63. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - הכרזה על היעד הציוני בארץ-ישראל; אסון ״סטרומה״ - 1/3/1942
שם הספר  מאבק מדיני א'
שם הפרק  63. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - הכרזה על היעד הציוני בארץ-ישראל; אסון ״סטרומה״ - 1/3/1942

63

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

1/3/1942

הכרזה על היעד הציוני בארץ-ישראל; אסון ״סטרומה״

 

 

שאלות מדיניות: גילוי דעת מדיני

 

משה שרתוק: (קורא הצעת גילוי הדעת).[2]

בדיון שהתנהל בעקבות קריאת הצעת גילוי הדעת, עמדו כמה מן הדוברים על ההבדל שבין פרסום כרוז לעם ישראל ולאומות העולם ובין גילוי דעת מדיני מחייב. כמה מן הדוברים ובראשם י' גרינבוים טענו שיש להכריז בגילוי הדעת על דרישה להקמת מדינה בא"י כיעד התנועה הציונית. מ״ש השיב למתדיינים:

 

משה שרתוק: אני כופר בכל ההבחנה שנעשתה בין כרוז וגילוי דעת. השאלה היא מה אפשר להגיד היום במסמך המתפרסם בשם התנועה הציונית. מטרת מסמך כזה היא להביא לפני העולם את בעיית היהודים ולא לתת לשָכְחָה, ולהדגיש בטענתנו כי פתרון שאלת היהודים היא ארץ-ישראל ליהודים. עוד לא הגיעה השעה לניסוח פרוגרמה מדינית, כי קודם לכל, בניסוח פרוגרמה עלינו לבוא לידי עמק השווה בינינו וגם לבוא בדברים עם חברינו באנגליה ובארצות הברית. אני, למשל, הייתי מבכר למחוק בכלל את המשפט על סמכות ממלכתית מאשר לכתוב כבר עתה ״מדינה יהודית״. לדעתי, מחיקת המילה מהכרוז לא תגרע כלל מתוכן הכרוז.

אני מוכן להסכים להצעה שאין מקום בכרוז לפנייה לעם היהודי. איני מסכים לדברי מר שפירא[3] על סגירת ארצות אחרות [להגירה יהודית]. כתבתי שיהיה מקום לחדירה, אבל לא לחדירה [צ״ל הגירה] רבתי והתיישבות רבתי. כן אין אני מקבל את הצעת ד"ר שמורק[4] על ביקורת נגד אופן ההוצאה לפועל של ״הצהרת בלפור״, כן איני מסכים להצעה מתנגדת להחליש את השבח לאנגליה בקשר עם הבית הלאומי. עלינו לזכור, שמה שעשינו בארץ זו, הרי זה נעשה כתוצאה מ״הצהרת בלפור׳׳, ומה שאנגליה עשתה לנו ב״הצהרת בלפור׳׳ לא עשה לנו כל עם אחר, ועל-ידי הדגשה זו אנו מוכיחים שאנו זוכרים את הטוב שעשו לנו. כמובן שאפשר להכניס משפט על יהדות אירופה - אבל ללא כל אשליה. ואשר לדברי ד"ר סנטור על השפעת רוסיה - אין איש מאיתנו יודע מה יהיה גורל רוסיה הסובייטית לאחר המלחמה. ידוע כבר עתה ששוררת שם אנטישמיות הנבלמת על-ידי השלטונות.

אשלח את הנוסח שלי לחברי הוועדה שנבחרה על-ידי הוועד הפועל הציוני, ובוודאי עוד תיבָחר ועדה מצומצמת לניסוח סופי, שיוגש לוועד הפועל הציוני לאישור.

 

היו״ר יצחק גרינבוים סיכם את הדיון:

א) חברי ההנהלה הרוצים בכך ימציאו את הערותיהם לכרוז למר שרתוק.

ב) במשך השבוע ייפגשו מר שרתוק ומר גרינבוים לניסוח משותף.

ג) במשך השבוע תתקיים ישיבת הוועדה שנבחרה ע״י הועד הפועל המצומצם, ולאחר שנשמע את דעת חברי הוועדה נביא עוד הפעם את העניין להנהלה.

הסיכום נתקבל.

 

אסון ״סטרומה״

 

משה שרתוק: לפי הידיעות שקיבלנו, טבעה האונייה ״סטרומה״ מפגיעת מוקש או מקליעת טורפדו. האסון קרה צפונית לבוספורוס. לפי ידיעות מוקדמות ניצלו רק ארבעה נוסעים, אבל שלושה מהם מתו. מסרתי את הידיעה לפרסום, אבל לפי שעה עיכבה הצנזורה את פרסומה.[5] קיבלתי ידיעה שד"ר וייצמן נפגש עם הלורד קרנבורן.[6]

אני מצטרף לדעתו של גרינבוים, כי עלינו לעשות צעד נגד הממשלה הטורקית. אחריות גדולה מוטלת על הממשלה הטורקית. היה זה מעשה ברברי מצדה נגד הפליטים היהודים מחוסרי המגן, ששלחה אותם באונייה ביודעה שיש בזה משום סכנת נפשות. אני מתכונן לבקר את הקונסול הטורקי ולמסור לו תזכיר, כדי להעבירו לממשלתו.[7] אני מבין שהייתה פעולה של הבריטים בעניין הורדת הילדים, אבל היא נתקלה בקיר אטום מצד הטורקים. הם ידעו על אפשרות הצלת הילדים, אבל שלחו אותם למוות בטוח. אני משער שגם באמריקה הייתה פעילות מחאה נגד טורקיה.

כמובן, שיחד עם זה אסור לנו לשכוח שהאחראית העיקרית היא הממשלה. אני מתכונן לכתוב מכתב לממשלה, וכן לדרוש מחברינו [בלונדון] לדאוג לכך שבפרלמנט תוצג דרישה לחקירה על מידת האחריות של הנציגים הבריטיים לאסון ״סטרומה״.[8]

בחוגים ידועים התחילו גם לדבר על חקירה בינלאומית, אבל מוסד כזה הרי אינו קיים, ולמי תופנה הדרישה: לאנגליה ולארצות-הברית?

טלגרפתי ללונדון ולאמריקה ודרשתי [מחברינו] פעולה נמרצת לשחרור אנשי ״דריין״ ומאוריציוס, כפיצוי וגם למניעת אסון חדש. כן מסרתי לשיקול דעתם את השאלה אם לעורר את שאלת ״דריין״ ומאוריציוס בפרלמנט.

במברקים שלי ללונדון ולאמריקה הצעתי פעולה בשני כיוונים:

א) מעפילי ״דריין״ ומאוריציוס.

ב) פעולה נגד הנציב העליון.[9]

 

בתום הדיון בפרשת"סטרומה" הוסיף מ״ש:

 

משה שרתוק: בראשית המלחמה נאמר לנו על-ידי הממשלה, כי יש החלטה הקבועה במסמרות, כי לא יתנו לעולים מארצות האויב להיכנס לארץ.[10] אחר-כך ראינו פליטים נוצרים מארצות האויב, שניתנה להם רשות כניסה לארץ. התחלנו לנהל משא-ומתן עם הממשלה, וכתוצאה מזה הודיע לנו משרד המושבות, שההחלטה תלויה באחריות השלטון במקום, ובשיחתי עם מר מקפרסון הסתמכתי על הודעה זו של משרד המושבות. ברור, שלונדון מסרה את ההחלטה לירושלים, ואחרי זה הודיע לי המזכיר הראשי כי הממשלה עומדת לדון בשאלת עולי ״סטרומה״, וביום א' הודיעו לי שההחלטה שלילית - מלבד הילדים עד גיל ידוע. פירוש הדבר, שאילו רצתה הממשלה כאן הייתה יכולה לקבל עליה אחריות להעלאת האנשים ארצה.

 

מר גרינבוים (יו״ר): ההנהלה שמעה את הצעותיו של מר שרתוק ומסכימה שהמחלקה המדינית תפעל לפי הצעותיו וההערות שנשמעו בעת הדיון.

 

הערות:


[1] סדר-היום: א. שאלות מדיניות - גילוי דעת מדיני; ב. שאלות כספיות וכלכליות; ג. אסון ״סטרומה״.

[2] על הצורך בפרסום גילוי דעת מטעם ההסתדרות הציונית, שיביא לפני העולם את בעיות העם היהודי וידגיש כי פתרונה הוא בא״י, דובר בישיבת הנה״ס ב-5/1/1942 (מסמך 2). מ״ש חיבר טיוטה לגילוי הדעת וקרא אותה בפתיחת הישיבה הנוכחית. בתום קריאת הטיוטה הוסיף מ״ש:

קראתי גם את מאמרו של ד"ר חיים וייצמן בירחון ״פוריין אפירס״ המופיע בארצות הברית, אשר בא כתשובה למאמר אנטי-ציוני [אפשר שמדובר במאמר ”?A Jewish Army״ שהתפרסם ב-22/1/1942, ר׳ מסמך 24]. המאמר מוצלח מאוד מפאת תוכנו הציוני, וגילוי דעת זה משלים את המאמר. את גילוי הדעת שלי כתבתי לפני שקראתי את מאמרו של ד"ר וייצמן (נוסח מתוקן של גילוי הדעת קרא מ״ש בישיבת הנה״ס ב-22/3/42 (מסמך 88).

[3] משה שפירא (1970-1902). מראשי ״הפועל המזרחי״ ו״המזרחי״. ב-1935 נבחר לסגן חבר ההנה״צ ומנהל מחלקת העלייה של הסוה״י, ובתפקיד זה כיהן 10 שנים. לימים שר בממשלות ישראל.

[4] אמיל שמורק (1953-1886) עלה מפולין ב-1938. ממנהיגי ״הציונים הכלליים״. חבר הנה״ס וראש המחלקה למסחר ותעשייה שלה (1947-1938).

[5] ידיעה ראשונה על טביעת ״סטרומה״ התפרסמה בעיתונות העברית ביום ו׳ 27/2/1942. ביום הקודם יצאו כל העיתונים העבריים במסגרת שחורה סביב העמוד הראשון, אך לא פירטו את פשר האבל. ״דבר״ פרסם בראש הגיליון חמישה פסוקים מן התנ״ך שהאותיות הראשונות של אחד מהם הצטרפו למילה ״סטרומה״ (ר׳ לעיל עמ׳ 218).

[6] לורד רוברט ססיל קרנבורן (1972-1893). חבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית מ-1929. שר המושבות מסוף פברואר עד נובמבר 1942. ח״ו נועד עם קרנבורן ב-25/2/1942.

[7] התזכיר לא אותר.

[8] הלורדים ווג׳ווּד ודייויס דרשו ב-26/2/1942 קיום דיון בבית הלורדים על גורמי האסון ועל המצב בא״י. לורד ווג׳ווּד שאל את שר המושבות קרנבורן: ״האם אינו בטוח כמוני כי הפצצה שהרסה את 'סטרומה' הייתה תקוותם האחרונה של הפליטים למען הצל את נפשם מהסגרה חזרה לידי היטלר? האין הוא, המיניסטר, חושב שדמם של האנשים הללו בראשנו הוא?״ שר המושבות השיב: ״הנני משתתף מעומק נפשי בהתרגשותו של לורד ווגווד. היה זה מאורע מחריד שכולנו חייבים לשתף את רגשותינו לגביו. חושבני, שסברתו והנחתו של לורד ווגווד מוקדמת היא. יש השערות שהאונייה 'סטרומה' טבעה ממוקש״ (״דבר״ 1/3/1942).

ב-4/3/1942, בשעת השאילתות בפרלמנט, שאלה הצירה אלינור רתבון: ״האם שר המושבות ימסור הודעה שתבהיר את סירוב השלטונות הא״י להרשות את כניסתם של 750 הפליטים היהודים מהאונייה 'סטרומה', מדוע הושהתה הסכמת השלטונות להכניס את הילדים שנמצאו ב'סטרומה' עד כי לא הגיעה לטורקיה בעוד מועד, ואם ישים לב ללקח זה על אפשרות של טרגדיות כאלה ויחשוב על מתן הנחות לגבי עולים לא״י שהחזקתם מובטחת?״ הציר סידני סילברמן הוסיף ושאל לסיבות סירוב השלטונות להרשות את כניסת פליטי 'סטרומה', כמה ניצלו מבין הפליטים ומה גורלם הסופי. סגן שר המושבות הרולד מקמילן ענה כי אין עדיין בידי השר כל העובדות בעניין מקרה טרגי זה ולכן הוא מבקש רשות לדחות את מסירת ההודעה. הצירה רתבון שאלה: ״האם לנוכח האפשרות של הישנות טרגדיות דומות ילחץ שר המושבות על ממשלת א״י שתגלה יותר רחמים בעניינים כאלה?״ ושאלתה התקבלה בתשואות. סגן השר ענה כי השר ישים לב למה שנאמר ביחס למדיניות הכללית. בתשובה לתלונה כי הצנזורה בא״י עצרה פרסום מברק של ד"ר וייצמן לועידת נשים מתנדבות בא״י, בעיתונות, השיב מקמילן כי המברק פורסם ב״פלסטיין פוסט״ והבטיח לחקור אם האיסור חל על עיתונים אחרים״ (״דבר״ 5-6/3/1942).

שר המושבות קרנבורן הציע בתזכיר לצ'רצ'יל ולחברי הקבינט, לקראת ישיבת הממשלה ב-5/3/1942, להגמיש את המדיניות הבריטית בשאלת העולים הבלתי-חוקיים, כדי למנוע הישנות הטרגדיה, לחדול ממדיניות הגירושים ולנכות את מספר המעפילים ממכסת העלייה השנתית, אך עם זאת לא ערער על תקיפות חוקי הסה״ל ותקנות העלייה מ-27/11/1940 (ר' מסמך 1 הע' 17). הצעותיו נתקלו בהתנגדות שרי החוץ והמלחמה והנציב העליון (ר׳ עופר, עמ' 266 ואילך; וסרשטיין, עמ' 135 ואילך).

ב-5/3/1942 ניסח בויד, ראש השולחן הא״י במשרד המושבות, ככל הנראה בהוראת השר קרנבורן, תזכיר מיידי וסודי לנציב העליון, בעקבות אסון ״סטורמה״, ר' נספח 2. ב-10/3/1942 שוב מתחו הלורדים ווג'ווד ודייויס ביקורת בית הלורדים על מדיניות הממשלה בפרשת ״סטרומה (״דבר״ 12/3/1942). בתגובה לדבריהם אמר קרנבורן: ״ממשלת הוד מלכותו מזועזעת ככל לורד אציל נוכח אירוע מחריד זה ותעשה כל דבר סביר למניעת הישנותו״.

[9] המברקים לא אותרו.

[10] ר׳ מסמך 11.

 

העתקת קישור