107

מכתב אל מועצת הקיבוץ המאוחד, גבעת השלושה

15/4/1942

הקיבוץ המאוחד וגיוס האישה

ח.נ.,

הנני לפנות אליכם שוב בעניין גיוס הנשים ולבקשכם להעמידו מחדש לדיון.

עד היום התגייסו לצבא כשמונה מאות נשים עבריות. זהו ציבור מגוון בגילו ובמוצאו, אך מלוכד בהכרת שליחותו וברוח החלוצית המפעמת בו. מי שהשתתף בפגישות של מתנדבות וביקר במחנה האימונים [בסרפנד] לא יכול שלא להתרשם מהתרוממות הרוח והרגשת האושר שבמילוי חובה השוֹרה על מפעל חדש זה של התנדבות האישה לצבא.

מספר חברות התנועה הקיבוצית בתוך הציבור הזה הוא מעט מזעיר. היעדר חברות התנועה הקיבוצית במחנה המתנדבות שולל ממנו את השׂאור שבעיסתנו היישובית. העובדה שהתנועה הקיבוצית מתנודדת עד הימים האחרונים ביחסה לגיוס הנשים בין היסוס להתנגדות, שימשה בלם להתפתחות תנועת התנדבות האישה ברחבי היישוב והצטרפה למערכת הגורמים המעכבים את הגיוס בכללו. מאז מושב מועצת הקיבוץ המאוחד ביגור נתבררו כמה בעיות ונתבדו כמה הנחות מוטעות לגבי גיוס הנשים.

ראשית, הובטח לסוכנות היהודית במפורש כי מחוץ למקרים יוצאים מהכלל, שיהיו מחויבים על-ידי הצרכים הצבאיים, תצטרפנה המתנדבות שלנו ליחידות יהודיות. זוהי ההלכה שנקבעה מבחינה עקרונית. מבחינה מעשית הוכיח הניסיון, כי המתנדבות הבלתי יהודיות בטלות בששים בתוך ציבור המתנדבות היהודיות, ובמידה שתתגבר התנדבות האישה בקרב היישוב העברי עשויה שאלת היחידות המעורבות לרדת בכלל מהפרק.

שנית, לאחר פרשה של התרוצצות ומבוכה בקרב השלטונות לגבי מסגרת גיוס הנשים בארץ - אם זוהי מסגרת ארץ-ישראלית או חלק בלתי מסוים ממסגרת כללית של המזרח התיכון - נקבע במפורש, כתוצאה מהצגת השאלה על-ידי הסוכנות היהודית, כי הנשים המתגייסות בארץ מהוות את חיל העזר הטריטוריאלי של ארץ-ישראל. על-ידי כך נמנעה, לפחות להלכה, סכנת עירוב החיילות העבריות מארץ-ישראל עם בנות עמים אחרים מארצות המזרח התיכון. לעומת זה, הובטח לסוכנות היהודית במפורש כי במידה שיתנהל גיוס נשים גם במצרים, ובמידה שתימצאנה במצרים מתנדבות יהודיות שתבחרנה להצטרף ליחידות הנשים היהודיות הארץ-ישראליות - תינתן להן משאלתן זו.

שלישית, החששות בדבר יחס בלתי הוגן וסכנת תקלות מוסריות לגבי חיילות בכלל, וחיילות לא-בריטיות בפרט, נתבדו ברובם. אומנם יש לנו כיום אך ניסיון קצר ומצומצם לגבי שירות פעיל של חיילות יהודיות, אך ניסיון זה, שהוא נחלת הקבוצה הראשונה של חיילות ארץ-ישראליות הפועלת במצרים, דיו להוכיח עד כמה רחוקים מהמציאות היו החששות שנפוצו. סדרי מחנה האימונים והסדרים שנקבעו לגבי מקומות השירות מניחים בהחלט את הדעת מבחינת ההגנה על כבוד האישה ויצירת מסגרת המאפשרת תנאים הוגנים של חיי תרבות. השמועות שרווחו בארץ בדבר תקלות חמורות שאירעו בקרב החיילות מבנות אוסטרליה או דרום-אפריקה המשרתות במזרח התיכון - נתבדו לחלוטין. ברור שאין בכוח שום משטר של משמעת וסדרי חיים למנוע תקלות וסיבוכים בשטח מסוים, אך לא ייתכן בשום פנים להסיק מזה כי האישה העברייה מארץ-ישראל, בהיפגשה עם סביבה לא יהודית, הוא יצור העלול למעוד ולהיכשל על כל צעד ושעל.

רביעית, הוכח כי ההתנגדות לגיוס נשים שנשמעה מפי חיילים יהודים מקורה לא באיזו בקיאות מיוחדת שיש להם כחיילים במסיבות שירותן של חיילות, אלא בחששות שיש להם כגברים לגבי שירותה הצבאי של האישה. אותו הוויכוח המתנהל בשאלת גיוס הנשים בקרב היישוב, ובכלל זה בקרב תנועת הפועלים והתנועה הקיבוצית, טבעי הדבר שיחדור גם לתוך פלוגות הצבא שלנו, אך אין ליחס משקל מיוחד לדעתו של חייל בשאלה זו באשר הוא חייל, אם הנימוקים שהוא משתמש בהם הם נימוקי סתם גבר שקשה לו לכלכל את הופעתה של אישה כחיילת.

חמישית, הוברר כי שאלת שירותן של החיילות היהודיות בתוכן או בצדן של פלוגות הצבא היהודיות אינה מציאותית.[1] מלכתחילה היה ברור, כי הצגת סידור כזה כתנאי לגיוס הנשים פירושה צמצום הגיוס הזה לממדים כה פעוטים עד כדי נטילת כל ערך ממשי ממנו הן לגבי השלטונות והן לגבי ציבור הנשים בכללו. יתר על כן, לא זו בלבד שגיוס הנשים היה מצטמצם בכמותו, אלא גם איכותו הייתה לוקה ונפגמת. למעשה היה גיוס הנשים במקרה כזה מיועד אך ורק לתפקידי לבלרות, טבחות ושירות-בית, ואילו שדות רחבים ומגוונים של שירות האישה בתפקידים צבאיים כגון בתי חולים, משרדי המפקדות, מחסנים ומרכזי אספקה, ואחרון אחרון - הנהגות, היו נשארים סגורים בפני האישה הארץ-ישראלית.

על כל הטעמים האלה נוסף עכשיו, כתוצאה מהבירורים שהתקיימו בשבועות האחרונים, עוד טעם אחד מכריע. נתברר כי צירוף נשים לאיזו יחידה צבאית הופך אותה ממילא ליחידה של חיל מצב הנדונה להישאר תמיד בעורף, ומפקיע אותה ממסגרת כוחות מסע וקרב. במילים אחרות, רק יחידות שאינן מיועדות לתפקידי תנועה והשתתפות ישירה במלחמה באות בחשבון לשירות של נשים. כפי שהוסבר לנו, כזהו המשטר הקיים באנגליה לגבי צירוף נשים ליחידות צבא, וכל עוד לא ישתנה משטר זה מוכרחה שאלת שירות החיילות שלנו בתוך יחידות הצבא הארץ-ישראליות לרדת מעל הפרק.

בעצם הימים האלה הננו עושים מאמץ מחודש להגביר את כושר הקרב של פלוגות חיל הרגלים היהודיות ולקבוע באופן מוחלט את אופיין כיחידות לוחמות. להציג בשעה זו את הדרישה על סיפוח קבוצות נשים ליחידות הלוחמות - הרי זה לנקוט כיוון הפוך למטרתנו העיקרית. אין בשום פנים להסתלק מחיפוש אפשרויות של שירות חיילים וחיילות עבריים בצוותא, אך לעת עתה לא זו תוכל להיות דרך המלך של התנדבות האישה הארץ-ישראלית לצבא.

כל המסיבות האלו מחייבות את הקיבוץ המאוחד לברר מחדש את שאלת גיוס הנשים. ההחלטה שנתקבלה במועצת יגור פקע תוקפה עם השינויים שחלו בהנחותיה היסודיות. ההחלטה טעונה ביקורת ובדיקה לאור מה שנתברר מאז ועד עתה ולנוכח העובדה החיה של התנדבות מאות נשים ארץ-ישראליות ויציאתן לשירות פעיל.

אין בכוונת הדברים להשלות מישהו כי הדרך לפני פלוגות הנשים היהודיות סלולה למישרים, וכי אין אורבים להן חתחתים ופגעים. אדרבה, יש להניח בוודאות כי הדרך תהיה קשה ועקלקלה וכי נגזר על יחידות הנשים היהודיות לעמוד על נפשן ולעצב את דמותן מתוך היאבקות ממושכת מבפנים ועמידה מתמדת על המשמר מבחוץ - כשם שנגזר הדבר על יחידות הגברים. אך אין למצוא שום הצדקה להירתעות האישה מפני הקושי הצפוי לה בשירות הצבאי, כשם שלא הייתה הצדקה להירתעות כזו מצד הגבר.

עד כמה ההיאבקות מבפנים ומבחוץ נושאת פרי יש ללמוד מחדש מכמה הישגים שנתבצעו בעצם הימים האלה. לאחר מאמצים ממושכים נתחסלו השרידים האחרונים של פלוגות מעורבות של יהודים וערבים. פלוגת החפרים הראשונה, שנולדה מעורבת ובתור כזו נשלחה לצרפת, הינָה עכשיו פלוגה יהודית טהורה. כן הוחלט על חיסולה של פלוגת המהנדסים היחידה שנשארה מעורבת ועל העברת כל היהודים שבתוכה לשלוש פלוגות המהנדסים היהודיות הטהורות או לחטיבות חדשות של מהנדסים העתידות לקום בקרוב כיחידות יהודיות. יתר על כן, נתקבל הקו שעמדנו עליו ותבענו אותו זה מכבר - לחסל בהדרגה את פלוגות החפרים היהודיות ולהעביר את חייליהן לצורות שירות יותר מעולות. אין זה לפי שעה אלא קו שנקבע להלכה, אך יש לקוות כי הפעולה לפי קו זה תתחיל בקרוב.

ודאי שצפוי קושי ליחידות הנשים היהודיות, אך הן תתגברנה עליו מתוך מלחמת קיומן. את הניצחון על כל הקשיים והסכנות לא תנהלנה אלא יחידות נשים שתהיינה קיימות בפועל ממש. הן תנחלנה את הניצחון בכוח עצמן והודות לסעד מבחוץ, אך גם הסעד מבחוץ יוכל להועיל רק אם יישען על עובדות קיימות - על התנדבות בפועל ועל שירות יעיל ומשכנע.

מחדש ניצבת אפוא השאלה לפני הקיבוץ המאוחד: היעמוד מנגד לתנועת גיוס הנשים או יתרום לה את חלקו כראוי לגודלו ולערכו. השאלה ביסוד מהותה היא אם יכיר הקיבוץ המאוחד בזכותן ובחובתן של חברותיו להתנדב לצבא, כשם שהכיר בזכותם ובחובתם של חבריו. השאלה מופנה במיוחד אל חברות קיבוץ עצמן - האם לא ינדבן לבן להתייצב במערכה הכללית? האם לדעתן מוטלת חובת ההשתתפות במלחמה נגד היטלר על הגברים בלבד, ואילו הנשים פטורות ממנה?

תשובת הקיבוץ המאוחד לשאלות אלו לא תוכל להיות שהוא מוכן למלא כל צו גיוס שיוטל עליו. ככלל זה צו גיוס לגבי הנשים. הקיבוץ המאוחד הטיל על עצמו מכסות גיוס עוד לפני שנקבע הנוהג מטעם המוסדות הלאומיים להטיל צו גיוס על בני גיל מסוים ביישוב כולו. גם לגבי גברים כך, לגבי נשים לא כל שכן. המשטר, ההווי וכל מערכת המושגים הקיימים בקיבוץ המאוחד, או בתנועה הקיבוצית בכללה, לגבי מעמד האישה בחברה אינם נחלת היישוב כולו. עובדה זו היא המונעת את האפשרות להטיל צו גיוס על נשים בדומה לצו שהוטל על הגברים. אילו נשתווה היישוב כולו לקיבוץ המאוחד - או לתנועה הקיבוצית בכללה - ביחסו לאישה, כי אז הצו לגבי גיוס הנשים היה אפשרי ומחויב המציאות. השאלה היא אם דווקא במסיבות אלו יכול היעדר הצו לשמש צידוק לאי התנדבות חברות הקיבוץ - זאת אומרת, אם עמדת הקיבוץ בשאלת גיוס הנשים תיקָבע בהתאם ליחסם של חוגים אחרים אל מקומה של האישה בחברה ולא בהתאם ליחסו של הקיבוץ עצמו.

החלטת מועצת יגור אינה עונה על השאלה הזאת. אדרבה, היא מעוררת אותה. מועצת גבעת השלושה נקראת להציג לעצמה את השאלה מחדש.

החתום מטה נפרד היום בשם היישוב והתנועה הציונית מארבע מאות בנות ישראל ערב צאתן לשירות פעיל במזרח התיכון. היה זה מעמד נרגש ומרומם, רב כיסופים וחרדה. בתוך הציבור הזה, שיצא לסלול את הדרך למאמץ הצבאי של האישה הארץ-ישראלית במלחמה הנוכחית, היו אך חברות ספורות של הקיבוץ המאוחד. האומנם יישאר הדבר כך גם להבא והקיבוץ המאוחד לא ישתתף במלוא אונו בתנועה הנהדרת הזאת?

הנני להציע למועצת הקיבוץ המאוחד לקבוע עמדה חיובית להתנדבות האישה לצבא ולהטיל על חברותיו מכסת גיוס שתהא ראויה לשמו של הקיבוץ ולגודל מפעל גיוס האישה.[2]

בברכת הגיוס,

משה שרתוק

הנהלת הסוכנות היהודית

 הערות: