דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 15.5.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 15.5.1936

 

 

דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                ירושלים, 15.5.1936

 

[---]

אתמול קיבלנו ידיעה, שהנציב העליון קיבל אישור להצעתו בדבר ועדה מלכותית, והבינונו מייד שהזמנת הערבים לנציב באה כדי למסור להם את ההצעה בדבר הוועדה. הנציב בשיחתו חייב את הערבים לסודיות גמורה. נעשו על-ידיו גם ניסיונות מוקדמים לברר אם המנהיגים הערבים יסכימו להצעה הזאת כשתובא לפניהם. תשובת הערבים הייתה שלילית, אלא אם תיפָּסק העלייה עם בוא הוועדה. ברור, שהצעת ועדה מלכותית פירושה בדיקת המצב לאור הקונפליקט הקיצוני שבין היהודים והערבים בארץ. הערבים דרשו קודם-כל להפסיק את העלייה, ולו אף זמנית, והנציב סירב לעשות זאת. יש לנו גם ידיעות ממקורות אחרים, פחות מוסמכים, שהנציב הודיע לערבים שאם הם יסכימו לנסוע ללונדון, הוא ידחה לזמן-מה את מתן ה"שדיול" ואף הציע להם למנות ועדה שחבריה יהיו ערבים, אנגלים ויהודים, אשר תבדוק את שאלות העלייה. אומנם, אין כל אישור לידיעות אלה.

כלפי חוץ אוחזים הערבים בכל האמצעים להגברת השביתה ומתחילים בפעולת המרי האזרחי. לפי הידיעות החליטו גם לסגור את המסעדות.

ה"ה [האדונים הנכבדים] קלארק ושלי (מנהל "ברקליס בנק" וראש לשכת המסחר, שניהם אנגלים) שוחחו איתי על המצב. הם מבקרים קשה את הממשלה על פעולותיה הבלתי-מספיקות להפסקת השביתה, ויחד עם זאת מזהירים אותנו מפני המצב החמור השורר בארץ. הם גם הביעו את אהדתם ליהודים השבים לארצם בהתאם להבטחה שניתנה להם על-ידי הקדוש-ברוך-הוא. העיקר – הם שאלו – מה תהיה דעתנו על ההצעה להסכים להפסקה זמנית של העלייה. הודיתי להם על יחסם הטוב, והסברתי שההצעה להפסקת העלייה אינה באה בחשבון, כי זוהי פגיעה בעיקרי מפעלנו. עוד סיפרו, שהם עומדים לכנס אסיפה של הסוחרים האנגלים בארץ, אשר תגנה את הממשלה על טיפולה ההססני בשביתה.

[---]

כל הזמן היה בלבי החשש לענייני העלייה. מצדדים שונים לוחצים עלינו, אם כי באופן בלתי-ישיר, שנעשה מחווה ונסכים להפסקה זמנית של העלייה כדי לאפשר לממשלה וגם לערבים לצאת מן המצר. מאחר שהערבים דחו את הצעת הנציב, והנציב לא ינקוט בשיטה אחרת מאשר מילים חזקות ומעשים חלשים, הרי יש חשש רציני לוויתור מצד הממשלה בענייני העלייה. אתמול בבוקר שלחנו לנציב איגרת האומרת, למעשה, שהאמון שתלינו בו לא הצדיק את עצמו. ביום ג' שוחחנו טלפונית עם דב הוז בלונדון ומסרנו לו שהתנהגותו של הנציב בעניין השביתה היא הפקרת הארץ למעשי פשע. אתמול כתבתי ללונדון וביקשתי מהם להשתדל להעביר את החזית מירושלים ללונדון. עד עתה עמדה לונדון תחת לחץ הנציב בקשר עם המאורעות ודרישותיו לוותר לערבים כדי להשקיט את הרוחות. כעת צריך להשתמש בדחיית "הוועדה המלכותית" על-ידי הערבים כדי להוכיח לאנשי הממשלה בלונדון, כי כל מה שיוצע לערבים יבקשו יותר, ויש לאחוז בכל האמצעים כדי לשבור את השביתה והמרי. כמו כן יש להשתדל שהממשלה בלונדון תתחיל לדרוש מהנציב להשליט סדר בארץ ולהפסיק את פעולות "הוועד הערבי העליון". היות והמכתב יתקבל בלונדון רק כעבור ימים אחדים, טלגרפתי היום ללונדון ברוח זו.

השביתה הערבית בכל תוקפה. עשינו אומנם ניסיונות להפסיקה או להחלישה, אולם לא הצלחנו. נכון שכל יום העובר מגדיל את סבל ההמונים הערבים, אבל יחד עם זה הוא מגביר את הרגשתם שאם כבר סבלו, חבל שסבלם יהיה לשווא. גם הטרור מצד כנופיות שונות של ערבים מפחיד את הערבי המוכן לשוב לעבודתו ולעסקיו. במצב כזה יכולה השביתה להחזיק מעמד עוד שבועות רבים, כי הערבים הסתגלו למצב הקיים ומסתפקים במועט.

יש לציין גם שתי נקודות של הצלחה בקשר עם השביתה: בנמל חיפה היה לחץ עצום על הספנים ובעלי הסירות להפסיק את העבודה. שתי משלחות ערביות נסעו שמה בעניין זה ולא הצליחו, בעיקר מפני שבנמל חיפה עובדים גם פועלים יהודים, והערבים פוחדים שיהודים אלה או אחרים יתפסו את מקומם, וכן בגלל היחסים הטובים שבין הפועלים היהודים והערבים בנמל. נכון שהיה רגע קריטי בזמן ביקורו של המופתי בחיפה, כשהוא השפיע על בעלי הסירות להצטרף לשביתה, ואומנם אין הם מופיעים בנמל, אבל הספנים לא חדלו לעבוד בסירות.

[---]

 

העתקת קישור