86. מכתב אל המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון, ירושלים - יושם קץ לסבלם של עצורי "דריין" - 18/3/1942
שם הספר  מאבק מדיני א'
שם הפרק  86. מכתב אל המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון, ירושלים - יושם קץ לסבלם של עצורי "דריין" - 18/3/1942
כותרת משנה  אנגלית

86

מכתב אל המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון, ירושלים

18/3/1942

(אנגלית)

יושם קץ לסבלם של עצורי "דריין"

 

אדוני,

 

1. אני מתכבד להגיש מטעם הנהלת הסוכנות היהודית פנייה דחופה לממשלה לשקול מחדש את ההחלטה בעניין המעצר המתמשך של הפליטים שהגיעו באונייה ״דריין״, ועדיין הם כלואים במחנה המעבר עתלית.[1]

2. חלפה שנה כמעט מאז הובאה ספינת הפליטים לנמל חיפה. רוב הנוסעים באו מרומניה ומבולגריה. בכללם גם 44 פליטים מהספינה ״סלוודור״ שטבעה בים מרמרה בדצמבר 1940, שם נספו למעלה ממאתיים איש. הם היו יהודים אחרונים שנמלטו מרומניה ומבולגריה בטרם השתלט האויב על ארצות אלה למעשה. רבים מהם נרדפו בפוגרומים שהתחוללו ברומניה בינואר 1941, ואחר-כך יצאו לדרכם המסוכנת בתקווה להינצל מההשמדה הסיטונית שאיימה עליהם ברומניה, ואשר בינתיים היו שם אלפי יהודים לקורבנותיה. בשיחות האחרונות עם הממשלה בפרשת ״סטרומה״ נטען, שאת נוסעיה של ספינה זו לא ניתן להכניס לארץ-ישראל שכן הם עזבו את רומניה לאחר שזו הוכרזה שטח אויב, ומשום כך יש בקרבם סוכני אויב בפועל או סוכנים פוטנציאליים.

טיעון זה, לדעתנו, בוודאי אינו ישים לגבי נוסעי ״דריין״, אשר מעולם לא נמצאו בשליטת האויב. אכן, פליטים אלה טיפחו תקווה לזכות בכניסה לארץ-ישראל אף שלא היו ברשותם רישיונות עלייה, אולם הסוכנות היהודית טוענת, חרף זאת, כי נוכח המצב הנואש ששרר בארצות מוצאם, המצוקה שהייתה מנת חלקם במסעם הימי הממושך והרה הסכנות, ועובדת שהייתם במעצר זה שנה תמימה, יש לשים קץ למעצרם ולהרשות להם, לבסוף, לשקם בארץ זו את חייהם שנשתבשו.

3. הנהלת הסוכנות היהודית מבקשת להסב את שימת הלב להידרדרות הגוברת והולכת של מצבם הגופני והנפשי של פליטים אלה. עקב הקשיים החמורים שבהם התנסו במהלך מעצרם הממושך, ניכרים אצל רבים מהם סימני התערערות נפשית וכמה מהם כבר יצאו מדעתם. יותר מפעם אחת הם פתחו בשביתת רעב וקשה לשער איזה צעדים נואשים נוספים הם עלולים לנקוט במצבם הנוכחי עקב מצוקתם הממושכת והיעדר שמץ תקווה. יש בתוכם 64 ילדים ובני נוער מתחת לגיל 17 (ביניהם 14 תינוקות שנולדו במחנה), ולפי דיווחים מוסמכים, משפיעים המעצר הממושך ותנאי החיים במחנה לרעה על מצבם הנפשי והמוסרי. אין זה מתקבל על דעתה של הסוכנות היהודית, שאנשים אשר חוו סבל כה רב יידונו לחיי מאסר לתקופה בלתי-מוגבלת על לא עוול בכפם לבד מחתירתם להינצל מטבח בארצות מוצאם. הסוכנות היהודית מפנה את שימת הלב גם למתיחות ולאי-שקט הגוברים בקרב היישוב היהודי נוכח מעצרם הממושך של אנשים אלה, שלרבים מהם קרובי משפחה בארץ-ישראל, שביתות הרעב ואמצעי הדיכוי הננקטים לגביהם במחנה המעבר.

4. עם שהסוכנות היהודית מבססת את פנייתה לשחרור עצורים אלה בעיקר על נימוקים הומניטריים, חובתה לחזור ולהסב את שימת הלב לעובדה שבקרב העצורים הללו, שרובם הגדול גילאי 18 עד 50, מצויים אנשי מקצוע מנוסים - חקלאים, בעלי מלאכה מיומנים, ובעלי כישורים אחרים - העשויים, אם ישוחררו, להעלות תרומה יעילה לארץ זו ולמאמץ המלחמה של הקיסרות. הטבלה המצורפת משקפת עובדה זו. אנו סבורים, כי בעת שהאויב עומד בשערי הארץ ובשעה שמעולם לא היה הצורך בכוח-אדם לצורכי המלחמה כה חריף, אין מקום לכפות חיי בטלה על קבוצה של 700 אנשים נאמנים ומיומנים, ולהעמיס את קיומם על חשבון תקציב הממשלה. נוכח כל אלה מבקשת הסוכנות היהודית בכל ההערכה והדחיפות, כי עצורים אלה ישוחררו.[2] 

בכבוד רב,

מ. שרתוק

הנהלת הסוכנות היהודית

 

מצורף:

הרכב מקצועי של עצורי ״דריין״

 

3

אחיות

190

עברו הכשרה חקלאית

68

מורים, פקידים וכו'

25

עובדי תעשייה

53

סוחרים

49

נפחים ומכונאים

31

סטודנטים

25

נהגים

1

טייסים

11

נגרים

135

מקצועות שונים

15

סנדלרים

697

 

46

חייטים ותופרות

96

ילדים וחסרי מקצוע

27

מהנדסים וכימאים

793

סה״כ

10

רופאים ורופאי שיניים

 

 

הערות:


[1] עותק של מכתב זה, נשלח להנה״צ בלונדון והוגש ע״י לואיס ניימיר לסגן שר המושבות הרולד מקמילן.

[2] ממשלת לונדון החליטה לשחרר את עצירי ״דריין״ ב-20/5/1942. השחרור בוצע באוגוסט 1942.

 

העתקת קישור