מתוך יומן עבודה - ירושלים, 25.7.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  מתוך יומן עבודה - ירושלים, 25.7.1936

 

 

מתוך יומן עבודה                                                                        ירושלים, 25.7.1936

 

 

ב-6 בבוקר העירני בני בבשורה: אבו עוּדה בא! א. ע היה חַרַת [ערבית: פועל חקלאי שכיר] שלנו בכפר הערבי עין סיניה, שגרנו בו לפני כשלושים שנה. מורי הראשון לדיבור ערבי, ידידות בינינו עד היום והוא מבקרנו מזמן לזמן וגם אנו ביקרנוהו כמה פעמים בשנים האחרונות.

הזקן נכנס לחדר ופרץ בבכי. עיניו זלגו דמעות חמות ובקושי נרגע. הוא שם את נפשו בכפו להגיע אלי מהעבר השני של החזית, ממחנה האויב. במשך כל הזמן לא קיבל ממני ידיעה. הסברתי לו שלא רציתי להעמידו בסכנה, אך הוא טען כי לא יכול היה לסבול את המחשבה שמא חושד אני בו כי נתן יד לצוררינו. כפרו קטן ודל ואנשיו לא הספיקו כדי יצירת כנופיה, אך כמה מהם קנו רובים. דרשו גם ממנו לקנות והוא סירב. עוקצים אותו בידידותו ליהודים, ופעם ניסה אחד הבחורים להקניטו בהכריזו במקום מושב זקני הכפר שקרא בעיתון כי הרגו את מוסא שרתוק. א. ע. התנפל על הבחור להכותו, אך הפרידו ביניהם.

אמרתי לו כי לא רק שלא עלה על דעתנו לחשוד בו שהפך את לבו, אלא שבני אמר פעם כי לא ייתכן שכל הערבים הם רשעים, שהרי יש בתוכם אדם כא. ע. ובוודאי ישנם עוד כמוהו. בימים האחרונים בא א. ע. להתארח אצל בתו בכפר ע–א [ענתא] שבקרבת ירושלים. כאן שמע כי מתכוננים להתנפל על היהודים שילכו אל הכותל ביום הצום. בעצמו ראה בסביבה ארבעה גמלים מעבר-הירדן טעונים פצצות וכדורים, שלוחים אל פלוני אלמוני בכפר ע-א שעל-יד ירושלים לחלוקה בין בחורי העיר. החליט לבוא להזהירני שלא אלך עם בני-משפחתי אל הכותל השנה. בינתיים עלה על דעתו שמא קרה איזה אסון לאמי וליתר בני-המשפחה בתל-אביב. בא לירושלים אמש. לן בשער שכם והבוקר יצא לרחביה. בעוברו ברחובות השכונה העברית רעד מכל רשרוש ובכל רגע נדמה לו שמאחוריו בחור יהודי המוכן לירות בו.

בסביבת כפרו ע. ס. נתארגנו כמה כנופיות. הוא קרא בשמות הכפרים אשר כל אחד מהם הקים מקרבו כנופיה. הנשק בא כולו מעבר-הירדן והפלחים קונים אותו בכספם. מלחמתם עכשיו לא ביהודים אלא בממשלה, וכל העניין הוא פרי תככיו של המופתי אשר נוח לו במהומות. עמדת הממשלה משונה מאוד, אין היא מתייחסת אל העניין ברצינות. מתקבל רושם שכאילו היא מרוצה מן העסק. כשנותק הטלפון על-יד הכפר באו פקידים ופתחו בחקירה ודרישה. שאלו: מי ראה? מובן שאיש לא ראה! אם כן דברי תוכחה ואיום, שאם יקרה עוד פעם כדבר הזה אזי יעשו שפטים בכפר. אנגלי אחד אמר: איזו גבורה היא זאת לנתק חוטי טלפון? אם גיבורים אתם, לכו להתנפל על יהודי תל אביב, תנסו להראות את גבורתכם שם, ועוד דיבורים ודיבורים. האם זוהי הדרך כנגד פלחים? הפלח צריך להרגיש פחד מהממשלה. לו קרה כדבר הזה בימי טורקיה, היו באים לכפר ז'נדרמים, מרביצים מכות על ימין ושמאל, סוחבים את מחצית הכפר לירושלים ולא משחררים אותם עד שיודו. אבל מה קרה, מדוע התלקחה הארץ עד כדי כך? הזקן במבוכה, אינו יכול להסביר גם לעצמו. שוב המופתי ושוב הממשלה, מהתלה. רוח שיגעון תקף את בני-האדם, הם רוצים למות מות גיבורים, כי אז מובטח להם עולם הבא, כפי שמפתה אותם המופתי. הנה, הוא עצמו, בלכתו לכפר ע-א לבתו, העמיס ענבים על הפרד להביא שי למשפחה. על הכביש נתקל במשמרת. פלח מכפר סמוך, מכר טוב שלו, קרא לו בוגד וגידף אותו כאחד הריקים – חשד בו שהוא מוביל לשוק היהודי בירושלים. בקושי ניצל מידו ואנשי המשמרת עקבו אחריו ולא נחה דעתם עד שראוהו פונה מהכביש לכפר הערבי.

רבים בכפרים אינם בוצרים ואינם קוטפים פירות בלי כל צער – מין בולמוס תקף אותם וחסל. הערבים מרוששים את עצמם, אינם מבינים מה טוב ומה רע להם. אנגלי אחד מהמשטרה אמר להם דברים ברורים: כשאתם הערבים מחזיקים בחלקת אדמה, מכניסה הממשלה ממנה עשרה גרוש וגם את אלה אינה מקבלת, כי בבואה לגבות בורח הערבי מהכפר וכשתופסים אותו הוא נשבע בכל קדושיו שאין פרוטה בכיסו. אולם בעבור החלקה לידי יהודי, הריהו טורח עליה, מפתח ומפרה אותה, והכנסתה לממשלה עולה לעשר לירות שהיהודי מגיש במזומן בבוא המועד בלי שיש לממשלה איזו טירחה לגבות את הסכום. מה פלא, אמר האנגלי, אם אנו תומכים ביהודים ומתנגדים לערבים?

שאל אם אין סכנה נשקפת לי לעצמי. הוא יודע ששמי נזכר בעיתון פעמיים(!). יודעי קרוא שבכפר אמרו לו. פעם נסעתי לאיזה מקום ופעם שוחח איתי הנציב העליון והשיחה ארכה שלושת רבעי שעה. אם אני מפורסם עלי להיזהר שלא יפגעו בי הערבים.

אמרתי לו שיש לי שומר והצגתי לפניו את הבחור. שאל אם נאמן השומר, אם אין חשש שישחדוהו, ופנה אליו באזהרות והשבעות שיהיה נאמן לתפקידו ושלא יחמוד כסף אם יציעו לו. שאל אם אין לי סכנה מבני עמי. אמרתי, הלא אני מגן על זכויותיהם. אמר בפשטות: "וזה שקדם לך, כלום לא הגן על זכויותיהם? בכל זאת הרגוהו. אצלנו קראו בעיתון". הרהר קצת והוסיף: "אם עכשיו אין סכנה מבני עמך זה משום שיש עכשיו מלחמה עם אויב בחוץ, אבל כשתיגמר המלחמה והארץ תשקוט תהיה שוב סכנה מבפנים". לבסוף נפטר והלך מתוך עתרת ברכות לאמי, לאחי ולכל בני-המשפחה.

שלחתי מכתב למודי בתשובה למכתבו מאתמול בעניין השוטרים המוספים. לפני כן שוחחתי טלפונית עם גורדון בצפת. לפי עדותו העניין בהחלט בסדר. השוטרים החדשים אינם עסוקים במשק. התלונה מבוססת רק על מקום אחד במחוז הצפון, בנימינה. אכן היו מקרים בודדים גם במקומות אחרים, אולם אלה היו מקרים יוצאים מן הכלל ועכשיו גם במקומות אלה הכל בסדר. במכתב למודי הבעתי מורת רוח שלא שאלוני תחילה מהו יחס הסוכנות לעניין והניחו מראש שאנו בעד שיטה של שוטרים כלאחר-יד. הודעתי כי אין כמונו מעוניינים שהשוטרים המוספים ייהפכו לכוח מאומן כהלכה ובעל משמעת, ומסרתי על מינוי האיש המיוחד לפיקוח על העניין מצדנו.

שלחתי מכתב לנציב העליון בקשר עם הפצצות בתל אביב. דרשתי תגבורת דחופה של המשטרה הקיימת לפחות על-ידי גיוס מספר שוטרים מוספים, בעיקר לשמירה על הגבולות ובשכונות הספר.

אחר הצהריים התייעצות עם בן-צבי, א. אפשטיין ואחרים על התשובה למזכירות "הגוש הלאומי" בדמשק. לבסוף סיכמתי סעיפים אלה:

א. עלייה לפי יכולת הקליטה בלי להזיק לערבים, מתוך הבעת נכונות להוכיח תמיד שעלייתנו לא הזיקה ואינה מזיקה;

ב. רכישת קרקע בלי לשלול בסיס קרקעי מאלה שמחייתם על הקרקע; הבעת הסכמה למוסד ביקורת אשר יברר קובלנות בעניין זה;

ג. משטר של אי-השתלטות הדדית אשר אחת מצורותיו יכול להיות שוויון במוסד הפרלמנטרי ובפקידות;

ד. יחס חיובי לפדרציה, אם הערבים יוכיחו שהדבר אפשרי, בתנאי של שמירת עניינינו;

ה. חיוב העצמאות הסורית על-מנת שלא תפגע בעצמאות לבנון ולא תדכא מיעוטים, אולם כל עוד נמשכות מהומות ופרעות בארץ-ישראל לא רק שלא נוכל להביא יחס זה לידי ביטוי ממשי בפריס אלא להיפך, פעולת ההסברה והמחאה שלנו מוכרחה להזיק לתנועה הלאומית הסורית באשר מעשי חבריהם בארץ-ישראל פוסלים את הערבים לעצמאות;

ו. כל משא-ומתן ממשי שלנו עם הערבים בארץ-ישראל לא יהיה מאחורי גבם של האנגלים, אלא בידיעתם על-מנת שההסכם יקבל גם את אישורם וכן כל תמיכה מצדנו לסורים תהיה במסגרת ההסכם שבינם לבין צרפת ולא בניגוד לה. נתעוררו עוד שאלות על הצגת תביעות מיוחדות לגבי מצב המיעוט היהודי בסוריה ו"העלייה החורנית" לארץ-ישראל.

מסרתי לא. אפשטיין לדאוג שיסודר חיפוש בביתו של האיש מהכפר ע–א אשר הזכיר א. ע.


העתקת קישור