97

מסיבת עיתונאים, תל-אביב[1]

26/3/1942

עם הרחבת צו הגיוס

 

 

משה שרתוק: בחלק ידוע של עיתונות הארץ מדובר גבוהה על החובה הקדושה להגן על המולדת. השאלה היא כבודו של מי חולל על-ידי האויב וכבודו של מי מחייב להחזיר מלחמה שערה. כן השאלה היא את דמו של מי מבקש האויב ולמי העמידה בחזית היא עמידה על הנפש.

אם כבודנו מחולל ואם ניצחון האויב פירושו כליה לנו - הרינו מחללים את כבודנו במו ידינו, ומפקירים בעצמנו את חיי היישוב ואת חיי כל אחד מאיתנו, אם איננו נכנסים למערכה במלוא כוחנו האפשרי. בתוכנו מפותחת מאוד הביקורת על חוסר תכונה מספקת במלחמה זו, על קוצר ראות מבהיל ועל שאננות פושעת. נַפנה את הביקורת הזאת כלפי עצמנו. מי יודע מה ילד יום מחר? כל מאמצי כוחנו צריכים להיות דרוכים להגנת הארץ. לעמידה בחזית.

סבלנו נוראות בזמן האחרון. נזדעזענו עד עמקי נפשנו מהאסון שקרה לנו - אסון אשר רק לנו יכול לקרות.[2] מה תהא תגובתנו? האומנם ״שב ואל תעשה״? הגיוס הוא הדרך לקדש שם ישראל, להכריז על יצר החיים שלנו, להופיע כעם הנאבק על עתידו.

 

לאחר שקרא את הקול-קורא של הנהלת הסוכנות והוועד הלאומי על הרחבת צו הגיוס, ר' העמוד האחרון במסמך זה, המשיך מ״ש את דבריו.

 

משה שרתוק: עם הכרזת המלחמה קראו המוסדות הלאומיים את בני היישוב להתנדבות לצבא, אולם הגיוס התנהל טיפין-טיפין, ולא היה טעם להכריז על חובת גיוס פנימית ולשלוח את המתנדבים לבתיהם, כי לא נוצרה עדיין המסגרת לשימוש מלא בכוח אדם. משהוברר שיש סיכויים לגיוס מתמיד והולך, הוטל צו הגיוס על הרווקים בני 30-20. רבים הרווקים המתגייסים שלא היו מתנדבים אלמלא הוטל צו הגיוס על היישוב כולו. חברי המשקים התגייסו לפי הצו אף על פי שלא כל בני גילם בחוגים אחרים מילאו את החובה שהוטלה עליהם. כ-4,000 הוא מספר המשתמטים לפי האומדנה - נוסף לאלפי רווקים בני 30-20 ששוחררו מטעמים שונים, במיוחד משום שעליהם עול תמיכה במשפחה.

הטלת צו הגיוס נתקלה בשני סוגי מתנגדים במחנה היישובי. אנשים רמי יחס כד"ר מגנס כפרו בזכות המוסדות להכריז על צו הגיוס[3] ולא הודו בזכות הזאת גם ההמונים, שנוח להם במשטר שאין בו הסדר השימוש בכוח אדם. בחורים צעירים, בריאים, שלא רכשו להם שום הכשרה מקצועית מיוחדת, עובדים בשירות אזרחי של הצבא. מקבלים משכורת הגונה ואינם מעלים על דעתם, כי עליהם להתגייס לשירות הצבאי הפעיל.

הטלת צו הגיוס על-ידי המוסדות הלאומיים היה הניסיון הראשון בארץ-ישראל להסדיר את השימוש בכוח אדם. לאחר הקריאה הכללית להתנדבות, שנשאה פרי בשעתה, היה משום הטלת צו הגיוס על הרווקים בני 30-20 משום צעד קדימה. הצמצום במסגרת הגיל והסוג היה בו משום המרצת עצם החיוב, והניסיון הוכיח שצריך להרחיב את הגיוס שלבים שלבים כדי לטפל בכל שלב ביתר יעילות, לבער את ההשתמטות ולהכתים את המשתמטים בציבור.

עתה הגיע תורם של הנשואים [גילאי] 30-20, שאין להם ילדים. לפי האומדנה מספרם 4,000. נשיהם יכולות לעבוד (חוץ מבמקרים מיוחדים שהוועדות תתחשבנה בהם כשם שהתחשבו בגיוס הרווקים) או אפילו להתגייס לחיל העזר לנשים. אם האישה אינה מוכנה להתגייס, אין זו סיבה שתמנע גיוס בעלה. אגב מן הראוי לציין, כי אשת חייל מקבלת את התוספת לאישה אפילו בהיותה עצמה חיילת. משכורת החייל והתוספת המשפחתית נקבעת לפי רמת החיים במלטה, ולא לפי הרמה הבריטית או הארצישראלית. הסוכנות היהודית הכריזה על הגיוס והמשיכה במשא-ומתן על העלאת הרמה. כבר הושג תיקון-מה, והמשא-ומתן נמשך, כי ערך התוספת ירד מאוד עם התייקרות החיים. כידוע, מקבלים את התוספת המשפחתית רק האישה והילדים ולא-תלויים אחרים אף על פי שבארץ עלייה אפילו הרווקים תומכים בהורים, באחים צעירים ובבני משפחה אחרים שהעלו מן הגולה. לפי השיטה האנגלית אין תמיכה בתלויים אלה במקום שאין חובת גיוס. משום כך עלינו להשליט משטר של תמיכה בקרובי החיילים כשם שאנו מתאמצים להשליט בכוחות הפנימיים משטר של צו גיוס. ההצדקה המוסרית והמעשית להתנדבות בכסף אינה פחותה מחובת ההתנדבות בגוף ונפש.

כבר נעשו מאמצים לא קטנים לשאת בעול הזה. לפני כמה חודשים הוקמה ועדה מיוחדת לטיפול במשפחות חיילים. המשפחות הנזקקות פטורות מתשלום שכר הלימוד, רבות מקבלות עזרה רפואית חינם, אבל אין זה מספיק, ולשם הרחבת הפעולה הוקמה הוועדה. לרשותה עומד עתה תקציב של 1,600 לירות בחודש, המחצית האחת מכספי ״קרן היסוד״ וקרן מיוחדת של ״הדסה״, והמחצית האחת מ״מס חירום״ המפריש לתכלית זו שליש מהכנסותיו, [וכך] הוקצבו אמצעים לטיפול בחייל משוחרר וסידורו בחיים מחדש. האמצעים האלה אינם מספיקים, ומיעוט האמצעים לתמיכה במשפחות החיילים ולסידור החיילים המשוחררים הוא המעכב הרבה את זרם הגיוס. משום כך הוקמה ועדה של אנשים המתעניינים במיוחד בשאלה זו והם ערכו תוכנית לגיוס סכומים ניכרים.

תחילה פנינו לתעשייה על בעליה ועובדיה, כי היא עובדת בקצב גובר והולך וקיבלה ל-1942 מהזמנות צבאיות בלבד כ-8 מיליון לירות לעומת מיליון אחד אשתקד, לפי הודעת מר וולש. גם בעיית שכר העבודה נפתרה לשביעות רצונם של העובדים והמעבידים על-ידי ההסדר שהושג בוועדה שמונתה מטעם השלטונות. הואיל ורווחי התעשייה והעבודה המלאה באו עקב המלחמה, מן הצדק לפנות אליהם תחילה. גם סיבה מעשית לכך: בעלי תעשייה ופועלי תעשייה מאורגנים וארגונם, וצורת תשלום שכר העבודה, נוחים להשלטת משטר כללי של התנדבות ותרומה.

קיימת היענות ונכונות רבה לשאת בעול זה בפגישות עם התאחדות פועלי התעשייה ובכינוס של פעילי ההסתדרות העובדים בתעשייה. עתה יתנהל משא-ומתן עם ארגוני עובדים אחרים ועם בעלי תעשייה שאינם מאורגנים.

תוכנית ארבעת הימים לשנה אינה באה לגרוע משכר עבודתם של הפועלים, כי אנו מכירים שהמשכורת על תוספת היוקר הכרוכה בה היא הכרח להם ואין לגרוע ממנה אם אין ברצוננו לפגוע ברמת החיים. אנו דורשים מהפועל קורבן בצורת עבודה נוספת, שלא יקבל תמורתה. לפי הסדר שהוחלט עליו, יעבוד הפועל את ארבעת הימים במשך ארבעה חודשים בהוסיפו בכל שבוע שתי שעות עבודה. בעל המפעל ישלם את תמורת העבודה ויוסיף כסכום [הזה] משלו.

על הרוח שבה התנהל המשא-ומתן מעידה העובדה, שלגבי רמת השכר הציעה התאחדות בעלי התעשייה: בכל מקום שבו נהוגה עבודה נוספת, תשולם גם העבודה הזאת לפי המכסה של התשלום לשעות נוספות. ולעומת זאת הסכימה ההסתדרות כי שכר עבודה רגיל ישולם במקום שבו אינה נהוגה עבודה נוספת.

זו רק ההתחלה. לאחר שנניע את הגלגל בתעשייה, נעבור לחלקים אחרים של המשק. הכוונה אינה בגיוס אמצעים ניכרים בלבד, שלא יהיה תלוי במקריות, אלא גם בהכנסת חוגים נרחבים של היישוב למסגרת האחריות הישירה לגיוס ולכל הכרוך בו. מובן מאליו, כי ״מס חירום״ קיים ועומד, תביעתו מופנית כמאז כן עתה גם אל בעלי התעשייה ועובדיה.

לפי הצלחת התרומה בתעשייה נראה אם נוכל לקבל על עצמנו התחייבות מוחלטת להחזקת משפחות המתגייסים. כל התובע התחייבות כזאת להמרצת הגיוס ולהסרת מכשול רציני מדרכו, חייב להמריץ את מפעל התרומה תחילה בתעשייה ואחריו בענפי משק אחרים.

המלחמה בשאננות לא תיתכן בדברים ובהכרזות כלליות, אלא בקריאה למעשים מסוימים ובעשיית המעשים. עתה אנו מרחיבים את צו הגיוס, מתחילים במפעל חדש לתמיכה במשפחות המגויסים, קוראים להגברתה של מערכת הביטחון הפנימי, לפיתוח חיל הנוטרים, לאימון הקשישים שיוכלו למלא תפקידים של ״משמר המולדת״, גם מַפנים את בוגרי בתי הספר למשך שנה אחת לשירות במשק החקלאי ובנוטרות.

 

לפי "דבר" ו׳׳הארץ", 27/3/1942, הופנתה אל מ״ש בסוף דבריו שאלה בדבר השתתפות חוגי היישוב השונים במפעל הגיוס. מ״ש השיב:

 

הגנרל נים [מפקד הצבא הבריטי בא״י] הודה בשעתו על הצלחת הגיוס לסוכנות היהודית, לוועד הלאומי, ל״הסתדרות הציונית החדשה״ ול״אגודת ישראל״. הנהלת הסוכנות היהודית והוועד הלאומי הכריזו על הגיוס וקיימו את ההכרזה בפועל. ״ההסתדרות הציונית החדשה״ לא פרסמה עד עתה, שנתיים וחצי לאחר התחלת המלחמה, את עמדתה בדבר הגיוס, אבל בחבריה אני פוגש בבקרי בפלוגות המתנדבים. ״אגודת ישראל״ פרסמה כרוז למען הגיוס, אבל לא נתקלתי בחבריה במחנות ובפלוגות.

עד כה התגייסו למעלה מ-11,000 יהודים. חיילים יהודים בעלי מקצוע נשלחים למלא תפקידים מחוץ ליחידותיהם. אשר לאופי העברי של גיוס הנשים, הרי הוא מובטח מאליו. מצב הרוח במחנה המגויסות הוא מצוין. כעת מחכים להתגברות מחודשת של התנדבות נשים.

 

הערות: