9

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

 18/1/1942

מחנה עתלית + תקציב תש"ב

 

שאלות מדיניות

 

משה שרתוק: במחנה עתלית התקיימה שביתת רעב במשך יום אחד עקב מקרה שקרה שם. אור ליום ה' ברחו שניים מן העצורים דרך פרצה בגדר התיל. המשטרה מצאה את הכלים ואף את אחד המעפילים, שעסק בהברחת האנשים, ושילחה אותו ל[כלא] עכו. התאספו שלושים עצורים מהרביזיוניסטים ודרשו את החזרתו מעכו. המשטרה התקשרה עם ירושלים וקיבלה פקודה לעמוד, אם יהיה צורך בכך, גם בכוח. המתקהלים קיבלו פקודה להתפזר, וכשסירבו השתמשו [השוטרים] בכוח. חמישה נפצעו קשה ונמצאים בבית-החולים, עשרה נפצעו באופן קל יותר והם נמצאים במחנה. כתוצאה מזה הוכרזה שביתת רעב שנמשכה 24 שעות.

כידוע לחברי ההנהלה, נמצאים במחנה 40 יהודים פולנים, שקיבלו במוסקבה ויזות למען התגייס כאן לצבא [הפולני], אבל בבואם לארץ סירבו להתגייס, ואלה המשיכו בשביתתם. עתה נודע לנו שגם הם הפסיקו את השביתה. הייתה שמועה שהמחנה מוקף צבא. שמועה זו לא אושרה עוד.

נמסר כאילו יש לממשלה ידיעות על אוניות מעפילים בדרך לארץ-ישראל.[2] אם ידיעה זו נכונה היא, הרי זה יכביד מאוד על שחרור אנשי ״דריין״.

מחר תהיה לי בעניין זה שיחה עם המזכיר הראשי וייתכן שאקבל ממנו ידיעות.

הייתה לי שיחה עם פרופ׳ קסן[3] - יהודי צרפתי - המנהל את ענייני החינוך מטעם שלטונות דה-גול. כמובן שהוא רואה את עצמו כצרפתי ולא כיהודי. הוא ביקש מהסוכנות היהודית עזרה מוסרית למען שמור על האיים הקטנים של תרבות צרפתית שנשארו עוד בארץ. אגב, הייתה אצל קסן משלחת של מורי העברית בבתי הספר של ״אליאנס״ הטוענים על אי-קבלת משכורת.

 

תקציב תש״ב

 

המשתתפים הציעו הצעות לחלוקת תקציב הסוכנות למחלקותיה השונות.

 

משה שרתוק: לא אכנס עתה בבירור מפורט של תקציב המחלקה המדינית. זאת אעשה מחר בישיבת ועדת התקציב של הוועד הפועל הציוני [המצומצם]. כמובן שהתקציב שהוצע על-ידי הגזברות בשביל מחלקתי הוא מיטת סדום שלא נוכל לעמוד בה. תקציב של 85,000 לא״י פירוש הדבר 15,000 למחלקה המדינית, כי 70,000 לא״י הם קודש לענייני ביטחון. המחלקה המדינית היא אחת המחלקות, שנגדה טוענים שלא ייתכן שמחסור בכספים יהווה מעצור בפעולותיה - והפעולות מוכרחות להיעשות. מכל מקום, המחלקה לא תוכל לקבל את התקציב כפי שהוצע על-ידי הגזברות.

ועוד מילה אחת על הישיבות:[4] אני רואה את הישיבות בתקופתנו כנכס תרבותי שאין לוותר עליו. אין אנו יודעים עוד מה ילד יום, ואם היסוד הדתי יתגבר אצלנו בציבוריות היהודית, או ששניהם - היסוד הדתי והחילוני - יתקיימו גם להבא. אבל בתור מוסד לאומי עליון אסור לנו להתעלם מהיסוד הדתי. גם אליבא דאלה הרואים את התהליך של היסוד החילוני שהוא-הוא המתגבר, הרי המעבר ליסוד החילוני צריך להיות עם כל הרכוש של המסורת הדתית. אני חרד מאוד, שאנו נשענים עתה רק על הבסיס החדיש כל זמן שלא הספקנו עוד להריק מכלי אל כלי. המצב כיום שהתלמוד הוא נכס תרבותי כביר, והוא מהווה אחד הצינורות העיקריים בתרבות העברית, וּויתור על מקור זה בשביל התרבות העברית פירושו דלדול, ואנו כמוסד ציבורי עליון אסור לנו להתעלם ממצב זה.

 

הערות: