ראיון עם הנציב העליון, סר ארתור ווקופ - ירושלים, 29.9.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  ראיון עם הנציב העליון, סר ארתור ווקופ - ירושלים, 29.9.1936

 

 


ראיון עם הנציב העליון, סר ארתור ווקופ                                           ירושלים, 29.9.1936

 

הראיון נתקיים לפי בקשתי.

 

 

סלילת כביש

 

הנציב העליון היה לבבי מאוד ואפילו מבודח בנימוסיו כשקיבל את פני. הוא פתח בשאלה: מה שלום מר שרתוק?

עניתי ששלומי טוב כל זמן שממשלת ארץ-ישראל נותנת לי עבודה. זה מראה שנעשים אלו דברים. סיפרתי לנציב, שאתמול עשיתי שלוש שעות תמימות עם מנהל העבודות הציבוריות ועם סגנו בדבר כבישי ביטחון מקומיים וכבישי עזר. מר פדסי נראה מוכן להמליץ על כמה פריטים שבלוח שלנו, ואם כי אלה אינם אלא חלק קטן של התוכנית כולה, איני חושב שנבוא ללחוץ על תוספת, משום שהזמן קצר והיינו, בכל אופן, מתקשים לספק את הפועלים הדרושים אפילו לסלילת אותם כבישים שמר פדסי מוכן להמליץ עליהם.

הנציב העיר שהיה רוצה מאוד לראות התקדמות בסלילת הכבישים לצורכי ביטחון. הוא חקר מה מצב הדברים בעניין הספקת פועלים לכביש הצפון.

עניתי שמצאתי את מנהל העבודות הציבוריות כשהוא עדיין נתון לרושם שהספקת הפועלים לעבודה זו לקויה בחסר, אבל אני סבור שלבסוף הצלחתי לשכנע אותו שמקור הצרה הוא לא בחוסר פועלים אלא בחוסר אבנים. הגעתי למסקנה זו אחרי שעברתי בשבוע האחרון את כל הדרך עד חדרה.

מאחר שהנציב הראה סקרנות לשמוע כל מה שיש לומר על המצב בנושא זה, מסרתי לו דין-וחשבון מפורט. הסברתי, שבתחילה הייתה ההנחה שהקבלן ("סולל-בונה") יקבל עליו את הסלילה בלבד, ואילו את האבנים תספק מחלקת העבודות הציבוריות ממחצבות שלה. סידור זה לא הצליח, ומחלקת העבודות הציבוריות הייתה נאלצת לפנות בשעה האחת-עשרה אל הקבלן בהצעה שהוא יארגן את הספקת האבן. וכך נפתחו על רגל אחת מחצבות חדשות בוואדי חווארת [עמק חפר], אבל קשיים טכניים עיכבו מאוד את התקדמות החציבה. האבן הייתה מטיב לקוי. הייתה זאת לא רק שאלת עתידה של הדרך, אלא של קצב העבודה שהואט מאוד.

לפי שעה אין הספקת האבן עוברת הרבה את עבודת הסלילה, וכל עוד פריקת האבנים לכביש אינה גורמת לקבלן פיגור בולט בסלילה, אין מחלקת העבודות הציבוריות יכולה להתאונן על חוסר פועלים. אילו היה הקבלן מפגר בשיעור ניכר, הייתי אני הראשון מעדיף שמחלקת העבודות הציבוריות תעסיק פועלים ערבים מאשר להרשות שהעבודה תשתהה. לפי המצב כמות שהוא יכול הקבלן, בתוספת של שני תריסרי פועלים, לעבור על נקלה את קצב הספקת האבן, אך אז יהיו הפועלים אנוסים לחכות לאבנים.

השתדלתי לשכנע את הנציב שיש הכרח לפתוח מייד את מחצבות מגדל צדק, דבר שתבעתי בחליפת מכתבים ממושכת ובשיחות לרוב עם המזכיר הראשי. אינני חושב שאי-אפשר עכשיו ליתן הגנה צבאית למחצבות אלה ולהובלת האבן. סוף סוף, אין מי שמעוניין בהשלמת הכביש בהקדם האפשרי יותר מן הצבא. אילו נפתחו המחצבות האלה הייתה הסלילה יכולה להתחיל בקצה הדרומי של כביש הצפון, בנוסף על החלק הצפוני והמרכזי שהעבודה בהם מתקדמת עכשיו, וזה היה מחיש הרבה את הגמר.

הנציב נראה מושפע מטענה זו, רשם את העניין לפניו ואמר שיעיין בדבר מייד.

[---]

 

"שדיול" העובדים

 

אמרתי שאנו עומדים ערב חודש אוקטובר הגורלי, זמן "שדיול" העובדים שלנו. אנו עומדים להגיש בקשה עליו למר מילס בדרך הרגילה. המצב הכלכלי לגבי ה"שדיול" הוא הפעם מעניין מאוד. הארץ הזאת כבר הראתה לא פעם את כוחה לסתור חוקים כלכליים ולהכזיב כל נבואה. למרות כל המהומות והשיבושים שבאו בעקבותיהן, היננו עומדים לפני ביקוש רב לפועלים נוספים. מספר הפועלים היהודים המובטלים הוא כיום כמו שהיה ערב המאורעות, אם לא פחות מזה. אולם, תוך תקופה זו נכנסו לארץ כ-4,500 פועלים עולים חדשים, משמע שאחוז האבטלה אף ירד.

הנציב הפסיק והעיר שזה באמת מעניין מאוד. כבר שמע ממר מילס שלא חל כל גידול באבטלה בקרב היהודים ושהוא רואה בזה ירידה יחסית.

ציינתי, שרק בכוח סידורים מיוחדים עלה בידנו לגייס את הפועלים הדרושים לעבודת הכביש. יש דרישה דחופה לפועלים יהודים בעבודות הצבא. עומדים להקים מחנה ליד נתניה ודרושים לכך 500 פועלים. שמעתי שרשויות הצבא עומדות לפני חוזי-בנייה נוספים המסתכמים לערך ברבע מיליון לירות. כל העבודות האלה יהיו זקוקות לאנשים חדשים. לאחרונה חלה עלייה גדולה בביקוש לתובלה. אך מלבד כל העבודות המיוחדות הללו, שהזמן גרמן, הביקוש לעבודה עברית גדל והולך עם התפתחותה הנורמלית של עבודתנו. בעונת ההדרים של עכשיו יניבו פרי 30,000 דונם חדשים, סך כל היבול יעלה ב-50% על זה של אשתקד.

הנציב חשב שאומדן זה מופרז. המספר שהוא שמע עליו היה שמונה עד תשעה מיליונים תיבות לעומת שישה מיליונים תיבות אשתקד.

אמרתי שהמספר המקסימלי שהזכיר זה עתה הוא באמת עלייה של 50%. והמספר של תשעה מיליונים תיבות קיבלתי מידי מר טולקובסקי[1] כמספר ודאי. מכל-מקום, למעלה מאלף פועלים יהיו דרושים השנה לקטיף בפרדסים היהודיים. ואפילו נניח שעבודה זו היא בעלת אופי זמני, משום שפרדסים המניבים פרי מצריכים יותר עבודת עיבוד מן הפרדסים הצעירים יותר, עדיין יגדל הביקוש לעבודה קבועה, ודרושים לפחות 3,000 פועלים.

צפויה גם התרחבות ניכרת במשק המעורב, שבו מקווים בשנה החקלאית הבאה להשקיע כ-400,000 לירות בעבודות השקיה, הכשרת קרקע, בנייה חדשה ועוד. בחרושת הבנייה עצמה אנו מצפים לפעילות גדולה. בחיפה וסביבותיה בלבד עומדים להשקיע כ-300,000 לירות בתוכניות בנייה ושיכון.

איני רוצה להיכנס כרגע לפרטים. זה ייעשה בבקשתנו שבכתב. אני אך שרטטתי קווים כלליים של המצב. לעומת הביקוש העולה לפועלים, אין לנו ברזרבה שום סרטיפיקטים שלא נוצלו. כל העולים לפי ה"שדיול" השוטף יהיו למעשה בארץ בסוף השבוע הראשון של אוקטובר. המצב כיום הוא שהעולים הבאים נשלחים מייד למקומות עבודתם. קו בולט הוא שמספר הימים שעולה מבלה בבית העולים, לפני שהוא נשלח לעבודה, היה בחודש אוגוסט 1936 בממוצע 2.1 ימים בלבד, ובספטמבר יהיה ודאי גם פחות מזה, לעומת הממוצע של תקופה זו בשנת 1935 שהיה 3.6 ימים. איני רואה כיצד נספק את דרישותינו הנורמליות וכיצד נקבל עלינו את העבודות הדחופות שאנו זקוקים להן, אם לא יינתן לנו "שדיול" עובדים בשיעור המתאים.

הנציב רשם כמה מספרים שהעליתי לפניו ואמר שהוא יחכה לשמוע מפי מילס, לאחר שהלה יקבל את התזכיר שלנו.

הערתי שאנחנו ודאי נרצה לדבר עם ה. מ. פעם נוספת בעניין ה"שדיול" לאחר שמילס יגיש לו את המלצותיו.

 

נמל יפו

 

כאן העיר הנציב שאין לו עוד זמן פנוי – הודיעו על בואו של המוזמן אחרי, איש צבא – והייתי נאלץ לוותר על שני הסעיפים האחרונים שבסדר יומי: בעניין עיריית תל-אביב וקשרינו עם הגנרל דיל. אבל הנציב פתח ברגע האחרון בנושא חדש שהוא רוצה, לפי דבריו, לטפל בו על רגל אחת. הוא מניח שידוע לי, כי בדיקתו של מר בקטון [מומחה בריטי שהוזמן לייעוץ בעניין הנמל ביפו ובתל-אביב] לא העלתה הרבה. מר בקטון איננו תומך נלהב של פיתוח נוסף בתל-אביב. הועלתה לפניו שאלה של סלילת כביש לאורך שפת הים שיוליך מתל-אביב לנמל יפו. הוא עדיין לא קיבל את אומדן ההוצאות לעבודה זו, ועל-כן לא הגיע לידי החלטה סופית. אבל ייתכן שיחליט להמליץ על כך לפני מיניסטר המושבות, אלא הוא בטוח שישאלוהו אם אומנם הוא סבור שישתמשו בכלל בכביש הזה, כי אין טעם להיכנס להוצאה זו אם לא ישתמשו בכביש. על-כן הוא רוצה לדעת אם אני חושב שייתכן שהיהודים ישתמשו בכביש הזה לשם גישה ישירה אל נמל יפו.

[---]

הסברתי, שבשבילנו השיבה לנמל יפו בתנאים הקודמים לא תיתכן כלל. פירושו להחזיר את הגלגל למצב שהיה לפני המאורעות. מנוי וגמור איתנו לפַתח את מזח תל-אביב. אין אנו דוחים מראש כל תוכנית למפעל משותף ביפו, אבל בתנאי שהוא יהיה מפעל משותף באמת. זה צריך להיות נמל משותף, שבו יש לנו לפחות אותה מידת שליטה אשר לערביי יפו. לא נסתפק עוד לחזור למצב דברים שבו אנו מפרנסים את הנמל והערבים שולטים בו.

הנציב ענה, שאין הוא חושב שהאוצר הבריטי יאשר כיום הזה את ההוצאה הכרוכה בהקמת נמל הגון בשביל יפו–תל-אביב. כידוע לי, הוא עצמו נוטה לפיתוח המזח של תל-אביב – "אמת היא", הוסיף בחיוך, "שרק לאחר כמה טענות של מר שרתוק" – מתוך מגמה שהוא ייהפך בסופו לנמל פרטי. בקטון הביע דעתו נגד קיומו של נמל פרטי והמריץ את הממשלה לבנות על חשבון עצמה נמל-ים עמוק בשביל יפו ותל-אביב. אך הוא (הנציב) מצטער לומר, שאין כל אפשרות לכך מטעמים כספיים. הוא שאל אותי מה תהיה עמדתנו אם תתחדש עתה ההצעה הישנה של פתיחת נמל יפו בכוח פועלים יהודים. פריצת הרחוב החדש דרך העיר העתיקה של יפו נותנת לממשלה שליטה צבאית על כל העיר. על אף כל מה שאמר זקן-השופטים, הרי האמת היא – וזקן-השופטים אינו נמנע מהודות בה בשיחה חשאית – שהממשלה לא יכלה להשתלט על יפו לפני שפתחה את הרחוב הזה, ואילו עכשיו יש לה שם שליטה גמורה.

עניתי שלא אבוא לומר עתה שום דבר מוחלט, אך ככל שאני רואה נוכל להפריש מקצת מאנשינו שבחיפה לעזרת הממשלה בפתיחת נמל יפו בשלושה תנאים אלה:

ראשית, שיימשך פיתוח המזח של תל-אביב ומכסה מסוימת של סחורות תובטח בשבילו;

שנית, שאותם אנשים שיסייעו בפתיחת נמל יפו יישארו בו דרך קבע, למקרה שיהא ליהודים צורך להשתמש בנמל יפו מחמת סידורים לא-מספיקים בתל-אביב;

שלישית, שיובטח לנו כי בסופו של דבר ייבנה נמל משותף.

הוספתי עוד, שאם נראה אפשרות להפריש קבוצת אנשים בשביל עבודה ביפו, חיוני הוא שייסלל כביש ישיר מתל-אביב לנמל יפו, והערתי עוד שאילו יכולנו להפריש מן ה"שדיול" החדש כמה מאות סרטיפיקטים בשביל ימאים יהודים מסלוניקי, היה זה מקל עלינו מאוד לעשות את כל הסידורים הדרושים.

הנציב ענה שבעניין הנקודה השלישית אין הוא רואה סיכויים. הוא הסביר שעדיין הוא עצמו לא הגיע לידי החלטה סופית בעניין פתיחת נמל יפו, והוא מבין שגם אני עדיין לא אמרתי שום דבר מוחלט. מכל-מקום מסכים הוא, שאם היהודים מושיטים עזרה בפתיחת נמל יפו, יש להבטיח לפועלים היהודים מעמד קבע בנמל זה. תמיד היה בעד סידור קבע.

הוא עבר לדבר על משלוח תפוחי הזהב השנה, שסיכוייו קודרים למדי. כבר אמר שאין הוא שותף לאופטימיזם של הנהלת הרכבת בדבר יכולתם לגלגל כחמישה מיליונים תיבות. הם נאבקים קשה למלא את הדרישות הגוברות והולכות של הצבא, שיש לו כדרך הטבע דין קדימה. אפשר, אומנם, שבדבריו אלה אין הוא לויאלי לכפופים לו, אך זהו המצב כפי שהוא רואה אותו. אין הוא אומר זאת כדי ללחוץ עלי בעניין נמל יפו. הוא חוזר ואומר שהוא כולו בעד המשך פיתוח המזח בתל-אביב. הוא אך רוצה שאדע, שהוא מלא דאגה בעניין יבול ההדרים בשנה הזאת.

 

ושוב – " שדיול" העובדים


שעה שליווה אותי עד הדלת חזר לעניין "שדיול" העובדים. הוא מקווה כי אבין שמצב הביטחון הוא גורם חשוב שיש להתחשב בו בעניין הזה.

עניתי שככל שיגדל מספר היהודים הצעירים, שהממשלה תיתן להם להיכנס לארץ, יגדל הביטחון ליישוב היהודי הקיים. [---]

הנציב העליון חייך ואמר, כי מה שהוא נתכוון לומר היה, שבמצב של חוסר ביטחון אי-אפשר לה לממשלה להרשות עלייה גדולה כפי שיכלה להרשות בתנאי ביטחון נורמליים.

 

הערות


[1]  שמואל טולקובסקי (1886–1965). עלה לארץ ב-1911 לאחר שסיים לימודיו כמהנדס-אגרונום. חבר עיריית תל-אביב ויושב-ראש ועדת בניין ערים של תל-אביב 1920–1924. ייסד וניהל חברה לפירות 1924–1934. בשנת 1933 היה בין מייסדי מועדון "רוטרי". משנת 1934 מנהל כללי של מרכז פרי-הדר בארץ-ישראל. פעיל בחוץ-לארץ להפצת פרי ההדר הארץ-ישראלי ולהסרת מכשולים מסחריים והגבלות ממשלתיות 1935–1936. ממייסדי ומנהלי "חבל ימי לישראל" וחברת השיט "צים". חבר מרכז ה"הגנה" ופעיל בהשגת תקציביה, חיבר ספרים על "תולדות יפו" ועל "תולדות תפוח הזהב". מ-1948 היה קונסול כללי ואחר-כך ציר ישראל בשווייץ.

 

העתקת קישור