דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י - ירושלים, 10.12.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י - ירושלים, 10.12.1936

 

 

דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י                                 ירושלים, 10.12.1936

 

[---] עניין הופעתנו בפני "הוועדה המלכותית" לא הסתדר כפי שצריך היה להסתדר אילו היו הדברים כתיקונם. בשנים האחרונות עבר מרכז הפעולה הפוליטית שלנו מלונדון לירושלים. שינוי זה לא היה שינוי מקום בלבד, כי אם גם שינוי ברוח הפעולה. החומר שהיגשנו לממשלה – במשא-ומתן על העניינים היום-יומיים ובתזכירים שלנו לחבר הלאומים – הוכן בירושלים והוטבע בחותם אחר מאשר קודם. אבל הפעם, בקשר עם ההכנות ל"ועדה המלכותית", היה משום היפוך-הגלגל במהלך העניינים בגלל שתי סיבות:

א. "הוועדה המלכותית" באה לארץ בשעה שעמדנו בתוך המאורעות, ולא הייתה לנו האפשרות להתכונן ביישוב הדעת הדרוש;

ב. וייצמן נמצא אותה שעה בלונדון, הוא ידע שיהיה העד העיקרי ב"ועדה" ורצה שיהיה ביכולתו להיות אחראי על החומר שנגיש.

בחודשי המאורעות נתחדש מרכז פוליטי אקטיבי שלנו בלונדון. אנחנו בעצמנו חיזקנו אותו על-ידי תוספת אנשים, וקבוצת האנשים הזאת בלונדון ראתה בהכנת החומר שלנו ל"ועדה המלכותית" את תפקידה העיקרי. ליאונרד שטיין[1] נתמנה, כידוע, בהסכמתנו ליועץ ראשי להנהלה בעניין הופעתנו בפני "הוועדה", ועל שכמו הוטלה עריכת התזכיר שלנו. שטיין נשלח לארץ וישב כאן בשעה שעפו כדורים והתפוצצו פצצות; ובשעה שאנחנו חיינו בעניינים אחרים הקשורים במאורעות, הכין הוא חומר, ערך אותו והשאיר בידינו טיוטה של תזכיר ל"ועדה". את הטיוטה הזאת שלחנו ללונדון ושם רצו להדפיס אותה.

מכמה בחינות לא הייתה דעתנו נוחה ממנה. היו בה פרקים שחשבנו אותם לבלתי-רצויים, היו פרקים אחרים שכל אחד לחוד הוא מצוין, אבל יחד לא הצטרפו לדבר שלם. העבודה כולה נעשתה מתוך גישה מסוימת בהערכת תפקידי "הוועדה המלכותית". הוא קבע לו דעה ביחס לדברים ש"הוועדה" תתעניין בהם, ומבחינה זו ניגש להכנת החומר. אנחנו חשבנו שחסרים בחומר הזה מבוא מתאים וכמה דברים עיקריים, והיה ויכוח מר בינינו לבין לונדון אם להדפיס את החומר הזה וכיצד להגישו ל"ועדה".

אנחנו דרשנו שרק חלק מהתזכיר יידפס בלונדון והשאר יידפס כאן, כדי שנוכל להיוועץ בכל עניין ועניין, הואיל ואי-אפשר באמצעות טלגרמות לבוא לכלל דעה בעניינים שבהם דן התזכיר. במקרה שלונדון תתעקש להדפיס את התזכיר דווקא שם, הצענו שהוא יידפס מגילות מגילות ולא כספר שלם, למען נוכל, בכל זאת, להחליט כאן אלו חלקים להגיש ואלו לא להגיש, או אלו חלקים לשנות; ועל-כל-פנים שזה לא יהיה התזכיר בה"א הידיעה של הסוכנות, אלא שיהיה ברור שזהו אחד התזכירים ושאחריו יכולים לבוא תזכירים נוספים.

בעצם, גם הממשלה עשתה כך. החומר שלה הוגש ל"ועדה" חוברות חוברות, וכל חוברת דנה בנושא אחר. אומנם, בהגשת חומר ל"וועדה" יש הבדל בין תפקידה של הממשלה ובין תפקידנו-אנו. החומר שהוגש על-ידי הממשלה הוא אינפורמטיבי גרידא, הממשלה איננה מגישה שום "קייס" (case) לוועדה, בשעה שאנחנו באים להגיש תלונות ואין אנו יכולים להסתפק באינפורמציה בלבד; החומר שלנו צריך להיות דוקומנט פוליטי.

כיוון שאת הדבר האידיאלי אי-אפשר היה להשיג, חשבנו לרצוי שהתזכיר יוגש חלקים חלקים. אולם דבר זה לא יצא לפועל. בזמן אחר היה זה גורם לסכסוך "קבינטי" בין לונדון לירושלים. אבל לא היה זה הזמן לעורר סכסוכים כאלה. וייצמן עמד על דעתו, והתזכיר נדפס בצורת ספר כולל. יש בו מבוא בן שני עמודים, שאנחנו היינו מאוד בלתי-מרוצים ממנו, הוא היה פסול בעינינו, הוא החזיר אותנו לסגנון הכתיבה לממשלה שהיו משתמשים בו בתקופה שלפני כניסת ארלוזורוב להנהלת העניינים הפוליטיים. הוא נכתב מתוך התעלמות גמורה מכל מה שנתחדש בסגנון דיבורנו עם הממשלה בשנים האחרונות. אנחנו התנגדנו לא רק למבוא זה, אלא למבוא בכלל, כדי להדגיש שאין זה התזכיר בה"א הידיעה. אף-על-פי-כן נדפס גם המבוא.

[---]

בתזכיר הזה יש חלק אחד חשוב מאוד. זהו ניסיון מבריק לניתוח משפטי של המנדט מתוך בקיאות וחריפות. הוא נכתב בלי פאתוס, אבל בשכל רב. כן יש בתזכיר פרק חשוב מאוד על שאלות הקרקע. הוא איננו ממצה את השאלה, איננו מגיע למסקנות, אבל בכל זאת זהו פרק חשוב. ויש בו שורה של פרקים אחרים, שאינם קשורים ביניהם קשר ארכיטקטוני מושלם. מקום רב הוקדש לתיאור השפעת מפעל היהודים על הערבים, מתוך הסתמכות על עובדות כלכליות. הפרק על התעשייה הוא מדויק, אבל חלש. הפרק על עבודות הממשלה – חלש מאוד, וכל קורא יבין שהכותב איננו משוכנע בחשיבות העניין שהוא דן בו. אבל כל אלה הם כעין נספחים לאיזה תזכיר, התזכיר בה"א הידיעה של הסוכנות – שאיננו.

אנחנו חיברנו כאן תזכיר על הקשר בין עם ישראל וארץ-ישראל (הוא נכתב בידי ליאו כהן), שכל המומחים שלנו סמכו את ידיהם עליו. זהו ניסיון "לכווץ" ב-30 עמודים את ההיסטוריה העברית מבחינת הקשר עם הארץ. החומר לתזכיר הזה הומצא על-ידי אנשים שונים, אבל נעשתה גם עבודה מקורית חשובה. חומר זה "עוכל" על-ידי וייצמן ונוצל בנאומו בפני "הוועדה". התזכיר נדפס והוגש ל"ועדה". זו בעצם הייתה צריכה להיות הפתיחה לתזכיר הכולל של הסוכנות.

הזמנו גם תזכיר אצל יעקב לשצ'ינסקי[2] על מצב היהודים בגולה. התזכיר הגיע פחות או יותר במועדו, ווייצמן "עיכל" גם אותו ודבר זה היה לו לברכה. הוא ידע להוציא את תוכו ולהשתמש בו בנאומו.

אני מספר את הדברים האלה כדי שתדעו, שאם מהללים את נאומו של וייצמן ב"ועדה המלכותית", צריך להלל גם את ההכנות לנאום הזה, כמו גם את נכונותו של וייצמן ללמוד.

חוץ מזה, ישנו תזכיר כללי שראינו צורך להכין, כפי שאמרתי קודם, מכיוון שפרק זה בתזכירו של שטיין הוא חלש מאוד. התזכיר שהוכן כאן חשוב משום שהוא מסכם את השאלות הכלכליות. אני מקווה שהתזכיר הזה יוגש ל"ועדה", וכן יוגשו עוד שנים-שלושה דברים בכתב.

הפרק על "המדיניות הציונית" בתזכירו של שטיין היה מכוון להוכיח, כי אין אנו אומרים לנשל את הערבים. תחילתו היא מעין הסתלקות ממדינת יהודים. מובאת בו ציטטה ארוכה מנאומו של וייצמן בקונגרס הי"ז, אותו קונגרס אשר לא בחר בוייצמן לנשיא ההסתדרות הציונית. וייצמן אמר אז, שגם הרצל בשעה שכתב את ה"יודענשטאט" לא חשב על מדינת יהודים. והיו עוד ציטטות מנאומי וייצמן ברוח זו. את הדבר הראשון עקרנו מן הספר בחוזק-יד [---].

חשבנו שיחובר תזכיר מיוחד אשר יסכם את קובלנותינו. מקצת מן הקובלנות נכנסו לתוך התזכיר הגדול, אך הן הובלעו בנעימה כזאת שקשה להכיר בהן קובלנה. תזכיר כזה לא הוכן, כי לא יכולתי להיפנות לחיבורו. כאשר החלה העדות ב"ועדה" חשבתי שנגיש את הקובלנות בעל-פה, ובסוף העדות נגיש את סיכום הקובלנות בכתב, וכפי הנראה כך יסתדר הדבר למעשה.

עד כאן פרשת החומר בכתב.

אשר לעדות בעל-פה והגישה להופעתנו ב"ועדה" בכלל: מלכתחילה היה לנו ויכוח עם לונדון. הביטוי הקיצוני של הכיוון הלונדוני – הוא עמדתו של שטיין, שאין לחזור עכשיו על השגיאה שעשינו בהופעותינו בוועדת שאו, בה האשמנו את הממשלה בכל, גרמנו ליצירת חזית מאוחדת של הממשלה והערבים נגדנו וקיבלנו לבסוף דוח גרוע. על-כן, אל לנו להתרכז בקובלנות על העבר, "לא לבכות על חלב שנשפך", אלא לעמוד על דברים שאפשר לדרוש בהם תיקונים להבא. כלומר, אין להתעכב על סיבת המאורעות (הסיבות ידועות: הערבים אינם רוצים ביהודים ובמנדט), העיקר הוא להתרכז בהצעות חיוביות להבא.

אולי אני מצייר את הדבר בקווים גסים, אבל זהו הכיוון הלונדוני.

לנו הייתה דעה אחרת. דעתנו הייתה שעל "הוועדה", קודם כל, למלא את תפקידיה העיקריים: בדיקת קובלנות ובירור סיבות המאורעות. חשבנו שהקובלנות תוגשנה בתוך העדות הפומבית, בכל פרק ופרק לחוד, ועל סיבות המאורעות ידובר בעדויות בדלתיים סגורות. גם אנחנו לא חשבנו שאת העדות הפומבית צריך לייחד לקובלנות בלבד. [---] אין אנו עומדים לפני בית-דין שצריך להחליט מי צודק, אלא לפני מוסד פוליטי, שמתפקידו להגיע למסקנה על דרכה של הממשלה בארץ-ישראל. "הוועדה המלכותית" יכולה, למשל, להסיק שבתנאים הקיימים על הממשלה לעשות דבר שאיננו צודק; אף-על-פי שליהודים יש "קייס" מצוין אין לקבל את דרישותיהם. יכולה היא לתרץ וליישב את הסתירה על-פי המנדט. בדרך כלל, מתארים אנו לעצמנו את הכיוון בו יחפשו את הפשרה ואת התירוץ ותפקידנו הוא להכביד עליהם. לא נצליח בכך אם רק נצעק חמס, אם נגיש קובלנות ותו לא. עלינו גם להציג את מפעלנו במלוא שיעור קומתו. [---]

קבענו שיטה, שעד שלנו המופיע ב"ועדה" יגולל את כל הפרשה שהוא מעיד בה. כך בשאלת העלייה וכך בשאלת ההתיישבות. בשאלת ההתיישבות, למשל, אמרנו שאין להסתפק בטענה שלא קיבלנו קרקעות מהממשלה, [---] עלינו להוכיח בשביל מה נחוצה לנו הקרקע, מה טמון בה. [---] "הוועדה המלכותית" לא באה כדי לחפש דרך להרחיב את מפעל היהודים, להיפך; ועלינו להכביד עליה על-ידי גילוי היכולת הגנוזה במפעלנו.

[---]

העדות שלנו התחילה מעניין העלייה. אילו התכוונו לעשות רושם על "הוועדה" על-ידי קובלנות, אולי לא היינו צריכים להתחיל בשאלת העלייה דווקא. ודאי, בשבילנו הקובלנה העיקרית היא בשטח העלייה. אבל זרים מתרשמים אחרת לגמרי. למראה ה"שדיולים" שגדלו והלכו בשנים האחרונות, והעלייה הגדולה בכלל, קשה לעשות משאלה זו קובלנה משוועת המשאירה רושם חזק על האנשים מן החוץ. ובכל-זאת חשבנו שהכרחי להתחיל משאלת העלייה. ידענו ש"הוועדה" רוצה לשמוע על הכנת העולים בחוץ-לארץ, על מהות ה"שדיול' ועל דרכי הערכת יכולת הקליטה.

דעתי הייתה שצריך להבליט בפני "הוועדה" כי הסוכנות היא מוסד אחראי, ממלכתי, השואף לקואופרציה עם הממשלה והראוי לה, אלא שהממשלה מצמצמת את שטח הקואופרציה הזאת. התחלת עדותי בשאלת העלייה הייתה באמת מכוונת לכך, אלא שיושב-ראש "הוועדה", הלורד פיל, תובע, קודם כל, קובלנות – "מהי קובלנתך?" כוונתו של פיל היא לקבל "שטר פיטורין", שיוכל לומר כי הוא שמע את כל הטענות, ולא נותרו קובלנות שלא נשמעו. אין משמעותו של דבר נכונות לספק את הקובלנות. נהפוך הוא, ניכר אולי רצון לדחות קובלנות, אבל הוא מעוניין שלא נוכל לטעון כי "הוועדה" התעלמה מקובלנה כלשהי.

כאן מתעוררים חששות. לא רק ליהודים יש קובלנות, ויש קובלנות של הערבים שמחובתנו לסתור אותן (אפילו אם הערבים בעצמם אינם מגישים אותן – הן ידועות, הן מרחפות בחלל), ואם אנו לא נסתור אותן – איש לא יסתור. סתירת הקובלנות לא תמיד לובשת צורה של קובלנה נגדית. אין אנו רוצים להיכנס למיטת סדום בה כל דבר יהיה טבוע בתו של קובלנה. זה עלול לצמצם מאוד את שטח הבירור. [---]

כשגמרתי את עדותי הודעתי שנגיש את הקובלנות בסוף העדות, ופיל הסכים לכך. אחר-כך אמר, שעלינו להגיש את קובלנותינו בראש כל פרק שאנו עומדים להעיד בו. כאן, לדעתי, טמון פח. פיל מתנהג באדיבות רבה. על אף ההתנפלויות החריפות שהיו מצדו, הוא נשאר אדיב, אינו מקצר את זמנו של העד. להיפך, הוא אומר לכל עד: יש לך זמן בלתי-מוגבל, אבל דַבֵּר לעניין. אולם הוא רואה שלאנשינו יש הרבה מה לומר, והוא רוצה להכניס אותם למסגרת. אם יגישו לו בראש כל פרק רשימה של הקובלנות, הוא יוכל תמיד לשמור על המסגרת, ובעת הצורך ישאל: על מה אתה מדבר עכשיו, על סעיף א', על סעיף ב'? זוהי מלכודת לגבינו, אבל נצטרך בכל-זאת להתנהג לפי רצונו.

בשאלת הקרקע לא הספקנו להגיש את הקובלנות בראש העדות. מחר עומד להופיע ב"ועדה" עורך-הדין שלום הורוביץ. הוא יעיד בעניין חוקי קרקע וסכסוכי קרקע – פרק שהוא כולו קובלנות, ותנוח דעתו של פיל וגם דעת הציבור. הורוביץ שולט היטב בחומר.

שאלת הקרקע מורכבת משני חלקים:

א. עדות משפטית על חוקי הקרקע לאור סיבוכי הקרקע;

ב. הקובלנה "הצפויה", כהגדרת "הוועדה" עצמה. כלומר, הקובלנה נגד חוק הקרקע שיש ברצון הממשלה לחוקק – "חוק חלקת המחיה". על עניין זה יעיד ג'וזף.

העדות שלאחר זו היא בעניין התעשייה ובשטח הכלכלי-פיננסי. היום ישבתי עם דוד הורוביץ ועם אליעזר הופיין על הכנת העדות הזאת. אמרתי להם, שפרק זה יותר משהוא מכוון לעניין הסכם "הדלת הפתוחה" בארץ, הוא מכוון להציג את מפעל היהודים בשטח זה. "הוועדה" זקוקה למערכה הזאת. מתוך כמה מהערותיהם בצבצה הדעה, שמפעלנו איננו בריא מבחינה כלכלית, שההון הנכנס לארץ אינו מושקע באופן פרודוקטיבי וכיו"ב. על כך יש לרכז את המערכה ולא רק על הקובלנות. בכל זאת, נצטרך להגיש את הקובלנות גם בראש פרק זה.

חוץ מעדותו הפומבית מסר וייצמן עדות בדלתיים סגורות על חטאי האדמיניסטרציה ועל סיבות המאורעות. הפרשה הזאת טרם נגמרה, עוד ישובו לעניינים האלה.

[---]

לבסוף, נשארים לנו נושאים פוליטיים כבדים:

א. התנאים האדמיניסטרטיביים של הארץ. ב[כתב ה]מנדט נאמר שעל הממשלה ליצור תנאים אדמיניסטרטיביים שיאפשרו את הבית הלאומי, ועלינו לומר ל"ועדה" באיזו מידה זה קוים או לא קוים;

ב. עבודות הממשלה – פרק שהוא כולו קובלנות;

ג. שאלת הביטחון. את מסגרת הפרק הזה אפשר להרחיב ולהכניס בה גם את כל הפרשה הנקראת "סיבות המאורעות". עדות זו מחייבת הכנה רבה. בשאלה זו אופיע אני בישיבה סגורה של "הוועדה". [---]

אולם, כל זה יחד איננו העיקר. העיקר הוא מסקנת "הוועדה" בעניין עתידנו בארץ. נניח ש"הוועדה" תאמר, שתביעה פלונית או אלמונית שלנו צריך לקבל, נאמר, את הדרישה בדבר 50% יהודים במשטרה או בדומה לזה, אבל אין זאת אומרת שעתידנו בארץ מובטח, אין זאת אומרת שהעלייה מובטחת. והן זאת היא השאלה העיקרית. היא הועמדה על חודה בעדותו של וייצמן בדלתיים סגורות, ואני חושב שבן-גוריון צריך להשתתף בפרשה זו באופן הפעיל ביותר. [---]

הגיעה אלינו ידיעה (מה מקורה איני יודע), שאחד מכיווני ההתקפה של הערבים יהיה: ארץ-ישראל עברית פירושה ארץ-ישראל "אדומה", בלתי-מוסרית, הרס חיי המשפחה וכו', ושמענו שפיל כאילו אמר, שבעניין זה הוא רוצה לשוחה עם בן-גוריון.

יש עוד שאלה: כיצד אנו מתארים לעצמנו את חיינו עם הערבים בארץ-ישראל, מהי החזות שלנו לעתיד לבוא. מן הרצוי ששאלה זו תהיה כלולה בתוך העדות. [---] אין הכוונה למטרה הסופית, אלא ליחסים בין היהודים והערבים. "הוועדה" צריכה לדעת, שאנחנו הננו תנועה ממלכתית שיש לנו דרך ונחתור להתקדם בה בלי הרף.

לא ייתכן להטיל על וייצמן לבדו את העדות בכל פרשת עתידנו בארץ, עתיד העלייה, עתיד גידולנו והתפתחות מפעלנו, בקיצור, את כל תביעותינו [---] "הוועדה" הודיעה שהיא תרצה לשמוע עדות של וייצמן על פירוש המנדט ו"ההתחייבויות הכפולות" שבו. אני הייתי מעמיד בסעיף זה את בן-גוריון, אבל הם דורשים את וייצמן ודבר זה אינו ניתן לשינוי. יכולה להיות הנחה שזאת היא שאלה יורידית גרידא – במקרה זה האיש המתאים ביותר להופיע בשאלה זו הוא שטיין, שאם כי הוא מוכן לוויתורים בדברים שהם מחוץ למנדט, הרי במה שנוגע לפירוש היורידי של המנדט הוא לא יוותר אפילו על קוצו של יוד, ואפשר לסמוך עליו בהחלט. אבל "הוועדה" אומרת שהיא רוצה להציג בעניין זה שאלות שהתשובות עליהן תהיינה מוסמכות, תשובות הקובעות את עמדת הסוכנות, ואת התשובות רוצים הם לשמוע מפי וייצמן דווקא. במידה שהשאלות בעדות הפומבית תוצגנה במישור הפוליטי, ייתכן ששוב תהיה לוייצמן הופעה מוצלחת. אבל אם יתחילו לחטט בנוסחאות, הרי וייצמן ייעלב, ויש לחשוש שלא יצליח. אנחנו עדיין מתחבטים בשאלה זו.

[---]

על אף הידיעות שהופיעו בעיתונות בימים האחרונים, כי הערבים עומדים להופיע בפני "הוועדה", הנה דבר זה איננו ברור כרגע, כי במחנה הערבי יש חותרים נגד ההופעה. אבל אם יופיעו, כי אז יכולה כל הפרשה להתחיל מחדש, משום שאין לדעת לאן הערבים יגררו אותנו בהופעתם. הם רוצים, למשל, להוכיח שכל התעשייה שלנו התפתחה על חשבון היישוב הערבי בעזרת הממשלה, שהרסה על-ידי שיטת המכס שלה את התעשייה הערבית.

[---]

בענייני קרקע יופיעו עדים חוץ מהסוכנות. יופיע שמואל טולקובסקי בשאלת ענף ההדרים, ויופיע משה סמילנסקי כעד שהממשלה המליצה עליו. הייתה לי שיחה איתו. מה שהוא רוצה לומר בוועדה בדרך כלל לא רע, אולם יש שתי נקודות מסוכנות בתוכנית עדותו:

א. הוא מצדד בחוק הקובע "חלקת מחיה";

ב. הוא עומד למסור ל"ועדה" מספרים סטטיסטיים על הקרקעות הפנויות בארץ-ישראל בחלוקה כזו, שממנה משתמע שהוא מוותר על כל אזור ההרים; על-ידי זה הוא פותח פתח לעניין של רזרבות קרקעיות. בהנהלה הוחלט שאני ואוסישקין ניפגש עם סמילנסקי לפני עדותו ונשתדל להשפיע עליו.

תופיע גם "אגודת ישראל". בעניינים הפוליטיים – בכל מה ששייך לפירוש המנדט, לשאלת העלייה, לשאלת קרקע וכו' – הם בסדר גמור. בשאלת המשטר הם לא יאמרו כלום. במקרה ש"הוועדה" תעורר את השאלה, הם יאמרו שהם בעד "פריטי", אבל הם עומדים להגיש קובלנות, ולא רק על הממשלה, אלא גם על היהודים – בענייני קהילות ודת, וכן הם יסבירו מדוע אינם משתתפים בסוכנות ויאמרו כי הסיבה היא שהסוכנות מקציבה כסף לחינוך שלא לפי רוחם ומפני אורח-החיים בקבוצות.

גם "מפלגת המדינה" רוצה להופיע ולהרצות את תפיסתה, שלפיה פירושו של המנדט הוא יצירת "ג'ואיש קומונוולת". אולם ישנה משמעת ציונית, ואם נאסור עליהם, לא יופיעו.

[---]

את שאלת הופעת ההסתדרות אני מציע למסור להחלטת מזכירות הוועד הפועל יחד עם חברינו במחלקה המדינית של הסוכנות. אינני מניח שלא תהיה עדות של ההסתדרות. עדות זו צריכה להיות מקיפה ולא להצטמצם בקובלנות ודרישות בלבד, והיא מוכרחה לעמוד על גובה אינטלקטואלי רב. [---]

 

הערות


[1]  ליאונרד שטיין – יליד אנגליה. בשנים 1918–1920 שירת כקצין-מטה באדמיניסטרציה הצבאית בפלשתינה (א"י). בשנים 1920–1929 היה מזכיר מדיני של ההנהלה הציונית בלונדון ואחר כך יועץ הנהלת הסוכנות. בשנים 1939–1949 היה נשיא Assocation Jewish Anglo, ומ-1949 סגן-נשיא.

[2]  יעקב לשצ'ינסקי – נולד ב-1876 ברוסיה. סוציולוג, דמוגרף וכלכלן. מפעלו המדעי: מחקר על החברה היהודית בגולה (סטטיסטיקה, דמוגרפיה, סוציולוגיה וכלכלה יהודית) והיסטוריה חברתית-כלכלית של עם ישראל בדורות האחרונים.

 

העתקת קישור