60

לשכת ההסברה, הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

26/2/1942

הפעולות שנעשו להצלת נוסעי ״סטרומה״ לפני אסון טביעתה

 

 

כדי למנוע כל אי-הבנה ושמועות שווא בדבר המשא-ומתן שקדם לאסון ״סטרומה״, מפרסמת לשכת ההסברה של הסוכנות היהודית את התמצית הבאה של הפעולות שנעשו להצלת הפליטים:

 

הידיעות הראשונות

על בוא אוניית הפליטים ״סטרומה״ מרומניה לקושטא נתקבלו אצל הסוכנות היהודית בירושלים בסוף דצמבר, אולם רק באמצע ינואר, בהגיע לארץ הפליט הראשון שהצליח לרדת מהאונייה, נודעו דברים ברורים על מצבה והרכב נוסעיה ונתגלה מחזה-אימים, שמעטים כמוהו בתולדות מנוסת היהודים מארצות הדמים. ידיעות על ״סטרומה״ נשלחו מקושטא גם לאנגליה ולאמריקה וכמעט בבת אחת התחילה בשלושת המרכזים - ירושלים, לונדון וושינגטון - פעולה להצלת הפליטים על-ידי העלאתם לארץ.

יש להעיר כי במשך כל תקופת המלחמה לא פסקו מאמצים להעלאת יהודים לארץ מארצות הגיהינום הנאצי. מאמצים אלה הצליחו רק לגבי אותם העולים שקיבלו את רישיונותיהם לפני היות ארצותיהם לארץ-אויב, לפליטים יהודים אחרים סירבה ממשלת ארץ-ישראל לתת רשות כניסה, בהישענה על החלטת הממשלה הבריטית מתחילת המלחמה נגד כניסת יוצאי ארצות אויב לארץ. אולם מתוך המשא-ומתן שהתנהל בלונדון בשאלת העלייה מרומניה, נתברר, כי איסור הכניסה ליוצאי ארצות אויב אינו גזרה מוחלטת, אלא הרשות ניתנה לשלטון המקומי לנהוג בזה לפנים משורת הדין במקרים שהנסיבות מצדיקות זאת.

 

הצעות הסוכנות

לפי זה דרשה הסוכנות היהודית בשיחה עם המזכיר הראשי ב-19 בינואר, שעל-פי המלצותיה יותר לנוסעי ״סטרומה״, וכן לפליטים יהודים אחרים מרומניה שנמלטו לטורקיה, לעלות לארץ. הסוכנות הדגישה, כי לא יעלה על הדעת לשלול מפליטי טבח אלה את האפשרות היחידה של הצלה. היא הודיעה כי ניסיון רב וחקירות מדוקדקות הוכיחי לה את אפסות החשש כי פליטי חרב הנאצים בבואם לארץ עלולים לשמש כאן סוכנים לאויב.

לאחר שעברו כמה ימים ללא תשובה, פנתה הסוכנות היהודית שוב לממשלת ארץ-ישראל במכתב מ-30 בינואר. בין השאר הסתמכה הסוכנות על העובדה שאחד מפליטי ״סטרומה״, אף-על-פי שלא היה בעל רישיון עלייה מקודם, קיבל רשות כניסה לארץ-ישראל על-פי המלצה מיוחדת ואף הגיע לארץ - ראייה (נוספת לכך שאיסור הכניסה לגבי יוצאי ארצות אויב אינו קבוע במסמרות.

 

שאלת הילדים

שוב עברו כמה ימים ללא תשובה. בינתיים נתקבלה הודעת הממשלה על הרשות שניתנה לעליית ילדים יהודים מרומניה ומהונגריה. לנוכח ההחלטה הזאת ובהנחה כי היא חלה גם על ילדי ״סטרומה״, שהרי כולם באו מרומניה, נתנה הסוכנות היהודית מייד הוראה טלגרפית לנציגה בקושטא לעשות את כל ההכנות להעברת ילדי ״סטרומה״ לארץ.

ב-10 בפברואר עוררה הסוכנות שוב את עניין פליטי ״סטרומה״ בשיחה עם המזכיר הראשי. נתברר כי הממשלה עומדת להחליט בימים הקרובים. הסוכנות הייתה סבורה, כי עד להחלטה על השיירה כולה אפשר לגשת בלי דיחוי להורדת הילדים והבאתם לארץ-ישראל, אך מהשיחה התברר כי גם הנחה זו מוטלת בספק וכי עניין הכנסת ילדי ״טסרומה״ לארץ מחייב עיון נוסף.

באותו יום קיבלה הסוכנות הודעה על מכסת העלייה החדשה, שנקבעה במספר 3,000 רישיונות. עוד לפני התפרסם המכסה, בראיון מ-19 בינואר ובמכתב מ-30 בינואר, ביקשה הסוכנות מהממשלה רשות להציע בין המועמדים לרישיונות אלה את פליטי ״סטרומה״. הסוכנות הייתה מוכנה להקצות מהמכסה הזאת את כל הרישיונות הדרושים להעלאתם.

באותם הימים הגיעו לארץ עוד ארבעה מפליטי ״סטרומה״, שהיו בידיהם רישיונות עלייה מלפני היות רומניה לארץ אויב. סיפוריהם על מצב התזונה והבריאות באונייה עוררו חרדה רבה. נוסף לכל נתברר, כי בכל יום צפויה הסכנה שהשלטונות הטורקים יכריחו את האונייה לצאת לדרך למרות כל אי-הכשרתה למסע ים ארוך.

 

מכתב הסוכנות אל הממשלה 

לקראת ההחלטה שעמדה להתקבל אצל הממשלה, פנתה אליה הסוכנות במכתב מפורט מ-13 בפברואר, בו סיכמנו את הידיעות שנמסרו על-ידי הפליטים שהגיעו לארץ. במכתב זה נאמר בין השאר:

1. ידועות הנסיבות שהמריצו את האנשים האלה לבקש מפלט ולצאת לדרך הרת סכנות באונייה ״סטרומה״. אלו היו שחיטות המוניות, העמסת בני-אדם כצאן וכבקר על קרונות משא והסעתם למקום בלתי נודע, מאסרים לאין ספור במחנות ריכוז ועבודה, וגירושים בהמון. בעיר יאסי - כך מוסרות הידיעות - קובצו 8,000 גברים יהודים בכיכר השוק והוכרעו לטבח במכונות ירייה. רבבות גברים ונשים מבוקובינה ומצפון מולדוויה הוגלו לאזורי ״האדמה החרוכה״ באוקראינה. בכל רחבי רומניה נשללו מהיהודים כל זכויותיהם והוחרמה מרבית רכושם. ייאוש גמור השתלט בקרב יהודי רומניה, והם אוחזים כטובע בקש בכל אפשרות של יציאה מגיהינום זה לתוך העולם החיצון, תהיינה הסכנות אשר תהיינה.

2. הפלגת ה״סטרומה״ אינו ניסיון ראשון מסוג זה. היו כמה מקרים שקבוצות יהודים נמלטו מרומניה בסירות דיג או סירות מוטור זעירות. על שתי סירות כאלו נתקבלו ידיעות ברורות.

האחת, שנשאה כ-30 איש, נופצה אל סלעים סמוך לחופה הצפוני של אנטוליה ונוסעיה ניצלו כולם.

האחרת הצליחה להגיע לחוף בשלום.

הנוסעים שלא היו בידיהם ויזות כניסה לארץ אחרת, עצורים כעת בטורקיה. מודיעים כי כ-200 צעירים יהודים עזבו את ערי מגוריהם ויצאו לנדוד ברגל לעבר הגבול הבולגרי.

3. האונייה ״סטרומה״ הפליגה מרומניה בסוף חודש דצמבר 1941, ובה 769 פליטים. זוהי אסדת בקר רעועה, שנבנתה מלכתחילה לשם שיט בדנובה. לפני המלחמה הייתה אונייה זו יוצאת מן הנהר אל הים אך לעיתים רחוקות ומתנהלת לאורך החופים. לאחר זמן שימשה כספינת משיכה, ורק לצורכי המסע האחרון הותקן בה מנוע. האונייה היא בת 180 טון ומידותיה 16x6 מטרים.

4. ״סטרומה״ יצאה לדרך ללא כל מלאי של מזון ומים. יש בה רק בית-כיסא אחד ומטבח קטן אחד. אין מקומות מיוחדים לחולים, אין אפשרויות רחצה, אף לא לתינוקות. בתחתית האונייה שוררת צחנה, אך ניתן לנוסעים לשאוף אוויר צח רק על-פי תור, כי אין מקום לכולם על הסיפון גם אם יעמדו צפופים. רבים חלו בדיזנטריה ויש מקרים אחדים של טירוף דעת. תבשיל חם ניתן לפי התור, אחת לשבוע. ניכרת אפיסת כוחות כללית המתבטאת במקרי התעלפות תדירים אצל החלשים ביותר.

5. הנסיעה מנמל ההפלגה ברומניה לקושטא הייתה צריכה להימשך 14 שעות. למעשה נמשכה 4 ימים. עוד בטרם הגיעה האונייה לקושטא נתקלקל המנוע ועל-ידי כך נמנעה האפשרות להמשיך בנסיעה גם אם הייתה כוונה כזאת. בפקודות השלטונות הטורקים הוחל בתיקונים באונייה, אך לא ברור לאיזה שלב הגיעו. האונייה אינה באה בחשבון כלל לנסיעה ממושכת בים. אם השלטונות הטורקים יכריחוה לצאת ללב ים, הרי הקברניט הבולגרי חשוד על כוונה להוליך אותה - מייד אחרי עזבה את מצר הדרדנלים - לאחד האיים הקרובים שבידי הגרמנים או האיטלקים. אולם ספק בידו, כפי שמוסרים, אם תצליח הספינה להגיע גם למחוז חפצה. אין צורך לומר, שהאונייה אינה מצוידת בחגורות שחייה או באמצעי הצלה אחרים.

6. השלטונות הטורקים אסרו כל מגע ומשא עם אנשי האונייה. אך בקושי רב עלה בידי כמה מעסקני הקהילה היהודית בקושטא לשלוח מעט צידה לנוסעים. יש לזכור, כי באונייה נמצאים ילדים רבים ונשים מיניקות והרות.

7. נודעו פרטים בנוגע לגילם של 523 מקרב 769 הנוסעים. הפרטים הם: עד גיל 15 - 57 איש; בגיל 17-16 - 12; בגיל 45-18 - 394; בגיל למעלה מ-45 - 60. מסתבר כי הרכב גילים זה טיפוסי גם לגבי השאר. רבים מבין הנוסעים הם אנשי עבודה, בכללם פועלים מקצועים. ישנו גם מספר בעלי מקצועות חופשיים, בהם יותר מ-20 רופאים. לרבים מן הפליטים בני משפחה קרובים בארץ-ישראל. לרבים נכסים או הון בארץ, מהם כאלה שאושרו או נשלחו להם רישיונות עלייה בטרם הוכרה רומניה כמדינת אויב. רוב הפליטים מוצאם מבוקבינה ובסרביה, המחוזות בהם נרדפים היהודים באכזריות יתרה.

8. אין כל ספק שפליטים אלה עזבו את רומניה בתקווה להגיע לבסוף לארץ-ישראל, אבל לא היה להם כל ביטחון כי תקוותם תתגשם, ובוודאי שלא יכלו לצפות כי יעלה בידם לעשות את כל דרכם באותה אונייה. מחוז חפצם הראשון היה טורקיה לאחר הימים שעברו עליהם ברומניה, כל נמל שאינו בידי ה״ציר״ נראה להם כחוף מבטחים. תוחלתם הייתה, שאחרי הגיעם לקושטא יעורר גורלם המר את תשומת לבו של העולם הדמוקרטי ואז תעמוד להם איזו הצלה שהיא. בנסיבות אלו, ההנחה כי הנאצים השתמשו באונייה זו על מנת להבריח סוכנים לאחת המדינות שתחת שלטון בריטניה או בנות-בריתה נראית בהחלט כקלוטה מהדמיון. מאז פרוץ המלחמה נכנסו לארץ ישראל אנשים מארצות האויב, ואף-על-פי-כן לא נתגלה אף פליט יהודי אחד שפעל כסוכן נאצי. יש להוסיף, כי מאחר שהפליטים באו מאזורים מסוימים, הרי רובם מכירים זה את זה ואין כמעט אדם על ״סטרומה״ שלא יהיה ידוע לכמה אחרים.

9. על יסוד כל האמור לעיל, ועל יסוד הנימוקים שצוינו קודם, הנני מתכבד לחזור על הבקשה להרשות לנוסעי ״סטרומה״ להיכנס לארץ-ישראל אם לפי סוגי העלייה השונים או כפליטי מלחמה - כמובן, לאחר בדיקה אישית מעולה של כל אחד ואחד מהם. כבר הודעתיך, כי ה״ג׳וינט״ באמריקה נכון לסייע לנו במימון קליטתם של פליטים אלה בארץ. המברקים שהגיעונו מאמריקה ומאפריקה הדרומית בנוגע לנוסעי ״סטרומה״ מביעים חרדה רבה לגורלם, וכל התקוות תלויות עתה בהחלטת הממשלה בעניין.

 

משלחת הרבנים

באותו יום, 13 בפברואר, התייצבה לפני הנציב העליון משלחת של הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, אשר פרשה לפניו את כל פרשת פליטי ״סטרומה״ ותמכה בכל תוקף בדרישת הנהלת הסוכנות להעלותם.

 

החלטת הממשלה

ב-15 בפברואר הודיעה הממשלה לסוכנות את החלטתה: רק ילדים (מבני 11 עד בני 16) יורשו לבוא. אשר לשיירה כולה, הרי מחוץ לשאלת המדיניות הכללית אין הממשלה יכולה להסכים לכניסת כל הפליטים מתוך כמה טעמי לוואי, בכללם קשיי האספקה בארץ בזמן הנוכחי בעוד שבחירת חלק מהם לעלייה הוא תפקיד כה קשה וכאוב עד שאין הממשלה סבורה כי הדבר ניתן להיעשות.

תשובה זו נמסרה מייד טלגרפית ללונדון ולאמריקה ומשני המקומות נודע כי נעשית שם פעולה להציל את השיירה.

 

סידורים לקראת הבאת הילדים

בינתיים הוחל מייד בסידורים לקראת הבאת הילדים. ניתנו הוראות טלגרפיות לנציג הסוכנות בקושטא. הממשלה נתבקשה להבטיח את עזרת הנציגות הבריטית בטורקיה כדי להשיג מהשלטונות הטורקים את האפשרות בשביל נציג הסוכנות לבוא במגע עם האונייה, מה שהיה עד אז מן הנמנע.

ב-18 בפברואר, לאחד משא-ומתן עם מחלקת העלייה הממשלתית, הושגה הסכמתה להרשות את הכניסה לארץ גם לילדים קטנים מבני י״א, אם רק ייעשו למענם הסידורים המתאימים.

 

הידיעות שהגיעו אחר-כך

בו ביום הגיעו לסוכנות ידיעות סתומות מקושטא, שמהן אפשר היה להסיק כי ״סטרומה״ הפליגה כבר לים השיש. מייד פנתה הסוכנות לממשלה בטלפון ובכתב בבקשה דחופה להתקשר מייד טלגרפית עם הנציגות הבריטית בקושטא לבירור המצב; במקרה שהאונייה לא הפליגה - לבקש את השלטונות הטורקים לעכב את ההפלגה לפחות עד שיורדו הילדים; במקרה שהפליגה - לבקשם לעכבה באחד הנמלים הקרובים לאותה מטרה. לבסוף נאמר במכתב:

אפילו אם יעלה הדבר להציל באופן כזה את הילדים, גורל השיירה כולה יוסיף לעורר דאגה חמורה. שתי סכנות נשקפות לה: אסון-ים או הסגרה לידי האויב.

כדי למנוע כל אחת משתי שואות אלו, ביקשה הסוכנות, ולו גם מתוך טעמים אנושיים בלבד, לדאוג שיפגשו את האונייה באמצע הדרך. כעבור יומיים הודיעה הממשלה כי לפי ידיעות שקיבלה בתשובה לשאלתה הטלגרפית, לא היו הידיעות שהגיעו לסוכנות נכונות והאונייה ״סטרומה״ עודנה עוגנת במימי קושטא. אין לסוכנות ידיעות אם נעשתה הפעולה כלפי השלטונות הטורקים לעכב את הפלגת האונייה עד להורדת הילדים.