יום ג',  3.9.1946,  ערב

שלום, משה,

 

המילה שלא יכולת לקרוא במכתבי היא "מתחרף". רציתי להגיד שמה שכתבת להזז - בחריפות יתרה כלפיו כתבת.[1]

ועתה, אל נא תשלח לי מכתבים חזרה. אם תוסיף לעשות זאת אחדל לכתוב. מכתבי אינם מסמכים רשמיים וגם לא יצירות ספרותיות, ואם יש מילה בלתי-מובנת בהם אין בכך כלום. אין לי כל אמביציה שתשמור על מכתבי. תוכל לקרוע ולשרוף אותם, אך לראותם שוב לפני כשם ששלחת הפעם איני רוצה. אם לא תוכל לעמוד בפני יצר מגיה, לא אוכל לכתוב באופן חופשי.

אני שולחת לך פתק מ[שמואל] דיין,[2] להראות על היחס אליך, ואת מכתבה של אסתר אורי. אל תחזיר את אלה - פשוט השמד. החזר רק במקרה שלא נוח לך להשמיד אצלך.

חזרתי היום מת"א בשעות צהריים וישר לקלחת הבית. שרה הזחלנית הנוראה עולה על עצבי ובבואי מצאתי את הבית והמטבח במצב כזה שלא הייתה לי ברירה אלא להפשיל שרוולי ולצלול בהכנות לארוחת צהריים. לפנות ערב יצאתי לרחוב וראשית כל הלכתי לדואר לשלוח מברק לפרלמוטים לרגל נישואי פרידה עם אותו חתן. ועוד מברק שלחתי לרות ק'.[3]

ובשובי הביתה מצאתי אורחים - בלה ויעקב וייסמן.[4] הביאו מתנה לי - סיכה שלעולם לא אלבש אותה ושקיק לללה לעבודות יד.

רק גמרנו לשתות את הקפה (שעת התה חלפה מכבר) והנה בא שלמה רבינוביץ[5] ואחריו ריכרד ליכטהיים[6] עם אשתו פּוֹסְלֶה פִּישְצִ'י [רוסית: אחרי האוכל]. עוד לפני שיצאתי את הבית עם חיים נכנסה פתאום גב' טורצ'ינר[7] לראות "מה שלומי". מובן שמכולם שלומות לך. שלמה מתכונן לנסוע לארצות-הברית עם משפחתו.[8] הוא בא ירושלימה לרגל סידור ניירותיו. כשכולם הלכו הייתה כבר השעה 8 - האין הדבר אכזרי? ורק גמרנו את ארוחת ערב - והן אנו 5 לשולחן וההכנות גוזלות זמן רב - נכנסה ש' ובכתה לפני ודרשה ממני לסדרה בעבודה. מה אעשה? איש אינו רוצה בה, והיא בשלה, ז"א אם ארצה אני לסדרה - אצליח.

מה רוצה אתה מהאנגלי המיסכן שכתב עליך ל"דבר"? גרם נחת רוח לפחות ליהודים שאוהבים אותך. אצל צוקרמנים הייתה מסיבה קטנה אמש לכבוד ח' גרינברג[9] (גם אני הוזמנתי, אך לא הייתי כי נסעתי לאבא) ושמעתי שיהודה קאופמן[10] הקריא שם את הרשימה והכל התמוגגו מנחת. טוב שאני לא הייתי שם. כנראה שהווארט שלח את הרשימה גם ל-[11].Frontier

ועתה על הפגישה עם שאול. נדברנו להיפגש אצל עדה אתמול לפנות ערב. כשבאתי לעדה חיכיתי לו זמן רב והוא התעכב בגלל הידיעה שהאונייה נתפסה.[12] כשבא, אך הספקנו להתנשק ולהתחיל בשיחה, היה עליו ללכת לישיבה אחרת. אני נסעתי ללון לאימא - נוסעים עתה בערבים דרך יפו - והוא בא ללון בשעה מאוחרת לעדה. בבוקר ישבנו ושוחחנו. אגב, נמצא לאחי חדר בת"א והוא עומד להביא את רות[13] מכנרת, שתהיה לו מזכירה ומקשרת.

אחי רזה אך פניו רעננים – אירופיים. שמעת בוודאי שהוא בא בעניינים פנימיים[14] יותר מאשר בעניינים שהוא עסוק בהם.[15] על שאלתי איך הוא העז לבוא ארצה בזמן הזה - ענה לי שפעל לפי האינסטינקט וזה אמר לו שלהיאסר בכניסה לארץ אינו ודאי. לעומת זאת, נראה לו שצאתו מן הארץ כרוכה בסכנה יתרה. תוכניתו להישאר בארץ זמן קצר ולחזור. הפתק שכתבת לו טרם הגיע לידו כשראיתיו. בוודאי קיבל אותו היום, כי זאב נסע לפנות ערב לת"א. הראיתי לו את מכתבך מ-31.8, שבו אינך פונה לשום איש באופן מיוחד אך מביע מסקנות כולכם. אחי לקח את המכתב והבטיח לענות לך בימים אלה.

הוא רואה חזות שחורה - אנגלים משתדלים לקנות את הערבים נגד רוסיה ומוכנים לכל. הוא התפלא על יחסם למופתי. איבד כל אמון באנגלים. הוא חזר וחזר כדרכו, שלולא המעשים[16] בשנה האחרונה לא היינו קיימים על המפה בכלל. בקיצור - הפזמון הישן.

אחי מתפעל מב"ג - האיש היחידי שמבין את המצב, אך מכיר בחוסר כישרונו המעשי. אחי אומר שב"ג נפגש הרבה עם עיתונאי חוץ, כאילו מכין חוברת על תעלולי האנגלים, על הטרור הבריטי. עוזר על ידו ראובן. ר' בא לשדה-התעופה באופן מיוחד וביקש את ש' למסור לך, שאינו יודע מה קרה למכתבו שהוא כתב לך וביקש שלא תתרעם עליו, שהוא, על כל פנים, מצדיק את ישיבתו בפריס. ש' מתרעם על ר' ששום דבר אינו מספק אותו, שאינו מבין שבזה שהוא נמצא עכשיו על יד ב"ג הוא ממלא תפקיד חשוב.

ש' אומר, שב"ג מתפרץ מדי פעם בפעם ומודיע שייסע ארצה להצטרף לעצירים, שב"ג מרגיש סולידריות איתכם במידה שאין למעלה ממנה, שהוא בשום אופן לא היה מדבר עם האנגלים מבלי שישחררו אתכם. שאלתי את אחי כיצד ב"ג, עם כל הסולידריות, לא מצא לנחוץ לכתוב פתק למשה!

ש' דיבר קשות על אליעזר ק', על פחדנותו, על רצונו להיראות בעל-בית בכל מקרה ובכל מקום, על נאמנותו לחיים [וייצמן] ובעיקר על זה שאינו מבין דבר במדיניות. ש' הזכיר את היחסים המתוחים בין ב"ג וק'. ב"ג מאוהב באהוד[17] - הרי הוא יכול לדבר איתו על יוון וזה חשוב מכל דבר.

ש' שאל אם אתה הסכמת בלב שלם למינויה של גולדה. אמרתי, שלדעתי כן במסיבות הנוכחיות.

לו שמעת איך מדבר אחי על בננו חיים! מכל משפחתנו הוא מעריך את חיים ביותר. כנראה שהפגישה ביניהם הייתה לבבית מאוד ובשיחה חיים ממש הקסים את דודו. ש' מתמוגג גם מקובי, אך חיים לדעתו עולה על אחיו.

דיברתי עם ש' בשאלה - גלות עם חירות או מעצר בארץ. ש' מעדיף מעצר בארץ. הוא רואה בעצם הישיבה גורם פוליטי, לחץ פוליטי. ואם לפי התנאים כיום המעצר יכול להיות ממושך - יש לקבל את הדין ולנצלו באופן היעיל ביותר. הוא אומר: הן האנגלים אינם רוצים כלל לשחרר אתכם עכשיו, ובחסדים אין צורך. לכשיראו צורך בכם - יבואו וישחררו אתכם בכבוד רב.

גם ס', כמו ר' אינו מגיבורי הרומן של ש'. לכתחילה רצו שם בפריס להחרימו, אך "הם"[18] לא נתנו. ש' מאמין בציוניותו, באומץ לבו, אם כי הוא חניך החברה הפולנית. ש' חושב שהפירסומת שס' זכה לה הִנה יותר משהאיש בעצמו רצה בה. העיתונאים והצלמים רצו אחריו כאחרי סנסציה. יחד עם זה, ס' זה מתאכסן במלון די מפורסם ואינו משתדל להסתתר. ייתכן שייסע לאמריקה למגבית.

שרה נהנית מפריס וכמו שש' אומר, פריס מסתגלת אליה. ש' אינו מסתתר אך אינו משתדל לבלוט. בפריס אין מדברים על נסיעתו ארצה וכאן אין מספרים על בואו. יחסיו עם עדה נוגעים ללב.

אני מסיימת. מאוחר. מחר מתחילים הלימודים וחיים צריך להקדים קום בגלל הרגל.

יום הולדתה של ללה - י"א אלול בשבת הבאה. בת 16!

אמור תודה לברני בעד הפרחים. כשבאתי הביתה לפנות ערב מצאתי זר שושנים. היום לא הספקתי לראות את זאב. אני יראה שצריך להתרגל למחשבה כי הישיבה תהיה ממושכת. מה לעשות? אין ברירה! הלהתחיל לטפל ברישיון חדש?

נשיקה,

 

צ.

 

תוספת לפרק אחי: הוא מתמרמר מאוד על דובר הסוכנות. איני בטוחה בצידקתו. גם על העיתונות ש' אש וגופרית. בייחוד על שתיקתה בעניין העצורים.