41. תגובת משה שרתוק ב"ניו-יורק טיימס" - בזכות הפתרון הציוני - 13/2/1942
שם הספר  מאבק מדיני א'
שם הפרק  41. תגובת משה שרתוק ב"ניו-יורק טיימס" - בזכות הפתרון הציוני - 13/2/1942
כותרת משנה  אנגלית

41

תגובת משה שרתוק ב"ניו-יורק טיימס"[1]

 13/2/1942

(אנגלית)

בזכות הפתרון הציוני

 

 

המאמר ב״ניו-יורק טיימס״ עשה רושם מכאיב ביותר בקרב יהודי ארץ-ישראל.[2]

הדרישה להקמת צבא יהודי מבוססת על שני נימוקים:

ראשית - היהודים, אשר היו העם הראשון שהותקף על-ידי היטלר ואשר סבל מידו יותר מכל אומה אחרת, חייבים ורשאים לתרום את תרומתם למאמץ המלחמה של בעלות-הברית בתור עם; כל עם הנמנה עם בעלות-הברית, עד הקטן ביותר, החל בדנים החופשים וגמור בדרוזים בסוריה ובסנוסים בלוב, משתתף במלחמה על שמו ועל דגלו, ואין כל הצדקה לכך שדווקא מהיהודים יידרש שילחמו בעילום שם וישאו בעלבון טשטוש זהותם.

שנית - הקמת צבא יהודי רק היא עשויה לעורר את מירב ההתלהבות בקרב היהודים ולהניעם לתרומה הגדולה ביותר למאמץ המלחמה של בעלות-הברית. הדרישה להקים צבא יהודי אינה נובעת מתוך איזו מזימה תוקפנית נגד מישהו ואינה אלא תביעה ליחס הוגן, לזכות של שוויון, ולאפשרות מאמץ גדול ביותר.

אשר לפתרון שאלת היהודים, הרי זה בלתי-מציאותי בהחלט להאמין, לאחר כל הניסיון של דורנו, כי הבטחת הזכויות האזרחיות בלבד עשויה להגשים את תקוות היהודים, כפי שטוען ״ניו-יורק טיימס״. הערובות המשפטיות של חוקת ויימר לא מנעו את המשטר הנאצי מלטאטא תוך חודשים מספר את זכויותיה ועמדותיה של יהדות גרמניה.[3] יתר על כן, האנטישמיות לא הומצאה על-ידי היטלר. מעמדם של היהודים באירופה הלך ונתקפח זה יובל שנים. זכורות הצהרותיהם של דוברים פולנים על מיליון ומעלה ״יהודים מיותרים״ בפולין.[4] זכורה המדיניות הכלכלית האנטי-יהודית של כמה מהמדינות שקמו במזרח אירופה לאחר המלחמה הקודמת וכן הלחץ הפנימי שפעל בקרב יהודי מזרח אירופה מאז המלחמה הקודמת והניעם להגר לארצות אחרות. היטלר רק ניצל את רגש האיבה ליהודים, המעורה עמוק מתחת לסף הכרתם של עמי אירופה, ואשר מקורו העיקרי הוא מעמדם הבלתי-נורמלי של היהודים כאומה בלי ארץ משלה, המהווה מיעוט בכל מקום.

אם רוצים לשחרר את האנושות מנגע האנטישמיות, יש לאחוז בשורש הבעיה היהודית והוא היות היהודים מחוסרי בית בתור עם. לאחר ששאלת היהודים תיפתר על-ידי תקומת האומה היהודית בארץ-ישראל, לא יהיו עוד היהודים החיים בקרב עמים אחרים נתונים לרדיפות או איבה יותר מבני כל עם אחר החיים מחוץ לארצם!

פתרון הבעיה היהודית נוגע לא ליהודים בלבד, אלא לאנושות כולה. הניצול השטני של האנטישמיות סייע להיטלר להגיע לשלטון בגרמניה ולערער את כוח התגוננותם המוסרי של עמי אירופה לפני שיצא להתקפה גלויה עליהם. יציבות המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם יהיו נתונים בסכנה כל עוד לא תינָתן ליהודים ארץ משלהם וכל עוד יוסיפו לשמש מטרה לכל דמגוג, המעוניין לזרוע חשדות ומשטמה בין מעמדות ועמים.

אין להבין כיצד יכול ה״ניו-יורק טיימס״ להסתייע בהכרזה האטלנטית לחיזוק עמדתו האנטי-ציונית, שהרי ההכרזה האטלנטית מחייבת את המדינות בעלות-הברית לכבד את זכותם של כל העמים לבחור לעצמם את צורת המימשל שבה יחיו. הרוב המכריע של היהודים גמרו אומר לשים קץ למצבם הרופף בעולם. אחרי המלחמה יש למצוא בית חדש לקיבוצים היהודיים ההרוסים שבאירופה. ארץ-ישראל היא הארץ היחידה - המסוגלת על יסוד שישים שנות התיישבות יהודית בה - לתת להמונים גדולים של יהודים לא רק מקלט ארעי, אלא בית קבע אשר בו בתוך עמם-הם.

 

הערות:


[1] ב-22/1/1942, פרסם ״ניו-יורק טיימס״ מאמר מערכת שכותרתו ?A Jewish Army, ששלל הקמת צבא יהודי, ציין כי ״לא יהיה זה מן החוכמה מצד ארה״ב לעשות ניסיון של לחץ על הממשלה הבריטית בעניין זה״, ויצא גם נגד הקמת מדינה יהודית אחרי המלחמה, בהדגישו כי ״תקוות היהודים יתמלאו ע״י הגשמת האמנה האטלנטית״. מ״ש זימן אליו את כתב העיתון בירושלים הכתיב לו את תגובת הסוכנות בנושא זה. התגובה פורסמה ב״ניו-יורק טיימס״ ב-13/2/1942 והופצה בתרגום עברי ב-22/2/1942 בעלון לשכת ההסברה של הסוה״י, המובא כאן.

[2] בתגובה למאמר ב״ניו-יורק טיימס״ יזם ״ועד החירום״ של יהודי ארה״ב אסיפת עם למען הקמת צבא יהודי ב״קרנגי הול״, ניו-יורק, 4/2/1942.

[3] רפובליקת ויימר, שקמה בגרמניה ב-1914 אחרי מל״ע-1 והתקיימה עד 1933, כוננה חוקה שהעניקה זכויות מלאות לכל אזרחי המדינה.

[4] יוזף בק, שר החוץ הפולני (1939-1934), הכריז כי בפולין יש מיליון יהודים ״מיותרים״ ר' יומ״מ ב', עמוד 29).

 

העתקת קישור