דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 29.9.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 29.9.1936

 

 


דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                   תל-אביב, 29.9.1936

 

 

אנו עומדים ערב פרסום חוק חדש, מסוג החוקים הנקראים "דבר המלך במועצתו", כהשלמה לחוקים הקיימים להגנת הארץ. תהיה זו הכרזה על מה שהקהל שלנו קורא "מצב מלחמה". אך לא חשוב איך ייקרא המצב, העיקר הוא שהשלטון יהיה רשאי ליטול לעצמו כל סמכות גם בלי להיזקק להכרזת "מצב מלחמה". ואפשר שתבוא גם הכרזה מפורשת על "מצב מלחמה" שתספק את הגירוי הקיים בקהל.

הסמכות שניתנת בזה לשלטון בארץ כוללת סעיף המאפשר להנהיג את המשטר החדש בכל אזור שימצא לנחוץ, וגם על-פני הארץ כולה. בידי מי ובאיזו מידה יתרכז אז השלטון, בידי מפקד הצבא או בידי הנציב העליון, וכן אם הנציב העליון יישאר אז בארץ או יסתלק ממנה? – כל השאלות האלה עדיין תלויות ועומדות. דבר אחד ברור, שלנציב העליון אין כל רצון לעזוב את הארץ אפילו לשבוע אחד. אדרבה, רצונו הוא להישאר בארץ ולהביא את המהומות לידי גמר.

השבועות שעברו מאז החלטת הקבינט ב-2 בספטמבר ועד להכרזה הצפויה מחר או מחרתיים, נוצלו לניסיון חדש של חיסול המאורעות בדרך של שלום פוליטי, ניסיון שיש בו משום יצירת בסיס חדש לפוליטיקה הערבית, שאת תוצאותיו נראה רק בעתיד.

הקבינט הבריטי לא החליט סתם לתת פקודה לנציב לנקוט מדיניות תקיפה; הוא החליט יחד עם זה לשלוח לארץ כוח צבאי גדול (העיתונים האנגליים כותבים שכוח גדול כזה לא עזב את חופי בריטניה מאז מלחמת-העולם). בלי צבא אין אפשרות לאחוז בפוליטיקה תקיפה, ועד שמארגנים את הצבא, שולחים אותו וקובעים אותו בעמדותיו בארץ עובר זמן. מסיבות אלו חלה הפסקה בין החלטת הקבינט ובין פרסום המדיניות בארץ. והפסקה זו נתנה למנהיגות הערבית שהות לגייס לעזרתה כוחות מסוימים, כדי למצוא מוצא של כבוד מהסבך שהם נתונים בו. גם הנציב העליון השתמש בהפסקה לאותה המטרה. וברור שככל שההפסקה נמשכת צפויות פעילויות נוספות העלולות להוסיף ולסבך את המצב.

פרשת התערבות זו נבדלת מפרשת התערבותו של נורי פחה גם לטובה וגם לרעה. לשני הצדדים – בריטניה והמלכים הערבים – ברור כי ההתערבות קובעת תקדים שאיננו מתחסל עם גמר המהומות, אלא עלול להוליד התפתחויות מסוימות בעתיד. אומנם בריטניה לא התחייבה לשום דבר מסוים, אבל היא לא תוכל להתנגד לטענה שהצעד שנעשה מחייב לעשות דבר-מה כדי לפייס את הערבים.

בחותמם על קול-קורא לערביי ארץ-ישראל להפסיק את השביתה והמהומות, לוקחים על עצמם המלכים הערבים אחריות מוסרית כבדה כלפי התנועה הערבית בארץ-ישראל, ואם זו תישָמע להם תוכל לטעון אל המלכים הערבים ולומר: מוכנים היינו להמשיך המלחמה וראינו סיכויים מסוימים לניצחון; באתם אתם באמצע ודרשתם להפסיק; למען כבודכם וכבוד העם הערבי הפסקנו; והנה נחלנו מפלה; עכשיו עליכם להירתם ולהוציא אותנו מן המצר.

המלכים שהתערבו לא יוכלו להשתמט. הם יפנו אל בריטניה ויאמרו: הלא את צעדנו עשינו בהסכמתכם; אתם הסכמתם שניקח על עצמנו את האחריות הזאת; עכשיו אינכם יכולים שלא להתחשב בדרישותינו למען ערביי ארץ-ישראל, שאם לא כן הורסים אתם את מעמדנו בעולם הערבי.

פירושו של דבר, אפשרות של התערבות מתמדת מצד המלכים הערבים בענייני ארץ-ישראל אף אם אין הסכמה פורמלית של בריטניה לכך.

יש כאמור גם הבדל לטובה. בפרשת נורי פחה דובר על תנאים מסוימים, פחות או יותר. הייתה מובטחת לבא-כוח ממשלת עיראק התערבות ישירה בענייני ארץ-ישראל, כגון הופעה לפני "הוועדה המלכותית", ומובן היה שהתערבות זו מלווה הבטחה להפסקת העלייה, חנינה לפושעים וכו'. כל התנאים האלה אינם הפעם. אולם כנגד זה יש לציין, שנורי הופיע כמתווך בין הממשלה ובין הערבים, כעין סוכן ישר-לב שבא להציע את שירותו לשני הצדדים, בעוד מלכי ערב יתערבו כראשי מדינות עצמאיות ונציגי העם הערבי בעולם הפונים לערביי ארץ-ישראל.

אילו פנה האמיר עבדאללה לבדו אל ערביי ארץ-ישראל היה זה מצב אחר. האמיר שייך לארץ-ישראל ואינו מחוץ לגדר המנדט. פירושה של פנייה מצדו הוא שהערבי רם-המעלה בחבל-ארץ זה פונה לקטן ממנו ודורש ממנו להפסיק את המהומות ולשים קץ לשפיכות הדמים. אבל ההתערבות הפעם תיעשה על-ידי מלכים של מדינות ערביות עצמאיות, שאין להן כל קשר למשטר המנדט; היא תעמוד בסתירה למנדט ותקבע עובדה פוליטית חדשה. לו נצטמצמה ההתערבות רק בהפסקת המהומות, גם אז הייתה זו מבחינת הערבים נסיגה בכבוד. אך ההתערבות הנוכחית איננה בגדר נסיגה כלל אלא ניצחון – פתח ובסיס לפוליטיקה ערבית חדשה בעתיד.

[---]

 

העתקת קישור