דברים בוועדה הפוליטית של מפא"י                                  תל אביב, 16.6.1936

 

שלושה שטחי-פעולה לפנינו: פעולה בשטח היהודי, פעולה בשטח הערבי ופעולה כלפי הממשלה [---]. בשטח הערבי יש עכשיו שתי שאלות:

א. המשא-ומתן;

ב. הסברה בקרב הערבים.

הישיבה הקודמת של הנהלת הסוכנות קשרה את ידי בעניין המשא-ומתן, אולם הישיבה האחרונה שבה והתירה אותן. התסבוכת שהייתה בהנהלה בקשר עם המשא-ומתן נתחסלה ואפשר להמשיך במגעים. עשיתי איפוא ניסיון להמשיך את השיחות עם הערבים. אין הכוונה למצוא על-ידי כך מוצא מן המצב הנוכחי. אולם אם לאחר חיסול המהומות ייווצר מצב נוח למשא-ומתן – לא יוכלו לומר לנו אז כי נשענו רק על האנגלים, שכן ניסינו לחפש דרכים למשא-ומתן. אני פסימי ביחס לפעולת הסברה בקרב הערבים. פעולה זו לא תוכל להיעשות בלי כוחות מתאימים (עיתון ערבי!), ואלה אינם ברשות המחלקה המדינית.

בשטח הפעולה כלפי הממשלה יש דברים הנובעים מן המצב הנוכחי. שאלת פליטי תל-אביב מעסיקה אותנו מאוד בימים אלה ותעסיק גם את הממשלה, הדורשת לחסל באופן הדרגתי את מצוקת הפליטים. יכול להיות שנצטרך לשוב ולטפל בעניין חיסול השביתה. לפי שעה יש פעולה מצד הממשלה בחיפה המכוונת לכפות על החנוונים פתיחת החנויות בשני רחובות. נראה מה יקרה שם ואם צריך לפעול בכיוון זה גם במקומות אחרים. יש גם עניין של גיוס 800 שוטרים נוספים.

אולם השאלה העיקרית היא שאלת הביטחון. את מצב הביטחון בארץ קובעת עכשיו פעולת הכנופיות הטרוריסטיות. החידוש שבמצב הוא התנגשויות הכנופיות עם כוחות הצבא על-יד ליפתא, יריחו, הר הקסטל, ההתנפלות על תל יוסף, הפצצה ברכבת קלקיליה וכו'. והשאלה היא מהי תוכניתנו בעניין זה. לא די לדרוש מהממשלה שתאחז באמצעים נמרצים. בימים האחרונים אני חי בהרגשה שעלינו לבוא לממשלה בהצעה מסוימת כיצד להילחם בכנופיות. [---]

נדמה לי, כי לשווא נדרוש מהממשלה אופנסיבה של הצבא לדיכוי המהומות. לא די לומר לממשלה שתעשה פעולה אופנסיבית נגד הכנופיות, אלא צריך לומר לה כיצד לעשות ואת. כשנסעתי לתל-אביב נזדמן לי בדרך חייל אנגלי; ראיתי לפני "אפרוח" צעיר, אמנם מאומן ובעל משמעת ואמיץ, אבל צעיר זה לא יטפס על הרי ארץ-ישראל, ואם יטפס לא יעמוד לו שכלו שלו בלי שתיעשינה אופרציות מלחמה רחבות. בעצמי השתתפתי במלחמה וראיתי את חוסר היכולת של גדוד שלם (אומנם תורכי) נגד קומץ פרטיזנים.[1] הצבא אינו יכול להתאים את עצמו לאסטרטגיה של מלחמה פרטיזנית המתנהלת על-ידי הערבים, ועלינו לעזור לממשלה בכך. לא. גולומב[2] יש הצעה בנידון זה, והוא בעצמו ימסור אותה.

אני בעד הצגת הדרישה בדבר יצירת גוף יהודי לעזרה במלחמה נגד הכנופיות, ואינני מוציא מכלל אפשרות שהשלטון הצבאי יסכים. מה זה יועיל מבחינה מעשית אינני יודע.

[---]

 

הערות