משמר, ועל זה אין להתאונן, אבל הפלוגות סובלות מחוסר תפקידים של ממש. זה מבטל בהרבה את הפופולריות של הפלוגות בעיני הציבור. הצבא מצדו טוען, שקשה לתת אימון נוסף לפלוגות מפני מיעוטן ומפני התפקידים שהוטלו עליהן. הדרישה מצדנו היא שעלינו להגביר את הגיוס מצדנו, והצבא צריך להרחיב את תוכנית האימונים. אנו מבקשים להפוך את הפלוגות לבטליונים ולהקים גם בטליונים חדשים. כוונתנו היא ל-10 בטליונים. או 10,000 איש בחיל זה, ויחד עם השתתפותנו ביחידות אחרות, אווירייה, הובלה וכדומה, ל-20,000 איש.

החלק השני של תוכניתנו כוונתו ל״משמר המולדת״ כדוגמת ״משמר המולדת״ הבריטי. באנגליה נהוג שהאנשים המשתתפים ב״משמר המולדת״ מקדישים חלק מזמנם הפנוי לאימונים, והם כאילו מחוילים, אבל אם אנו נבקש להקים ״משמר מולדת״, תגיד מייד הממשלה כי יש להקים ״משמר מולדת״ גם לערבים, ובכלל קשה יהיה להשפיע על ״משמר מולדת״ יהודי אם הוא יהיה בידי המסגרת הממשלתית.

לנו יש כיום מסגרת קיימת - משטרת היישובים היהודים. כוח זה פועל כמעט רק בהדרכתנו. אפשר להרחיב כוח זה גם במובן הכמותי וגם במובן האיכותי וגם לצקת בו תוכן חדש. למעשה ממלא כוח זה תפקידי ״משמר המולדת״. זה מזמן נקבע שמשטרה זו מיועדת לעזרה לצבא בעורף במקרה של שעת חירום, כמו מלחמה נגד צנחנים וכדומה. בזמן האחרון היו גם תמרונים רציניים למדי בנוכחות קציני משטרה והמפקדה הצבאית, והתמרונים האלה צוינו לשבח. הכוונה להרחיב משטרה זו ולאמן עד 50,000 איש. אם יעלה בידינו לגייס עוד 10.000 איש לצבא ולהרחיב את משטרת היישובים היהודיים עד ל-50,000 איש, הרי הגענו לסיכום חשוב.

גם מ[הנה״ס] לונדון העירו תשומת לבנו, שהגיעה השעה להצעות חדשות בקשר עם הצבא. השבתי להם, כי אני פועל בעניין זה.

לפני צאתי למצרים שוחחתי עם המפקד בארץ [מק-קונל] על עניינים אלה. השיחה הייתה טובה ומעניינת. הגנרל הודה שהאימונים ב״באפס״ אינם ברום המדרגה והבטיח להתעניין להעלות את תוכנית האימונים. באשר לבטליונים - אמר המפקד - הרי זו היא מדיניות רבתי ואין בידו לעשות בלי החלטה מגבוה. הוא הביע ספקות אם הדבר יֵצא לפועל וזה מנימוקים פוליטיים, כי פירוש הדבר צבא יהודי. נימוק מעשי - בטליון פירושו יותר מארבע פלוגות מאוחדות יחד בפיקוד אחד, כי לבטליון יש צורך גם בציוד אחר, כמו טנקים וכו׳, וזה חסר. לעומת זאת, הבטיח להתעניין בהצעתנו על הרחבת חיל הנוטרים. היה לי הרושם שהגנרל נוטה להסכים להצעתנו.[4]

כידוע לא ראיתי בשהותי במצרים את הגנרל אוקינלק, אבל כתבתי אליו בכיוון זה. חברי ההנהלה יקבלו את העתק המכתב.

בשבוע שעבר ביקרתי אצל ממלא מקום הנציב העליון [המזכיר הראשי מקפרסון] ושוחחתי איתו בין היתר גם בשאלות אלו. קודם כל נגעתי בשאלת הפליטים היהודים הנמצאים בטורקיה והעצורים שם. הכוונה לחמישים איש בערך. יש חשש שאם לא יתנו לאנשים רישיונות עלייה, הרי הם יוחזרו על-ידי הטורקים. ממלא מקום הנציב העליון טען כי מבחינה פרינציפיונית ההחלטה היא בלונדון, אבל הסכים כי הדבר דחוף והשעה דוחקת. הוא הבטיח לשאול שוב את לונדון להחלטתה. התקשרתי עם לונדון ותשובתם הייתה שעושים את הכל להניע את הממשלה להחלטה חיובית.

עברתי אז לדבר על תוכניתנו בנוגע לבטליונים. מר מקפרסון לא הגיב, כנראה מתוך ההנחה שזהו עניין צבאי, ואשר לשימוש במשטרת היישובים היהודים מסר מ״מ הנציב העליון, כי הגנרל מק-קונל מסר לנציב העליון על השיחה שלי בעניין זה ושאל לדעת הנציב העליון, כי הגנרל היה תחת הרושם כי לממשלת ארץ-ישראל יהיו ספקות בעניין זה. אבל הנציב העליון אמר שאין מצד ממשלת ארץ-ישראל כל חששות וניגודים והוא יכול לפעול בכיוון זה. הוא גם טען, שאם הערבים יפנו אליו בקשר להרחבת משטרת היהודים, יש לו תשובה מן המוכן, כי הרי הערבים התנפלו על היהודים ולא להיפך.

בהזדמנות זו ביררתי עם ממלא מקום הנציב העליון עניין ששימש נושא לשמועות בירושלים, והוא כאילו הממשלה עומדת למנות כראש עיריית ירושלים את מוסא עלמי[5] במקום ראש העירייה הנוכחי העומד להתפטר.[6] הוספתי, כי ידוע שמוסא עלמי הוא אחד הנאמנים ביותר למופתי, ומסרתי על פעולתו של איש זה במשך כל ימי המאורעות ועד הזמן האחרון. מר מקפרסון הכחיש בכל תוקף שמועה זו, והוסיף ששומע דבר זה בפעם הראשונה. נראה לי שבמשרד שלטון המחוז ניסה מישהו לרמוז על מועמדות זו ומשם נפוצה השמועה.

ממלא מקום הנציב העליון סיפר לי, כי בסוף השבוע יתפרסם חוק על שימוש ביבול השנה וכל הסידורים הנוגעים לזה.[7] הממשלה מכנסת את החקלאים הערבים לשם הסברת החוק. כן בדעתם לכנס את החקלאים היהודים, אולם היות והחקלאות היהודית מאורגנת, ימסור את ההסברים רק לבאי-כוח. הם מזמינים שני באי כוח התאחדות האיכרים, שני באי כוח הסתדרות העובדים, בא כוח אחד של הנהלת הסוכנות היהודית ובא כוח אחד של הנהלת הוועד הלאומי.

בנוגע להרחבת משטרת היהודים מסרו את הדברים לגנרל ווילסון, מפקד החיל התשיעי,[8] וגם הוא הביע את אהדתו לעניין זה.

מסרנו את תוכן פנייתנו לממשלה ולצבא בעניין זה לבן-גוריון באמריקה, והנה קיבלנו עתה ידיעה ממנו שהוא שוחח בעניין זה עם הגנרל דיל,[9] שהתייחס באהדה לדברים. מר בן-גוריון ראה גם את בוליט וכן הייתה לו שיחה עם ליטווינוב [ב-13/4/1942], בה הסביר את שאיפתנו והישגי הציונות בארץ-ישראל וכן את תנועת הפועלים בה. מר ליטווינוב הראה התעניינות רבה.

עומדת לפנינו השאלה של השגת אנשים נוספים לגיוס לצבא וכן לנוטרות. אנו סובלים עתה ממחסור אנשים. יש עתה תוכנית של הקמת משמרות חוף. התוכנית היא ל-900 איש, אבל איני בטוח אם יהיו לנו האנשים. הכוונה לגייס 3,000 איש מאנשי הביטחון והמשקים החקלאיים - מחציתם לגיוס והעודף לנוטרות וכו'. העניין משמש עתה נושא לדיון בארגונים השונים, ואם הארגונים ייענו לדרישתנו אני מקווה שזה ייתן דחיפה לגיוס בכללו. בפעולת הגיוס יש הרחבה ידועה, אבל, לפי שעה, קטנה מדי.

 

להלן נסב הדיון על ביצוע התוכניות שהעלה מ״ש בענייני ביטחון והשתתפות היישוב בהגנת הארץ. נשמעו דעות בעד נסיעת מ״ש לדרום-אפריקה ונגדה.

 

מר שרתוק: אתמול נתקבלה ידיעה טלגרפית מאפריקה, כי הוויזה נשלחה והם עומדים על כך שאצא לשם ב-28/4. פתיחת המגבית של ״קרן היסוד״ נקבעה ל-4 במאי. פירוש הדבר שעלי לצאת מהארץ בעוד שבוע. המצב מסובך במקצת. הייתה הבטחה לחברים באפריקה הדרומית שאבוא, ואי-בואי לשם יעורר שערורייה שהשלו אותם כל הזמן. הסתדרות זו עושה מאמצים כספיים גדולים. הם גם סבורים שבידם הופקד נכס יקר - הגנרל סמאטס - ויש לנצל נכס זה לטובתנו. יש כמובן גם עניין המגבית הנעשית פעם לשנתיים. חשבנו בזמנו שנסיעה זו תצא לפועל בראשית אפריל ואוכל לחזור לארץ במאי. אבל עכשיו לא אוכל לעשות זאת לפני יוני. חוששני שבציבור בארץ תעורר נסיעה זו רושם מוזר, אבל יש לי ספקות אם אני חופשי להחליט עתה. לדעתי ההחלטה בשאלה זו היא אך ורק בידי ההנהלה.

 

הוחלט: לאשר את תוכנית הגיוס והגנת הארץ שהציג מ״ש בכללה, ובשלב זה לאשר גיוס 3,000 איש מהיישובים החקלאיים ומבין אנשי הביטחון, ולהחיל את הוראות הגיוס גם על תושבי הערים; להודיע לפעילי ההסתדרות הציונית בדרום-אפריקה, כי עקב הנסיבות לא יוכל מ״ש לצאת לעת עתה את הארץ.

 

הערות: