מוצאי שבת, 21.9.1964
משה יקירי,
השעה מאוחרת, אך אנסה, בכל זאת, לכתוב הערב במקום מחר בבוקר, כי ביום א' מקדים השליח לבוא. במשך היום לא יכולתי להביא את עצמי לידי כתיבה. התפנקתי היום ושכבתי הרבה.
אצל חנה רופין נפגשתי עם גולדי ועם דבורה, ומשתיהן שמעתי את סיפור ה"מעשה" ובלי שגיליתי להן, כי שמעתי כבר עליו ממך.
לפי דבורה, היא יעצה לאליעזר כי יזמין אליו את גולדי ויספר לה על המצב, כדי לא לעורר את הקומפלקסים שלה שלא מספרים לה דבר, שלא שמים לה לב וכו'. לפי העצה הזאת צילצלה דבירותי (ולא גבירותי)[1] לגולדי, שא' מבקש אותה לבוא ושם רַזִינְרַלַס סְצֵנָה [רוסית: התלהטה סצנה] אמיתית. דבורה אומרת, שג' דיברה שטויות, ושניהם התרגזו מאוד, ושהיא, דבורה, לא ראתה מזמן את אליעזר במצב רגזנות כזה. הוא החוויר והוריק כמו לפני התקפת לב.
כשיצאתי ממנה הלכתי עם גולדי ושמעתי את סיפורה. גולדי אומרת, שדבורה הזמינה אותה לבוא באופן תכוף, כי לא' יש לספר לה דבר חשוב. והנה, בבואה לא שמעה כל דבר חדש מזה ששמעה ברדיו או קראה בעיתון, ולא ברור היה לה אז למה הוזמנה. כשעברו אל נושא שיחרורכם התלקחה שריפה. מתוך התרגזות אמר אליעזר, בלי ספק, דברים שבדעה צלולה לא היה מוציאם מפיו, אם גם חשב אותם בלבו, ועל כל פנים דבורה אומרת שהוא הצטער מאוד על אופן השיחה ועל זה שיצא שהוא העליב את ג'. בעצם, אם אליעזר רצה לדבר עם גולדי, מדוע לא ניגש אליה לביתה? המגוחך הוא שהדבר שפגע בגולדי ביותר הוא לא כל מה שהתגלה ממחשבותיו החבויות של א', אלא שהוא אמר לה - היא, שרגילה לעבודה ציבורית מגיל 8! - שהוא מפקפק אם היא תמשיך להתעניין כך בעצורים אחרים, שגם הם אנשים טובים ויקרים, כשבעלה ברני ישתחרר.
הא לך צילום התמונה מצד זה!
לקוקטיל הלכתי לזלדה, שערכה מסיבה לכבוד מוסיק שבא ארצה [ממצרים] לפקוד את משפחתו. שם אופרה אחרת לגמרי, והפעם בלי צבי ורחל, שנסעו ל"חופש" להרצליה. דרום-אפריקנים למיניהם, קרונגולדים עם צפורה בנטוב,[2] מדזינים עם אייגה ועוד. למוסיק לא היה מה לספר לי באופן מיוחד, ואחר שסיפקתי את סקרנות אלה ששאלו עליך, מיהרתי הביתה.
אמש היה אצלי זאב וממנו שמעתי על מברקו של חיים לשפרינצק!!![3] זאב קורא לזה מכירה כללית של M & S.[4]
היום קראתי ביומן הצרפתי שהחזרת ונהניתי ממנו מאוד. הקראת את השיר של משה טבנקין ב"דבר"[5] ואת הפיליטון של אשר ביילין[6] על קלאוזנר![7] צער בעלי חיים! וגם הטור השבועי היה טוב, לא כן?[8]
אחרי ארוחת ערב באה אלי בטי. שמעת, בוודאי, שראובן אינו מוצא לו מקום ורוצה לשוב ארצה בעוד כחודשיים. בטי כתבה לר', שלדעתה אתה צריך להיות הפוסק מה יעשה, אם ישוב או לא ישוב, ואם ישוב במה יעסוק. היא סיפרה, שאין לר' אבטוריטט גדול ממך ושיחסו אליך כזה וכזה וכזה. אמרתי לה, שמכתבו של ר' הסביר הרבה והאווירה קלה יותר.
אני חושבת, שזאב בעומק לבו לא שינה את דעתו הרבה. אינו יכול לסלוח לר' שלא שלח גם פתק עם האנשים שהגיעו ארצה אחד אחד במשך שבועות רבים. זאב נכשל רק בזה שכתב לראובן בחריפות יתרה.[9]
היחיד שאשלח לו פרחים לראש השנה יהיה זאב, גם בעדך וגם בעדו! יש להודות להשגחה, שבזמן מעצרך נשאר איש חי כזאב. הרוצה אתה שאשלח לו עוד משהו, או פרחים יספיקו?
לעת עתה שלום ולילה טוב.
בנשיקות,
צ.
בגלל השעה המאוחרת נשמט ממני סעיף שאתה מתעניין בו. כשבטי ישבה אצלי נכנס לתומו אברהם ברגמן, שראה אור בחדר הגדול בשעה מאוחרת. הוא סיפר שב-East .Mid and .Pal הייתה ידיעה, כי שיחרורכם קרוב. אחר-כך בחנתי אותו בעניין קייטה א'[נטוניוס]. ובכן, הוא בעצמו לא היה שם, אך שמע - ואינו זוכר ממי - על זה שברקר אמר שהוא היה מוכן לתלות את כולם (כל היהודים), ושגב' פולוק בשמעה זאת העירה: כיצד יכול אתה לדבר כך על 500.000 יהודים! אם אברהם הוא שסיפר זאת לגולדי, איני יודעת.[10]
ביום ו' אחה"צ, כשנודע ששיחררו מלטרון 42 איש ו-4 נשים, החלו לצלצל אלינו ולשאול אם גם אתה ביניהם. פעמיים צילצל פרנק מהסוכנות הצרפתית לידיעות, וגם קורלניק[11] שאל, ונדמה לי שעוד מישהו פנה אלינו כשהייתי מחוץ לבית.
שוב שלום ונשיקה,
צ.
[2] חברת משמר העמק, רעיית מרדכי בנטוב, ממנהיגי הקיבוץ הארצי. ילדי הקרונגולדים התחנכו במוסד החינוכי של משמר העמק.
[3] לשון המברק (באנגלית):
סבור חשיבות חיונית ביותר לכניסה לשיחות. טובי ידידינו לרבות [המנהיג הדרום-אפריקני יַן] סְמַטְס [באותם ימים בלונדון] שותפים להשקפה זו. אם לא נעשה כן איני יכול אלא לצפות שבר בתנועה ותוהו. אנו לוחצים לשיחרור העצורים אך איננו יכולים לעשות מזה עילה לאי-השתתפות. ועוד עשוי סיכויינו להשגת שיחרורם במהלך השיחות להיות טוב יותר מבהצבת השיחרור כתנאי מוקדם. בטובך מסור לחברים האחרים כי זה שיפוטי השקול. אל להם ליצור תנאים שיעשו את המשכת עבודתנו לבלתי-אפשרית. מיטב האיחולים. חיים וייצמן (לונדון, 19.9.1946; וייצמן 22, עמ' 197).
[4] מכירה כללית של "מרקס אנד ספנסר".
[5] "שעה על הדשא" - שיר לעין-חרוד ביובלה ה-25 ("דבר", גיליון יום ו', 20.9.1946).
[6] אשר ביילין - מורה, וסופר ועיתונאי. כתב בקביעות ב"דבר" פיליטונים, ביקורת ספרותית ופובליציסטיקה.
[7] "מי אפסיים" - רשימת ביקורת על ספרו האוטוביוגרפי של פרופ' יוסף קלוזנר דרכי לקראת התחייה והגאולה, מסדה, ת"א 1946.
[8] ב"טור השביעי" שלו, "אחוות עמים", עשה נ' אלתרמן שחוק מדיווחו של כתב צרפתי על פגישת הרולד לסקי, ליאון בלום ויהודי מנוחין בפריס, שאותה תיאר כפגישת נציגי שלוש אומות - הבריטית, הצרפתית והאמריקנית - שעה שמדובר בשלושה יהודים.
[9] לפרשה זו ראה מכתב ר"ש מ-7.9.1946 ותשובת ז"ש מ-17.9.1946 (אצ"מ 25/6651 S)
[11] דב (ברל) קורלניק - כתב סוכנות הידיעות הטלגרפית האיי"ת (יט"א) וראש סניפה בי-ם.
