ראיון עם המזכיר הראשי, י. ה. הול - ירושלים, 19.4.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  ראיון עם המזכיר הראשי, י. ה. הול - ירושלים, 19.4.1936

 

 

ראיון עם המזכיר הראשי, י. ה. הול                                                   ירושלים, 19.4.1936

 

ביקשתי לראות את המזכיר הראשי בשעה 1 אחר הצהרים, כדי לכונן קשר ישיר עם הממשלה אחרי ההתפרצות ביפו, שנודע לנו עליה בשעה 11 לפני הצהריים. הוא היה אותה שעה עם הנציב העליון ונאמר לי שיהיה במשרדו כל אחר הצהריים. באתי למזכירות סמוך לאחר שעה 3 בתקווה להתקבל בלי קביעה מיוחדת מראש, אבל מצאתי את המזכיר הראשי בהתייעצות סודית עם התובע הכללי, המפקח הכללי של המשטרה ופקידים אחרים, הדנים, כפי שהסקתי, בתקנות שעת חירום שהממשלה עומדת להתקין.

מטרת ביקורי העיקרית הייתה להבטיח שרוחה וכתבה של ההודעה הרשמית בדבר המהומות לא יסולפו בהתאם למסורתן של ההודעות הרשמיות המטעות של [המאורעות ב]שנות 1921 ו-1929. [1]

נתנו לי לחכות למעלה משעה. תחילה נאמר לי שהמזכיר הראשי יראה אותי תוך עשר דקות, אבל לאחר-מכן הוא שלח אחד מעוזריו להודיע לי, שזה עתה קיבל ידיעה בשבילי מאת הנציב העליון לאמור, שאם אני רוצה לראות את הוד-מעלתו, ישמח לקבלני בבית הממשלה בכל עת לאחר 5 אחר הצהריים. המזכיר הראשי חושב שבנסיבות אלה אפשר שאין לי צורך לראות אותו בכלל. אך אני עמדתי על כך שיקדיש לי דקות אחדות אם יש ביכולתו. נתקבלתי סמוך לשעה 4.30. בינתיים הגיעה ידיעה שנייה מאת הנציב העליון, הדוחה את הראיון איתי לשעה 5.30 אחר הצהרים.

המזכיר הראשי נראה לא רק רציני – באותן נסיבות – אלא גם העמיד לעומתי פנים נוקשים. התחיל למסור לי, במשפטים קצרים ומקוטעים, את הידיעות האחרונות על המצב: עד כאן שבעה יהודים הרוגים, אחד-עשר פצועים קשה ועשרים ואחד פצועים קל, שני ערבים הרוגים, אחד פצוע קשה וארבעה-עשר פצועים קל. המצב ביפו תחת פיקוח מלא, אבל מוסיף להיות חמור. המשטרה באזור הזה הוגברה במידה ניכרת. צבא נשלח לטול-כרם ולצפת כאמצעי זהירות. הנציב העליון עומד לפרסם הצהרה הנותנת תוקף ל"דבר המלך במועצה (הגנה)", שעל-פיו ניתן להתקין תקנות שעת חירום. האמצעי הראשון יהיה עוצר ביפו ובתל-אביב מ-7 בערב עד 5 לפנות בוקר. נשלח מברק למיניסטר המושבות ובו סיכום קצר של המאורעות בימים האחרונים.

אמרתי: "אני מניח שהממשלה תוציא הודעה רשמית לציבור על מה שקרה היום".

המזכיר הראשי ענה, שוודאי תעשה זאת, והוא אך מחכה לדוח אחרון לפני שייגש לניסוח ההודעה, בשעה 6 לערך אחר הצהריים.

הערתי, שאני מניח שההודעה תדבר במאורעות שאירעו היום.

המזכיר הראשי פנה אל מר ניורוק,[2] שהיה נוכח בשעת השיחה, כשואל לדעתו, ואמר שהוא נוטה להסכים שאין תועלת לחטט במה שאירע אתמול ושלשום, ושעליהם לצמצם את ההודעה למה שאירע במשך היום.

שאלתי אם יכול אני לשמוע משהו על תוכנה של ההודעה.

מר הול השיב, שהוא מניח שעליהם לנהוג קיצור רב בתיאור המאורעות ולהשתמש במונחים כלליים. הם יאמרו, מן הסתם, שהיו התנגשויות ביפו ובהן נהרגו ונפצעו הרבה אנשים.

הבעתי את הפתעתי הגדולה למילה "התנגשות", ושאלתי את המזכיר הראשי אם ידוע לו אלו אסוציאציות אומללות חָברו למילה זו בדברי ימי הפרעות בארץ. אני מסכים, שיש למילה זו יתרונות משלה. היא בעלת משמעות רחבה ונוחה, המכסה על כל מיני מצבים. נניח שמר ניורוק היה תופס אותי פתאום בגרוני ומתחיל לחונקני, כשאני עושה מאמצים נואשים להיחלץ. גם זה יכול להיכלל בסוג הכללי הזה ששמו "התנגשות".

המזכיר הראשי העיר בבת-צחוק, שבמקרה זה הייתי אני ה"מנוגש".

"ומר ניורוק ה'מנגש'", הוספתי.

אך מייד נטשנו את ההתבדחות, כי הוויכוח התחיל להיות רציני מאוד. הדגשתי, שמה שקרה ביפו הבוקר הוא התקפה ערבית על יהודים, וזה צריך להיאמר בהודעה הרשמית.

מר הול השיב, שאמירה זו אינה באה בחשבון. אין הממשלה יכולה לקבל עליה אחריות לדברים אלה בהודעתה הרשמית.

עמדתי על דעתי, שהשימוש במילה "התנגשות" לציין המאורעות של הבוקר איננו ראוי והוא מטעה, כיון שהוא עשוי להעלות את הרושם שיהודים וערבים נכנסו מרצונם לקרב, כשהאמת היא, שהקורבנות היהודיים של היום נתפסו בלא-יודעים והותקפו באכזריות ונרצחו בידי ערבים.

המזכיר הכללי שאל אותי אם בטוח אני, שלא הייתה כל התקפה של יהודים על ערבים.

עניתי בשאלה גם אני: "האם יש מי שמניח, שהתקפות אמורות אלה של יהודים על ערבים היו באמת?"

לתדהמתי הגדולה, ענה המזכיר הראשי שהוא מניח שהתקפות אלה היו,  ב י פ ו.

אמרתי נמרצות: הרי זה דבר שאינו מתקבל על הדעת. היהודים שנרצחו ביפו היו אנשים שהלכו לעסקיהם, אף אחד מהם לא היה מעז להתקיף או לפגוע בערבי.

על כך ענה המזכיר הראשי, שהדבר אינו נראה כה בלתי-מתקבל על הדעת לנוכח העובדה שביום ו', בשעת לווייתו של היהודי שנרצח בדרך טול-כרם, ניסה המון יהודי לפרוץ לו דרך ליפו, ודאי כדי להתקיף את הערבים.

אמרתי שאני מסרב להאמין לסיפור הזה, שאיני יודע מאין שאבה אותו המשטרה. ייתכן שבשעת הלוויה, ואולי אחריה, פרשה קבוצת צעירים מן התהלוכה ופנתה לרחוב צדדי בכיוון שאילו היו ממשיכים בו לאורך קילומטר אחד או שניים היו מגיעים ליפו. אך זה בלבד עדיין אינו סימן שהם ביקשו ללכת ליפו, ועוד פחות מזה – שהתכוונו לתקוף ערבים ביפו.

המזכיר אמר, שבמשך יום השבת הותקפו ערבים בידי יהודים בתל אביב. עניתי שאנו מצטערים מאוד על מקרים אלה. אנו יודעים שכמה צעירים נבערים פגעו בירקן אחד ובכמה עגלונים שנקלעו לתל אביב. אבל ממקרים אלה עד התקפה של יהודי תל אביב על ערביי יפו הדרך ארוכה.

המזכיר הראשי ענה, שמכל מקום, ביום א' בבוקר היה שוב ניסיון מצד המון יהודי בתל אביב לפרוץ ליפו בדיוק בשעה שהייתה סכנה שהמון ערבי יתקיף את תל אביב, ורק המשטרה היא שהצילה את המצב על-ידי שהפרידה בין ההמונים.

אמרתי שוודאי עמד שם קהל יהודי נרגז בקצה האחד של דרך יפו–תל אביב למראה התנפלויותיהם של ערבים על יהודים בקצהו השני של הדרך. טוב עשתה המשטרה שהעמידה שרשרת שוטרים לרוחב הדרך באחת הנקודות שבאמצעו, אך לא היה שם זכר להמוני יהודים וערבים עוינים העומדים זה מול זה עד שאי-אפשר היה להפריד ביניהם אלא בכוח המשטרה.

מר הול לא רצה להסכים. הוא בשלו, שהיה קרב בין יהודים לערבים במקומות שונים לכל אורך הדרך. הוא ביקש עדותו של מר ניורוק לאשר, שכזאת האינפורמציה שהם קיבלו. מר ניורוק הצטרף לדברים בשתיקה.

מר הול סבר, כי בנסיבות אלה השימוש במילה "התנגשות" הוא ההולם ביותר.

מאחר שידעתי, כי עוד מעט אראה את הנציב העליון, לא המשכתי עוד בוויכוח והבעתי את צערי, שהמזכיר הראשי אינו יכול למצוא נוסחה אחרת. פניתי לעניין הקורבנות הערבים ואמרתי, כי חשבתי שההודעה תדייק בנקודה זו ותפרש ששני הערבים נהרגו בידי המשטרה. (ד"ר ג'וזף ואני קיבלנו לפני שעות מעטות ידיעה מוסמכת ממקור פרטי, שכך היה מעשה).

אך שוב, להפתעתי הגמורה, ראה מר הול לחלוק על דעתי. הוא אמר שלא קיבל שום ידיעה שהערבים נהרגו בידי המשטרה. היפוכו של דבר. הוא נוטה לחשוב, שנהרגו בידי יהודים. אשר ליריות המשטרה, הודיע לו מר ספייסר,[3] ששלושה ערבים נפצעו על-ידי המשטרה ביפו, אך הוא לא שמע שמישהו מהם מת.

עניתי, שלפי ידיעתי הברורה ערבי אחד נורה למוות בידי המשטרה שעה שתקף יהודי, וערבי שני נפצע, אבל אומרים שמת לאחר-מכן. הסברתי, שאני מייחס חשיבות מרובה שעובדות אלה יבוררו אל-נכון, ואם יימצא שהן כמו שאני הודעתי, הריני חושב זאת כחיוני בהחלט שהדבר יפורש בהודעה הרשמית, שאם לא כן ייווצר רושם, שכשם שערבים מסוימים התחילו רוצחים יהודים, כך עשו זאת כמה יהודים לערבים, וכי שני הערבים נהרגו בידי יהודים.

מר הול הסכים, שהעניין חשוב ואמר שישתדל במיטב יכולתו שהדבר ייחקר. אולם אין הוא יכול להבטיח שהדבר ייעשה בזמן.

היה עוד בינינו ויכוח בדבר המצב בכללו ומה יש לעשות. המזכיר הראשי סיים אותו באומרו, שמאחר שהנציב העליון הודיע שהוא מוכן לקבל אותי, הריהו מבין שלא אימנע מנצל הזדמנות זו. למעשה, היה גם מייעץ לי לעשות כן. מדבריו אלה השתמע, שהיה רוצה שאברר את שאלת ההודעה הרשמית.

 

הערות


[1]  הכוונה להודעות הממשלתיות לאחר פרוץ המהומות ב-1921 וב-1929, שהטילו את אשמת ההתפרעות על הערבים והיהודים גם יחד.

[2]  מרדכי ניורוק – יליד אירלנד, 1893. מ-1920 מן הפקידים היהודים הבכירים בממשלת המנדט.

[3]  מיג'ור ר. ג'. ב. ספייסר – המפקח הכללי של משטרת המנדט משנת 1931.

 

העתקת קישור