מכתב 81 - משה אהובי - 20.8.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 81 - משה אהובי - 20.8.1946
כותרת משנה  יום ג', בוקר

 

                                                                                                     יום ג',  20.8.1946,  בוקר

משה אהובי,

 

איך עבר עליך יום אתמול לאחר ביקורנו? ההיית במצב-רוח? נדמה לי שלא די ניצלנו את הרגעים הספורים.

אני מאוד שמחתי שראיתי את פניך ושמעתי את קולך. כאילו נמסר לי משהו מאווירת המעצר, בייחוד כאשר ראיתיך מתרחק מאיתנו לעבר צריפך. מכתבים לחוד ולחוד האדם החי. אל אחשב בעיניך כמגוחכת אם אחזור ואומר - רק חזק ואמץ![1] אני חושבת זאת בלב שלם. פניך נפלו ואסור שיפלו יותר. אנא התייעץ עם רופא. אפילו אותו אגולניק,[2] ואל תיתן לכוחותיך להידלדל. אסור! לאחר שראיתיך הבינותי לך - לאחר המעצר - פרישה, אמריקה וכו'. עוד נספיק לדבר בזה.

בנשיקות רבות, שלך,

 

צ.

 

משה יקירי,

 

הנה המשך.

לפ"ת הגעתי ב-12.30 בערך, בעצם החום, ועד אשר מצאנו את ביתו של אברהם שפירא איבדנו לא מעט זמן. ימינה ושמאלה, שמאלה ושוב ימינה, ועוד פעם שמאלה - כך, נדמה לי, עברנו את כל המושבה עד אשר הגענו לרח' שפירא, ובו ברחוב מצאנו את א"ש. בית מהטיפוס הישן, כלומר חדר גדול בכניסה מהמרפסת לבית, וממנו דלתות לחדרים הצדדיים. חמש בנות וארבעה בנים של א"ש עצמו, ועוד אחיו ואחיותיו, כולם ישבו על שרפרפים נמוכים לאורך קיר וחצי, וא"ש במרכז. חדר גדול, כל הדלתות וכל החלונות פתוחים, כאילו מזמין את כל עובר ברחוב לסור פנימה. כדי להגיע למרפסת הבית יש לעבור שדרה ארוכה, וכבר מהרחוב אפשר היה להבחין באנשים היושבים בחדר.

בקיצור, הגעתי לחדר וכל החמולה שם. אני האורחת היחידה, כי שעת צהריים הייתה וכל המבטים עלי. א"ש התרגש מאוד לבואי, עד בכי, גם הבת ידידתך וגם הבן מים-המלח - הכל הכירו אותי. הזקן שאל עליך ולא חסך חרפות מהאנגלים. הראיתי לו את תמונתך ולאחר שהוא ביקש אותה ממני השארתיה לו. דע לך שאני נדיבה (rather) עם תמונותיך. דיברנו על דא ועל הא, ולאחר שא"ש סיפר קצת על גבורתו בימי נעוריו והביע תקוות לבקרך בקרוב בביתך, ואני מסרתי לו שלומות מעדה, נפרדתי מהמשפחה ויצאתי חזרה לת"א.

נסעתי קודם כל לפוליה. לצילצולי ולדפיקתי יצאה היא עצמה. השעה לא הייתה נוחה ביותר לביקור, אך ברירה אחרת לא הייתה לי. התפארה בפני בסידור הבית, בחידושו ובנשימה אחת התאוננה על שהיא עצמה צריכה לשטוף את כל הרצפות, כי עזרה אין לה. כשהעירותי שרננה תעזור לה, ממש נתגעשה - כיצד יכולה אני להעלות מחשבה כזאת, כשרננה מתכוננת לבחינות! פוליה סיפרה על זה שב"ג קורא לה וכי היא אינה יכולה לעזוב את הבית, נראה שבעיקר מפני שעמוס אינו מסודר בעבודה. פני פוליה עצמה רעים והיא ניסתה לפייסני שלא ביקרה אותי עד עתה. אומנם היא שכבה בבית-החולים, אך לו רצתה יכלה למצוא דרך להתקשר אלי. היא פשוט מרגישה את עצמה לא טוב בחברתי, כי אני שופכת צוננים על כל לבטיה ואיני מסתירה את הערכתי למעשיה.

ראיתי את עמוס ומרי, מסרתי להם שלום ממך והם העריכו את בואי ואת התעניינותך בהם. כנראה שעמוס אינו יודע מה לעשות עם עצמו, אנה לפנות, במה לאחוז. והיא, מרי, כציפור שנלכדה בעדת ציפורים זרה. בפניה תימהון ועיניים נשואות לעמוס הגיבור. היא סובלת מהחום - כך אמרה פוליה - ועל זה עניתי קצרות - תתרגל כשם שכולנו התרגלנו.

אצל פוליה היה מנוי וגמור, שבנה עמוס ייכנס ישר לבניין הסוכנות והעבודה תהיה מוכנה למענו - אם אצל סנה או אצל הרי ביילין. כיוון ששני הדברים אינם באים בחשבון, כואב לפוליה הראש. חישוּביה - אולי לפנות לרוטנברג?[3] אך, אם כן, תהיה זו מישׂרה קטנה של 15 לא"י לחודש ומישׂרה לא נאה. אני העירותי רק שכדאי דבר-מה קטן לכתחילה עד שירחיב, ובלבד שעמוס לא יתהלך בטל. פוליה משתוקקת לדעת את חוות דעתך, לאו-דווקא בעניין רוטנברג, אך בכלל מה חושב אתה על סידורו של עמוס, אם בכלל חושב אתה עליו. הבטחתי לה שאכתוב לך ובזה קיימתי הבטחתי.

מפוליה נסעתי לעדה, גם קובי הגיע ולאחר שאכלנו יצאנו לדרך הביתה.

באתי הביתה הרוגה ועייפה מרוב רשמים ומהדרך הארוכה ביום חם. צילצולים לרוב ניתכו עלינו - הן מי לא ידע שנסענו לבקר אותך. ומלבד הטלפון גם ביקורים ממש - בטי ואברהם ברגמן, ליבנשטין עם אשתו, זאב. ובסוף הביקורים עסקתי בהכנת קובי לנסיעתו מחר בבוקר.

היום נשארנו בלי מים, ולא סתם אלא באמצע הכביסה. לא חישבנו את כמות המים שבבריכה,[4] בטחנו בגודלה ונשארנו מקופחים. יש תקווה שבמשך הלילה המים יגיעו ואז נתרחץ ונתקלח כהלכה.

היום אחר הצהריים היה אצלי דוליק. הוא אש וגופרית על ב"ג, שמפריע לכל סידור הגיוני וריאלי.[5] הוא סיפר לי שני דברים מעניינים. 1) המצב הפוליטי הרעוע לא השפיע על תפוקת התוצרת. הדרישה להלוואות גדולה מאוד - בוודאי דוליק כותב לך על זאת בעצמו. 2) הייתה לו שיחה עם נֶבִּי[6] בשוב זה מאנגליה. מתברר, שנבי מומחה לפיענוח כתבי סתר והוא הסביר לדוליק שאין קוד שאי-אפשר לשבור אותו, וכי ב-.O.F [משה"ח הבריטי] מחליפים את הקוד תכופות. זאב חושב שהדבר נעשה בידי יהודים ואילו דוליק מניח שהדבר יכול היה להיעשות בידי גויים בלבד. המומחים הגדולים בעולם לשבירת הקוד הם האנגלים. הם הצליחו לשבור את הקוד הקשה ביותר של היפנים.[7]

הערב ברדיו היה שוב דבר-מה מעודד. אך מי יודע?

שלום ונשיקות. וחזק!

 

צ.


[1] לפי יהושע א' 7.

[2] ד"ר שרגא עוגן (אַגוּלְניק) - רופא חבר יגור, נעצר ב-1.7.1946 בעקבות אירועי "השבת השחורה" (ר' מכתב 5 הע' 13). "17.7.1946. יחד עם שטנר בא מרפיח ללטרון גם רופא אחד, ד"ר אגולניק מיגור" (פון וייזל, עמ' 98); "21.8.1946. אחרי הצהריים טיילתי ארוכות עם ד"ר אגולניק. הוא חי כעת 'למעלה' [במחנה ה-s.P.I.V], והינו אחד הטובים והנעימים מכל החברים. במחנה אוהבים אותו הכל, אנשי 'השמאל' ו'הימין' כאחד. הכל מאמינים לו וסומכים עליו כעל רופא, עד שהפך לסגנו הרשמי של רופא המחנה. הוא גם צייר חובב, המצייר כאן תמונות מחיי לטרון, וכך מצאתי לי אדם שאוכל לשוחח עמו על אמנות לאומית" (שם, עמ' 172).

זמן קצר אחר שיחרורו מלטרון בספטמבר 1946, רשם ש' עוגן את זיכרונותיו ממעצרו; הללו התפרסמו אחר עריכה בחוברות 2-1 ו-3, של ירחון "מבפנים", כ"ח, 1966, במלאות 20 שנה ל"שבת השחורה", ובחוברת זיכרון מרים ושרגא עוגן - שניהם יחדיו, שהוציא קיבוץ יגור ב-1996.

[3] אברהם רוטנברג, מנכ"ל חברת החשמל. אחי פנחס, מייסד חברת החשמל ומנהלה הראשון.

[4] אספקת המים הביתית בירושלים בוצעה באמצעות מכלי פח, שהוצבו על גגות הבתים, מכל לדירה, ומולאו לעיתים מזומנות.

[5] על גלגולי עמדותיו של ב"ג במהלך ישיבת הנה"ס בפריס (23-2 באוג' 1946), והתנאים השונים שהציב להשתתפות בווש"ע בלונדון בשאלת א"י עד שהסכים, לבסוף, להשתתפות, ר, אביזוהר והלר-שבש"ח, וכן מכתב 87 להלן. אפשר שמדובר בכוונת ב"ג לצאת לארה"ב ולא להשתתף במו"מ עם ממשלת בריטניה (ר' מכתב מ"ש לז"ש מ-18.8.1946 בערב).

[6] נבי - כינויו של אדווין סמואל. נגזר משם הכפר "נבי סמואל", שבצפון-מערב ירושלים. בשנות מל"ע-2 היה א' סמואל צנזור ראשי בא"י וביוני 1945 נתמנה מנהל מחלקת השידור של ממשלת המנדט. אביו, לורד הרברט סמואל, יהודי-אנגלי, היה הנציב העליון הראשון בארץ-ישראל (1925-1920).

[7] בידיעה, שייתכן כי הודלפה ממקורות בריטיים לשם הטעיה, נאמר: "סופרו הירושלמי של 'ניוז כרוניקל' מודיע כי מומחים בריטיים לפיענוח כתבי סתר נשלחו באווירון לא"י, כדי לעזור לשלטונות בפיענוח התעודות שנמצאו במשרדי הסוכנות" ("דבר", 7.7.1946). לעניין פיענוח מברקי הסוכנות ר' מכתב 45 ושם הע' 2.

 

העתקת קישור