יום ב', 12.8.46, בערב
משה אהובי,
אינך אלא מלאך אלוהים אם סובל אתה את הכתיב ואת הכתב שלי. מסכן שלי, אין לך ברירה, אישה משונה נתן ה' עמך. עניין הכתיב זוהי אחת החולשות שלי שאיני יודעת תרופה לה. נראה שחסר לי משהו במערכת עצבי הראייה ושעוד עייפה אני - פשוט סכנה למשוך בעט. עלי נאמר - מביטה ואינה רואה. בידך הברירה אם להתעצבן מכתיבתי או לקבלה כמו שהיא בפילוסופיה מסוימת. פעם היה הדבר גורם לי צער עמוק, אך מש"התבגרתי" התרגלתי לראות בזה מין מום, כגמגום למשל, ומאז כאילו השלמתי עם עצמי. למה כל הווידוי הארוך הזה בעצמי איני יודעת. הוא אפשרי רק בכתיבה.
____________________
אחרי כל הסַמוֹבִּיצֶ'וַנִיֶה [רוסית: הלקאה עצמית] תרצה בוודאי לשמוע דברים חיים יותר. ובכן - הייתי אתמול אצל אמי. נסעתי בשעות צהריים עם ז' על מנת ללון אצל עדה.
מספר 6 הביאני לצריף המאושר. מצאתי את זאב ורחל עוסקים בניקוי החצר לקראת יום המחר.[1] קיבלוני בשמחה רבה (באמת!), הפסיקו את עבודתם והכניסוני לארמונם. בית כה מלא אהבה וכה רחוק מבעלבתיות קשה למצוא. תרצה הייתה גרה איתם עד כה ותמשיך להיות איתם גם להבא. גם את החתן ראיתי. והנה, תאר לעצמך מצב מאושר כזה - ארבעתם איש מאוהב ברעהו. הכל על רקע פיוט, שירה וציור,. חיים את החיים בלי פרובלימות של עם ישראל, מצב מדיני מסובך, צרות עלייה. הכל שקטים. איש אינו מרגיש את עצמו אחראי בעד איזה כישלון או משבר מדיני. לא שאינם מצטערים על המצב הנוכחי, אך המצב הזה משהו רחוק וימצא את פיתרונו איך שהוא. רחל מעידה על עצמה, שהיא מבקשת מזאב שלא יספר לה מסודותיו, וגם לפי דבריה זאב אינו מתאים לתפקידו,[2] כי חסר לו אותו קשי האופי הדרוש במצבים השונים שהוא עלול להימצא בהם.
החתן - שלמה טנאי, בן 27 (מקודם קושיצקי), חבר מערכת "הארץ" שעבד לפני כן ב"משמר", לדברי רחל - משורר, מוכשר מאוד, ובקיצור בעל כל הסגולות הדרושות לחתנה של תרצה. הוא בלי ספק עושה רושם של בחור אינטליגנטי ולא טיפש. בסגולותיו האחרות אני סומכת על רחל. תרצה יפהפייה אצילה. הייתה שם חברתה של תרצה - צפרירה פולני - בתה של גב' לויט. גם זו יפהפייה, ומי נזדמן לשם עוד? לא אחר אלא המחותן הנצחי יוסף ברץ![3] בעל ביתיות פשוטה אם גם קבוצתית - לדוגמא! השבט הברצי ירד לתל-אביב, עם מרים בראש ועם הזוג המנוסה כבר בחיים, הגר ועמוס. נשארתי אצל רחל לארוחת ערב ונהניתי מתנובת דגניה - דגים ושמנת. שתינו יין כדת וכדין והזכרנו אותך הרבה פעמים, ורחל בדמיונה העשיר ראתה אותך משתחרר לשעת החופה, ובמקרה זה השביעה אותי לבוא איתך היום לחתונה. בכוונה עשיתי את הביקור הזה לרחל אתמול, כי לא היה רצון לבוא בקהל רב ולהיות נושא לסקרנות. יהושע[4] בהולנד והבטיח לבוא לחתונה והנשים מחכות לו בקוצר רוח, אך ספק אם יעלה הדבר בידו.
מרגוט[5] אשת חיל - עליה כל הטורח והיא מארגנת את מסיבת הערב על גגה - והכל שמן זית זך - משוררים, סופרים וציירים. רחל ליוותה אותי לעדה והביאה שי לבית - קופסה גדולה של שוקולד - זה על חשבון נישואי הגר. רחל הסנטימנטלית אמרה שאינה יכולה ללכת לחופת בתה מבלי שתהיה אצל אמך. מַמַה וִיסְפְרוֹסִילַה [רוסית: תיחקרה] את רחל על הכל, והאמת היא שרחל עמדה במבחן וענתה על הכל בסבלנות מופתית.
להגיד שבלילה ישנתי אצל עדה אי-אפשר. השכיבו אותי בחדר ממה. אמך ועדה הסתובבו עד שעה מאוחרת מאוד וטיפלו בלבנים בחדר הרחצה. כל הזמן הן דיברו והעיקר התהלכו, והחום היה חזק ולא יכולתי לעצום עין. קמתי ב-6 כשהבית עוד ישן ויצאתי לקריאת זאב [שרף].
שלמה א' סיפר לי שהוא עצמו השיג את הוויזה לס' באישון לילה מידי הקונסול הצרפתי, וכל הופעתו של ס' בפריס העמידה את ש"א במצב מאוד לא נעים בפני הקונסול; וכאילו זה אמר לשלמה משהו בלתי נעים. בעד האמת איני אחראית. כך קיבלתי וכך מכרתי לך.
אתמול בהיותי בתל-אביב חשבתי לבקר את פוליה בבית-החולים, אך משנודע לי שהיא כבר בבית רציתי להסתפק בטלפון, אך לבסוף לא עשיתי גם את זה. מזאב שמעתי שמרי כבר בדרך. ייתכן שכבר במצרים. על שאלת פוליה כיצד תגיע מרי לארץ הוא ענה, שגם המלך האנגלי נוסע לפעמים ברכבת. אני מחכה למילה ממך בעניין הביקורים. אם כן - לפני או אחרי הצהריים?
שלום לך מאסתר אוֹרי ומרֶנָה.
בנשיקה על המצח,
צ.
שלום לדוד.
אני שרויה בפחד מוות מפני ב-ג.
[1] צריפם של זאב אהרון ורעייתו רחל קטינקא עמד בקירבת הקרן הדרומית-מזרחית של רחובות ארלוזורוב ודיזנגוף.
[2] זאב אהרון היה אז מראשי מחלקת ההסברה של ה"הגנה".
[3] יוסף ברץ (1969-1890). ממייסדי דגניה א' ומראשי חבר הקבוצות. עמד בראש "הוועד למען החייל".
רעייתו - מרים. בנו עמוס - בעלה של הגר, בת רחל קטינקא מנישואיה עם יהושע ברנדשטטר.
[4] יהושע ברנדשטטר. בעלה הראשון של רחל קטינקא. אבי תרצה הכלה והגר.
[5] מרגוט קלאוזנר, רעייתו השנייה של יהושע ברנדשטטר. מייסדת אולפני ההסרטה בהרצליה.
