מכתב 54 - פואה יקרה - 3.8.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 54 - פואה יקרה - 3.8.1946
כותרת משנה  מוצ"ש

 

                                                                                                        א-ן,  מוצ"ש,  3.8.1946

פואה יקרה,

 

ובכן - חמישה שבועות! אומנם יש כאילו "התפתחות": הודיעו כי היום-מחר יוחלט על אופן הזמנת "היהודים" לעָגול,[1] וביום ד' יש שוב ישיבת הקבינט על א"י, בה יסיקו ודאי מסקנות מעמדת טרומן ומהוויכוח.[2] אעפ"י כן איני פותח בלבי שום פתח לתקוות שיחרור קרוב. ימים ידברו, כשם ספרו של שנברג.

את מכתבך שבדואר טרם קיבלתי. כדאי שגם חיים יכתוב פעם בדואר. כן בקשי את ללה בגניגר לכתוב לי  ב ד ו א ר  ישר משם, תיאור המחנה, העבודה המקום, ואף קובי יעשה זאת פעם.

ועכשיו שוב בקשה יקרה במקצת: קני ושילחי לי Illust Larousse [3] (מכר ישן נושן!) מהדורת  5 4 9 1. מחירו 2 לא"י. בקשי את אריה לחזור על החנויות ולקנותו. אני יודע כי הוא מצוי, שכן בחור אחד כאן קיבל אותו מי-ם.

מיסרי לגרשון מחמאות כולנו על המאמרים הראשיים ועל העיתון כולו. ביחס למאמר אחד היה לי בירור עם מחברו (ו')[4] ובוודאי נמסר לו.

שלום וכל כלות נפשי.

 

מ.

 

עיקר שכחתי: קופסת נֹקי!



[1] ב-25.7.46 הודיעה ממשלת בריטניה כי החליטה לערוך ועידה על עתיד ארץ-ישראל לפני כינוס עצרת האו"ם בספטמבר אותה שנה - "ועידת שולחן עגול" (שכל משתתפיה מסבים אל שולחן עגול כשווים במעמדם) - כדי להתייעץ עם היהודים והערבים בטרם תתקבל החלטה סופית נוכח המלצות וא"א והמלצות המומחים הבריטים והאמריקנים לפדרליזציה/קנטוניזציה של א"י (תוכנית מוריסון-גריידי"). בהודעה נאמר, כי לוועידת שולחן עגול זומנו המדינות החברות בליגה הערבית וכי בכוונת הממשלה לזמן גם נציגים של ערביי א"י ושל יהודי א"י. "בריטניה מזמנת יהודים וערבים לשולחן עגול [...] שתי תוכניות אלטרנטיביות הוגשו לוושינגטון [...] " ("דבר", 26.7.46); "עד כה לא נשלחו הזמנות לוועד הערבי העליון או לסוכנות. הדחייה במשלוח הזמנות אלה נובעת מתוך אי הביטחון בחוגים הרשמיים אם אפשר להזמין את הסוכנות למחרת היום בו פורסם 'הספר הלבן', המאשים את הסוכנות בשיתוף עם ארגוני הטרוריסטים בא"י, ובשעה שכמה וכמה חברי הסוכנות הראשיים עודם נתונים במעצר" (שם, 28.7.1946).

ב-2.8.1946, נפתח בפריס מושב הנה"ס המורחבת בראשות ב"ג. במושב זה, שננעל ב-23.8.1946, החליפו ג' מאיר את מ"ש וש' אביגור את ד' יוסף בזכות הצבעה - זאת לפי החלטת מנהיגות מפא"' (אביזוהר 103).

[2] ב-31.6.1946 ולמחרתו התקיים בבית-הנבחרים הבריטי דיון בשאלת א"י, שנפתח בהצגת "תוכנית מוריסון-גריידי" ע"' השר הרברט מוריסון (למעשה, סגנו של רוה"מ אטלי).

[3] מילון צרפתי-צרפתי מצוייר.

[4] ולטר איתן. במאמר ראשי של פ"פ ("כעבור תשעה ימים") מ-30.7.1946, שכמתחוור נכתב בידי ו"א, נטען כי לאחר שמנהיגי היישוב הוקיעו את "זוועת המלך דוד", מוטלת עליהם חובה פוליטית,

ושבעתיים מוסרית, לפעול באומץ ובנחישות נגד המבצעים:

הרוב הגדול של האוכלוסייה היהודית בא"י שולל את הפשעים שביצעו הגנגסטרים שבקירבם, ומוכן לסייע בדיכויים [...] היום הפושעים, אויבי העם האמיתיים, מפנים את זעמם הרצחני נגד מי שנחשבים בעיניהם ליריביהם הפוליטיים מחוץ ליישוב. אם הם לא ידוכאו מייד וכליל, הם יפעילו שיטות אלה עצמן, בבוא הזמן, נגד יריביהם שבתוך היישוב. המוסר תובע חיסול אנשים זדוניים אלה. השיקול המעשי תובע את שירושם בטרם יהיה מאוחר מדי.

מ"ש, במכתב לו"א מ-30.1.1946, נדרש למאמר ראשי זה בהרחבה ואומר בין היתר:

סיסמאות כאלו אין משמיעים ללא ביטחון בביצוע, שאם לא כן הרי זה חיזוק ההאשמה מבפנים ללא כל השפעה חיובית - ז"א הפסד נקי. [...] יש לנקוט מציאותיות, שמסקנותיה: א) הדבר מחייב מסירת נפש; ב) כיום [לאור לקחי ה"סֶזוֹן" (ר' עמ' 13 הע' 12)] אנ"ש אינם מסוגלים לכך. [...] ביצוע פירושו שפך [דם] הדדי  ו נ י צ ו ל ו  [ע"י הבריטים]. כאן [במחנה לטרון] עדויות מהימנות [מפי עצירי ה"פורשים"] כי בשעה שסייענו בגושן [במצרים, בהסגרת ה"פורשים" שפעלו שם, לידי הבריטים] הודיע שָדֶה ישן [מוריס אולדפילד, סגן ראש המודיעין הבריטי במצרים] לכמה מהם שאנו הסגרנום, ניסה להפיח איבתם ולהסיתם  ש י ת מ כ ר ו  (כפשוטו) לבלוש בגן [ה"הגנה"]. אם אז כך - עכשיו עאכו"כ. כל המתמרמרים נדיבוֹת יֵדעו לאיזו תהום הם דוחפים ויתנו אל לבם את הכתוב: והמשכיל בעת ההיא... (עמוס).

 

העתקת קישור