מתוך יומן עבודה                                                                        ירושלים, 23.7.1936

 

 

נועדתי בתל-אביב עם ב. כ. מאירוביץ והמהנדס פפר[1] על תוכנית כבישי העזר. סודרה רשימה מקובצת של הכבישים הנדרשים על-ידי התאחדות האיכרים, משקי העובדים ופיק"א. כבישי התאחדות האיכרים דרושים בעיקר לצרכים משקיים (הובלת הפרי), ואילו יתר הכבישים חשיבותם העיקרית היא מבחינת הביטחון. בין כבישי התאחדות האיכרים ישנם שניים-שלושה המתחברים לתחנות רכבת ערביות, או המחברים נקודות ערביות עם מרכזי היישוב היהודי. הדבר בא לרגל מצב המפה של שטח הפרדסים היהודי, אולם בדיעבד, אם לא בכוונה תחילה, יסייעו הכבישים האלה להתבצרות העבודה הערבית במשק היהודי. סימנתי את הכבישים שיש להוציאם מהרשימה, באשר אין כל טעם לסוכנות להוסיף את המלצתה עליהם. הרשימה עדיין טעונה עיבוד אחרון.

בבית דיזנגוף התקיימה ישיבה של ועדת הארגון המוניציפלי היהודי. לכתחילה התעורר רעיון לכנס ועידה חד-פעמית של הגורמים המוניציפליים היהודיים (עיריית תל-אביב, המועצות המקומיות, הסיעות היהודיות של העיריות המעורבות) למען הפגן את היש המוניציפלי של היישוב היהודי כנגד ועידת העיריות הערביות. משנתכנסו, נעשה ניסיון להחיות רעיון שכבר נתעורר פעם, לפני כעשר שנים, על הקמת ארגון קבע של העיריות היהודיות. נבחר ועד המורכב מדיזנגוף, רוקח והוז, (עיריית תל אביב), [בנימין] שטמפר (פתח-תקוה), [יהודה] גורודיסקי (רחובות) ו[עובד] בן-עמי (נתניה העתידה להתאשר כמועצה מקומית בימים הקרובים). הארגון מצומצם אפוא בתחומי היישוב העברי הטהור בלי השתתפות העיריות המעורבות, והכוונה לשתף בו נקודות יישוביות החל מדרגת מועצה מקומית. הארגון הצהיר על רצונו לעמוד במגע מתמיד עם המוסדות הלאומיים ולקבל עליו את משמעתם. בן-צבי ואני הוזמנו לישיבה לשם קביעת הקשר. מטרתם להיות מוכרים על-ידי הממשלה כגוף המייצג את הנקודות המוניציפליות היהודיות, בבחינת פדרציה. הבעתי ספק אם יעלה בידנו להשיג את הדבר, אולם הסכמתי שהארגון יכול להועיל גם בלי הכרה רשמית, על-ידי שיתוף הניסיון והתאמת הפעולות מבפנים, אם רק תשרה בו ברכת ההתמדה. הצעתי כפעולה ראשונה הכנת תזכיר על טענותיהן ותביעותיהן של עיריית תל אביב והמועצות מאת הממשלה – מגרעות החוקה, צרות התקציב, חוסר ההתפתחות וכו'. תזכיר זה יוכל לשמש כצעד ראשון של הארגון כלפי הממשלה וגם להצטרף למסכת החומר שאנו מכינים ל"ועדה המלכותית". ההצעה נתקבלה ברצון.

יבזרוב[2] וטורוקר מ"מסחר ותעשייה" באו בהצעה של הוצאת "הספר הלבן של הציונות". תוכנית גדולה של כרך בן 400 עמוד על המפעל הציוני לכל צדדיו – תולדותיו, הישגיו, סיכוייו. קבוצתם מוכנה לקחת על עצמה את הביצוע [---]. העיקר הוא שאין לנו כיום מה לתת לאדם משכיל הרוצה לדעת את ענייננו. חלל זה הם רוצים למלא.

ביקרתי את הופיין במשרדו יחד עם ב. כ. מאירוביץ. מסרתי על השתלשלות עניין נמל יפו ועל ההצעות החיוביות שהבאתי לפני הנציב. הסכים בכל לבו למפנה שחל על-ידי כך במשא-ומתן – משלילה מוחלטת להפגנת רצון טוב לעזור במידת יכולתנו. מסר מצדו על שיחתו הממושכת עם מנהל האוצר בשאלת עתיד המזח. ג'ונסון מודה, כי נקודת פריקה וטעינה בתל אביב הכרחית, והיה מוכן להשתתף בהוצאות אילו ידע בדיוק מה עתיד להיעשות שם ובכמה יעלה הדבר. בעוד הנציב מסתמך על ג'ונסון באמרו כי לא ייתכן שהממשלה תפסיד הכנסה לרגל הקמת נמל בתל אביב, מודיע ג'ונסון כי הוא אמר לנציב שאין תקווה לממשלה לגבות בנמל תל אביב תשלומים בעד שירות אשר לא היא תישא בעולו, ושסופה לוותר בנקודה זו לחברה אשר תקים את הנמל.

פגישה עם רמז ואחרים במזכירות הוועד הפועל למסירת מצב העניינים סביב המזח ונמל יפו.

ארוחת-צהרים ב[מלון] גת-רמון עם פ. רוטנברג וב. כצנלסון. שוב שאלת המשא-ומתן עם הערבים. פ. ר. מסר מה ששמע ממגנס: מוסא עלמי הודיע למגנס שהחליט למשוך ידו מעניין המשא-ומתן. הוא סיפר לו על שתי פגישותיו האחרונות איתי, ובדה דברים שלא היו מעולם. לדבריו, הפסיק את המשא-ומתן איתי משום שבפגישה האחרונה דרשתי ממנו שיביא ייפוי כוח בכתב חתום על-ידי המופתי. אמרתי לפ. ר., שכל מה שדרשתי ממנו היה לברר אם אנשיו מוכנים בכלל לאיזה משא-ומתן שהוא. ברור שמוסא עלמי לא הצליח אצל הצד שלו, אולם קשה לו להודות בזה והוא מגולל אשמות שווא עלינו כדי להצדיק את השתמטותם. פ. ר. ביקש שאברר למגנס את מצב הדברים.

עם זה מסר פ. ר., כי סמילנסקי הודיע לו שיש בידו להמציא רשימה של ספנים ערבים ביפו המוכנים לצאת לעבודה אם רק יקרא להם המושל וידרוש מהם לעשות זאת. אמרתי, שאם אקבל רשימה כזו אהיה מוכן ללכת איתה אפילו לנציב בעצמו. הדבר יתקשר אז עם הצעתי לסדר פתיחת נמל יפו על-ידי ספנים ערבים ויהודים יחד. [---]

גמרתי עם ג'וזף שיודיע לסמילנסקי לנתק את הקשר עם הערבים שלו ביפו המקבלים ואינם מקבלים על עצמם את שבירת השביתה שם, אם לא יגיעו לידי הסכם מחייב עד יום ו' אחר הצהרים.

בהיותי בתל-אביב נזרקה פצצה על חצר בית-הספר ברחוב קלישר.

חזרתי לירושלים. בבואי מצאתי את העיר נסערת על-ידי שמועות לקראת ט' באב. שוב, בדבר יציאה מהעיר העתיקה. מסרתי לא. אפשטיין להתקשר עם העיתונים ולהעיר להם שלא יפרסמו שמועות על מה שעתיד להתרחש, אלא רק עובדות, שלא להגביר בהלה.

אייזנברג קרא לי בטלפון את נוסח הטלגרמה של מרכז המורים לחוץ לארץ בעניין הפצצה בתל אביב. הנוסח לא היה מוצלח ביותר, אולם לא מצאתי בו תקלה והשארתיו.

מצאתי מכתב מדוד לוזייה בדמשק לא. אפשטיין. היה דיון בהנהגת "הגוש הלאומי" (מזכירות בת שלושה) על הצעת התיווך במשא-ומתן בינינו ובין ערביי ארץ-ישראל. המסקנות חיוביות, אולם הובעה תרעומת ששליחנו דיבר רק באופן פרטי עם אחד מהשלושה ולא פנה רשמית אל המזכירות. עוד מודיע לוזייה, כי אֽבּראהים דורה, היהודי שפנה אל יוסף נחמני, הציג עצמו בפני פח'רי ברודי כבא-כוח הסוכנות ואמר לו שאני מוכן לבוא לדמשק. לוזייה מזהירנו מאדם זה, העלול לתעתע.

מצאתי טלגרמה מקירשנר בדרום-אפריקה בתשובה על הצעתי לקלנבך לצאת בשליחותנו להודו. ק. מוכן לעשות זאת, אבל לא עכשיו אלא באוקטובר. [---]

 

הערות