מזהה |
186 |
שם הספר |
מאסר עם ניר ועיפרון |
שם הפרק |
מכתב 40 - פואה נשמת חיי - 25.7.1946 |
כותרת משנה |
א-ן, יום ה' |
א-ן, יום ה', 25.7.1946
פואה נשמת חיי,
הנה סוף סוף כל ילדיך סביבך - כשתילי זיתים.[1] רק בינינו 30 ק"מ וגדר. אני תמיד חושב על אבא - בכל מעמד וחוויה - מה היה אילו ראני במצב זה וזה. וגם כאשר הובלתי הנה (והיו בזה "מצבים"!) חשבתי: היכול היה לעלות על דעתו, באותן שנים בירושלים, מחזה כזה, ובנו בו הגיבור? אין דבר, עוד נהיה עדים למחזות אחרים.[2]
העניין האחרון[3] הוא כישלון מיותר, אך נצטרך לבלוע גם אותו ואף כאן להוציא עַז מִמר.
ובינתיים שילחי נא לי את הספר Crown Poisoned The ל-Kingsmill, בעטיפה אדומה כהה. ודאי נארז עם יתר הספרים באותה מזוודה, בשעה שפינינו את הערמה שעל גבי הכוננית ביום בר-מצווה של חיים. שלחיהו ביום א', כי עד אז יאזלו ספרי.
הוקל לי שסופר לאימא, אֵי יהודה? תבקשי את רגינה שתכתוב ל-Blanche Witkovsky ב-[4]77 ותשאל לגורל חבילת הספרים שלי.
כבר חצות, ומחר עלי להשכים ב-6.30, להיפרד ממאה ושלושים המועברים מכאן למקום אחר.
רצוני להרגיש את שפתי בצווארך.
מ.[5]
שאלי את עדוצ'קה מה שלום הבן של בתיה לויצקי (גולדין) שנפצע על שפת הים ע"י ערבי?[6]
[2] בנאום שנשא מ"ש ב-2.9.1964, בטקס הכתרתו ל"אזרח כבוד של ירושלים" במלאות לו שבעים, אמר: "פעם, כאשר הובילו אותי [הבריטים] בדרך ידועה [מתל-אביב למחנה המעצר לטרון] - לא נסעתי, הובילו אותי - אמרתי לעצמי: הלא את הדרך הזאת אבי היה הולך ברגל יום יום למקווה ישראל, לעבוד במעדר. האם הוא יכול לראות מראש, כי כעבור עשרות בשנים בנו יובל בדרך הזאת כאסיר? אמרתי: לא, בשום פנים, אבל אני שאלתי שאלה שנייה: אבל לו ראה זאת מראש, ההיה חושב שכדאי הדבר? אמרתי: הן, בהחלט - ראו את החיל שעשינו!" (יומ"א ז, 1970).
[3] פרשת פיצוץ מלון "המלך דוד".
[4] מען משרדי הסוכנות בלונדון - .st Russel Great 77.
[5] ביום זה כתב מ"ש גם לילדיו יעקב, יעל וחיים. המכתבים מובאים בע' 354-352.
[6] "ליד שכונת מחלול התנפלו אור ליום ב' שני ערבים על החייל המשוחרר י' גולדין מכפר אביחיל, דקרוהו בחזהו ובגבו ושדדו שעונו. הוא הועבר ל'הדסה', המשטרה חוקרת" ("דבר", 25.7.1946).
|
|
|