[1] העיתונאי ג'ון קמחי ביקר בלטרון בשבוע הקודם ושוחח עם מ"ש (על הביקור עצמו ועל מועדו לא נמצאו עדויות במכתבים שבידינו).

[2] פייגל ברוידא - כתבת סוכנות הידיעות "רויטרס", רעיית רואה-החשבון ברוך ברויידא.

[3] ב-16.7.1946 שיגר קמחי ל"טריביון", שבועון השמאל ב"לייבור" שהוא היה אחד מעורכיו, מאמר מירושלים שהתפרסם ב-19.7.1946 תחת הכותרת "Palestine in Peace No"; הפגישה עם מ"ש לא אוזכרה בו ואין לדעת אם המאמר נכתב בהשראתה. במאמרו קבע קמחי:

הכל עומד על סף התפוצצות. לא סביר שיהיה אפשר למנוע בעד התפרצות מיכלול של שביתות רעב המוניות, הפגנות, פעולות אלימות וקרבות, למשל בערים כת"א, למשך זמן שיעלה הרבה על שבוע, אלא אם כן תנקוט לונדון יוזמה רבתי לאלתר. העובדה שהיהודים לא הוכנעו ולא שותקו ע"י הפעולה הצבאית האחרונה ברורה למדי. אדרבה, פעולה זו השרתה עליהם רוח כזו ששררה בבריטניה ב-1940. ראשי ה"הגנה" לא נעצרו, רובם ככולם, ואירגונם לא נפגע כמעט. הימנעותם מפעילות כרגע נובעת לא ממתינות או מהתרסנות שלהן קוראים המנהיגים היהודים, אלא חלקית משביב אמונה בממשלת הלייבור, שנותר עדיין, ובעיקר מאסטרטגיה מדינית. ]...] דומה כי מה שנדרש הוא פעולה כנה מצד בריטניה האמיתית שבשלטון הלייבור, שלא תסונן ותשונה ע"י המינהל הצבאי והקולוניאלי. החלופה היא טרגדיה שחורה משחור.

סופר "דבר" בלונדון דיווח ב-19.7.1946, כי "כתבתו של ג' קמחי מא"י, שפורסמה בשבועון 'טריביון', הוא הדוח הריאליסטי הראשון בעיתונות הבריטית על מצב העניינים ביישוב. יש לשער, שמאמרו יעשה רושם רב על צירי הלייבור ועל דעת הקהל המתקדמת".

[4] יעקב מימון (1977-1904). ממציא שיטת הקצרנות הראשונה בעברית. רשם פרוטוקולים של ישיבות מוסדות היישוב, התנועה הציונית ותנועת העבודה מאז 1924. לעיתים קרובות נקרא לבתיהם של מנהיגי התנועה לרישום ישיבות מיוחדות וחשאיות, וכך נרקמו קשרים אישיים בינו ובין אישים כב"ג ומ"ש. "דבר שכיח למדי היה לשמוע ממנו 'אני קופץ לברל, לבן-גוריון, לשרתוק או לשמריהו לוין', שגרו לא הרחק מביתנו בשכונת רחביה, או שהיה שולח אותנו, ילדיו, למסור את החומר המוכן" (עדות בן-ציון מימון, לעורכת, יולי 1998).

[5] נינה וברוך צוקרמן. ברוך (1970-1887) - יליד רוסיה, בארה"ב מ-1903. חבר הווה"פ של "פועלי-ציון" בארה"ב משנת 1910 ומראשי תנועת העבודה הציונית שם. פובליציסט ביידיש, אנגלית ועברית, עלה ב-1956.

[6] לילי גנן (פרבוסקי). בת בת-דודה של צ"ש. היא ואמה מַשַה הוסתרו רוב שנות המלחמה בפולין בבית אישה פולניה, אח"כ הועברו לגרמניה לעבודת כפייה ושם שוחררו בתום המלחמה. מ"ש פעל להעלאתן ב-1946, לילי, אז בת 12, עלתה יחידה במסגרת "עליית הנוער" ועד לעליית הוריה, בשלב מאוחר יותר, טופלה בידי בני המשפחה שבארץ.

[7] ד"ר דבורה קפלן, רופאת ילדים. רעיית אליעזר קפלן (1952-1891), מראשי מפא"י, חבר הנהלת הסוכנות וגזברה, לימים שר האוצר הראשון בממשלת ישראל. דבורה הצטרפה אל בעלה, שיצא לאנגליה בשליחות כלכלית ומדינית ב-13.6.1946.

[8] "הנרי מונטור, ראש המגבית הארצישראלית המאוחדת בארה"ב, הגיע לא"י לאחר סיור במחנות הנידחים בגרמניה ובקהילות היהודיות בפולין" ("דבר", 21.7.1946). לימים נשיא מפעל ה"בונדס" בארה"ב.