מתוך יומן העבודה                                                                  לונדון, 6.4.1939

 

דואר הבוקר הביא מכתב ממזכירו הפרטי של מקדונלד: כיוון שמיניסטר-המושבות מוכרח להיות בפרלמנט בשעות הבוקר (היום הוא האחרון לפני סגירת הבית לפגרת הפסח ולכן עובדים גם לפני הצהרים) נדחה הראיון שלנו ל-12.30.

בקוראי אתמול ב"טיימס" את תיאור הרצח של הקונסול הבריטי במוסול נוכחתי לשמחתי כי חששותיי היו לחינם אך היום - אשר יגורתי בא.

אתמול סופר כי בקרב ההמון עשתה לה כנפיים השמועה כי הבריטים הרגו את גאזי וכתוצאה מזה באה ההסתערות הפרועה על הקונסוליה הבריטית. היום מתברר כי הרקע הרגיש לכל האשמת-שווא כלפי בריטניה, הקלות שבה כל שמועה פראית נגד האנגלים מוצאת לה אוזניים קשובות - אינם אלא פרי תעמולת השיסוי המתנהלת נגד הממשלה הבריטית בקשר לארץ-ישראל. הדברים כתובים בכל הדקות הארסית שאנגלי מסוגל לה: מתוך התמרמרות נמרצת, לכאורה, על תעמולה זו, המלאה כזבים וגוזמאות, אשר המשכילים יודעים להעריכה כערכה והממשלה מתאמצת לבלום אותה, אך את ההמון הנבער היא מסעירה. אין אף מלה אחת שאפשר לפרשה כתליית הקולר ביהודים, אך המסקנה המוכרחת בשביל הקורא היא: היהודים אשמים!

קראתי ב"הנסארד" (פרוטוקול הדיונים בפרלמנט הבריטי [המערכת]) את פרשת השאלות והתשובות על ארץ-ישראל בישיבת בית-הנבחרים אתמול. הכרכורים של מלקולם מאלפים מאוד!

[---]

באתי למשרד והנה מזכירו הפרטי של מקדונלד בטלפון: שוב שינוי - הנוכל לבוא ב-5.30 אחר-הצהרים במקום ב-12,30? נוכל.

שוחחתי עם ברודצקי על תוכן שיחתנו עם מקדונלד. הסכמנו לא לעורר לגמרי את שאלת הספר הלבן, כדי שלא ניראה כדוחקים את פירסומו ולא נימצא דנים בתוכנו. נשאל לגורל העלייה, נדרוש התייעצות מוקדמת איתנו לגבי חוקי הקרקעות, נברר עניין היישובים החדשים בצפון.

[---]

שיחה עם לוקר על הניסיון שהוא עושה לחדש את המשרד הפוליטי של האיחוד וההסתדרות בלונדון. לוקר התקשר עם צעיר מבטיח, לדבריו, מגלזגו, ג'קסון[1] שמו, העומד לבוא ללונדון בימים אלה. הנה השה לעולה, אך אי האש והעצים?

תום וויליאמס הודיע לבקשטנסקי את תוצאות שיחתם, שלו ושל גרינווד, עם מקדונלד אמש. הוא כותב כי הם דנו אתו ארוכות בכל הפרשה. מקדונלד מכיר בטענות היהודים, אך באותה מידה הוא מכיר גם בטענות הערבים ובערך האסטרטגי של מדינות ערב. מסקנותיו של תום הן כי "הממשלה תבחר בסכנה של איבת היהודים מאשר בסכנה של הרגזת הממלכות הערביות ומחנות המוסלמים (Moslem hordes) בהודו". הממשלה תסמוך על יוזמתם של היהודים שסופה להתגבר על המעצורים הערביים (והבריטיים?) על-ידי מאמץ הבניין בלבד (by sheer constructive effort) ולרכוש את הקואופרציה של הערבים בצעדים איטיים אך בטוחים. לבסוף מודיע וויליאמס, כי הספר הלבן לא יפורסם אלא אחרי פגרת הפסחא, ואף ייתכן שרק כעבור שבועות אחדים אחרי גמר הפגרה.

כיוון שידעתי כי בירושלים מצפים משעה לשעה לתוצאות שיחתנו עם מקדונלד הברקתי להם ידיעה זו על מועד פירסום הספר הלבן והוספתי כי ראיוננו אנו עם מקדונלד נדחה להערב.

טילפנתי שוב למושיצקי בצירות הפולנית, כבקשתו אתמול. בק נסע לפורטסמות - זאת ידענו. מה בדבר פגישה בשובו? אי-אפשר, תפוס. מחר? - מחר הוא נוסע. ובכן לא נראהו? - צר לנו מאוד, השתדלנו, אתה רואה מהעיתונות את התוכנית שלו, אעשה עוד כל מה שאפשר, אך מסופקני אם אצליח.

הבעתי את צערי העמוק.

בשעות הצהרים טלפון מוורשה - בלוך מהקרן הקיימת. פתיחת המפעל ביום א' 16.4, אך רצונם שאקדים ואבוא ב-13: מסיבת עיתונאים, פגישת עסקנים ושאר מיני תרגימה. אמרתי שאיני בטוח אם בכלל אוכל לבוא, אוכל לקבוע בוודאות רק הערב (אחרי השיחה עם מקדונלד), אך אתאמץ לבוא ב-14 ואוכל להישאר 4-3 ימים. אם לא אבוא, הרי סולובייצ'יק[2] נמצא כבר בדרך והפתיחה תוכל להתקיים גם בלעדי. בלוך ביקש שאטלגרף להם דבר ברור בהקדם.

[---]

ב-5.30 באנו, ברודצקי ואני, למשרד-המושבות. נקלענו לתוך תכונה רבה מאחורי הקלעים. בבואנו נכנסנו לחדר-ההמתנה המשמש גם משרד לאדמירל ברומלי, הממונה על הטקסים וקבלות האורחים. מצאנו שם איש מבני-ערב והוא פלאי. (לבוש כאחד האדם, אך הכרת פניו תענה בו). על פני האדמירל מיודענו נסוכה מבוכה. במקום לקיים את מידת הנימוס ולהציגנו איש בפני רעהו, התנצל ופרש בחיפזון. ראיתי שנכנס לחדרו של מלקולם. כעבור רגע קט חזר, שוב התנצל, וביקשנו לעבור לחדר-המתנה אחר. נענינו. כאן מצאנו המזכיר הפרטי ואף פיו מלא התנצלות: צר לו, הוא ניסה להתקשר אתנו טלפונית אך איחר, כי כבר יצאנו לדרך. כוונתו הייתה לעכבנו, כי שוב חל דיחוי, ועתה אין לו ברירה אלא לבקשנו להמתין שעה ארוכה. האם נקפיד על כך? לא, לא נקפיד. המתנו עד 6.10 בערך.

ברור, כי בינתיים ראה מלקולם את הערבי (או המצרי?) הנעלם, ואותנו הוציאו מחדרו של ברומלי כדי שלא נראה בכניסת אותו אדם לחדרו של המיניסטר.

במבט ראשון עשה מלקולם רושם של ברווז שטבל ויצא יבש. פניו מצוינים, אך הרופא גזר עליו לנוח עוד עשרה ימים והריהו יוצא ליבשת, כי באנגליה תשיגהו יד המשרד באשר יסתתר. מחר הוא נוסע וישוב ב-18 בחודש, למחרת פתיחת הפרלמנט.

פגשנו בחביבות כמלפנים, כאילו לא קרה דבר. שאל לבריאותנו. אף אנו שאלנו לבריאותו, אך מיהרנו לסיים את פרשת הנימוסין. בהיכנסנו היה לבדו, אך בראותו כי אנו ניגשים לעניינים צילצל למזכירו הפרטי וביקש שישלח מישהו לרשום. החלו לחפש מי פנוי. המזכיר הציע את דאוני. "אל תיגע בדאוני" - אמר מלקולם - "עליו לגמור עבודה חשובה" (מה הם רוקמים במסתרים?). סוף-סוף התפשרו על בנט, בחור צעיר מאוד, מתחיל, עושה רושם של בן-תרבות, היה עוזרו של דאוני ברישום הפרוטוקולים בסנט ג'יימס ועשה את מלאכתו בהבנה.

ברודצקי פתח בשאלת העלייה. מה המצב? סמכות הנציב לקבוע מכסות הוארכה ובירושלים הוגד לאנשינו שתהיה מכסה לאפריל, אך מהי איננו יודעים.

מקדונלד אישר שתיקבע מכסה לחודש אחד. נוצר הכרח בסידור ארעי זה בגלל דחיית הספר הלבן. הוצאתו של זה נתעכבה בהרבה לרגל מחלתו. עכשיו ברור שהספר הלבן לא יוצא אלא לאחר פגרת הפסח. המכסה לעלייה נקבעת רק לחודש אחד, הוסיף כי הספר הלבן יופיע בוודאי לפני סוף החודש.

[---]

שאלתי בדבר מספרי העלייה לאפריל. מקדונלד ענה כי הוא עדיין מתייעץ עם הנציב העליון. הוא סבור כי במשך שלושה ימים תתפרסם ההחלטה. (ג'וזף טילגרף שנשתדל להוציא מפי מלקולם את חלוקת המכסה החודשית לסוגים ונלחץ להגדלת העלייה החלוצית שתצא כנראה מקופחת לגמרי, אך מלקולם הראה אי-רצון בולט לגלות את הפרטים - הוא לא נתן לנו גם את המספר הכולל - ונמנעתי מללחוץ עליו בעניין זה. הנני להעיר שחלק אחד מהצעת ירושלים קשה היה לי לקבל - לדרוש הגדלת העלייה החלוצית על חשבון עליית הנוער).

ברודצקי שאל אם יימסר לנו הספר הלבן יום-יומיים לפני פרסומו.

מקדונלד שאל בלצון: אתם רוצים להכין את חומרי הירייה ולפתוח באש מייד עם הופעת הספר?

אמרתי כי מכל פינות תבל יפנו אלינו ויצפו מאיתנו להדרכה ביחס למדיניות החדשה. חשוב לנו מאוד, כמובן, שנוכל להשמיע את דברנו השקול בלי כל דיחוי ולמנוע מבוכה בשורותינו. ברור שתגובתנו תהיה התקפה על המדיניות החדשה, אך אינני סבור שהממשלה מעוניינת בהשתלטות עצות בלתי-שקולות ובלחי-אחראיות שתמצאנה אולי אוזניים קשובות בתוך המבוכה הכללית.

מקדונלד ענה שהוא מבין את דרישתנו וישתדל להיענות לה ככל האפשר. הוא העיר משהו על הקושי שבמסירה מוקדמת של מסמך המיועד להישאר כמוס עד רגע פרסומו.

אמרתי כי הממשלה לא נכשלה עוד במוסרה לידי ההנהלה מסמכים סודיים. ביקשתי שאם הספר הלבן יימסר לנו במוקדם, ייעשה הדבר בלונדון וגם בירושלים.

מקדונלד אמר, כי בירושלים תתעורר שאלת הערבים. הנציב לא יוכל למסור את הדבר לידיעתנו מבלי לנהוג באותה מידה כלפי הצד שכנגד. לא כן בלונדון. כיוון שאין כאן סוכנות ערבית אפשר אולי למסור לנו בלבד מבלי להקפיד על השוויון הפורמאלי.

ברודצקי שאל אם המדיניות החדשה תידון בפרלמנט ובחבר הלאומים. מקדונלד ענה שהוא סבור כי הוויכוח בפרלמנט יתקיים ימים אחדים אחרי הופעת הספר הלבן. אשר לחבר הלאומים, אין בדעת הממשלה לדרוש מושב שלא מן המניין, אלא אם כן ידרוש זאת חבר הלאומים.

העירותי שלפני ימים מספר שאלתי את דאוני ולוק בעניין זה ושניהם הודיעו לי כי אין לשער שיתקיים מושב של ועדת-המנדטים לפני מועדו הקבוע, שהוא בתחילת יוני. שאלתי אם זהו המצב גם עכשיו.

מקדונלד ענה בחיוב.

עוררתי את שאלת חוקי הקרקע. אמרתי שכוונותיה של הממשלה בנידון זה ידועות לנו בקווים כלליים מתוך המשא-ומתן. האמצעים שהממשלה חושבת עליהם עלולים לקבוע את כל עתידנו. יש לנו בעניין זה שתי דרישות.

ראשונה, לדעתנו רשאים אנו לדרוש שהאמצעים החדשים לא יוגשמו לפני שתינתן לנו האפשרות לחוות דעה עליהם. זוהי זכותה של הסוכנות היהודית להביע דעתה בפני הממשלה בכל עניין הנוגע לעתידו של הבית הלאומי היהודי. היה לנו אומנם משא-ומתן, אך במשא-ומתן זה לא הגענו כלל לבירור ענייני של שאלת הקרקע, כי השאלה המדינית הגדולה האפילה על כל השאר. הממשלה עצמה צריכה להיות מעוניינת להימנע מאותן העוולות כלפינו שאינן נובעות בהכרה מהמדיניות החדשה ואשר תיהפכנה לגזירה שאין להשיבה אם לא יותן לנו להעיר עליהן מראש.

הדרישה השנייה היא ביחס לחומר שעליו מתבססת הממשלה בבואה להטיל את ההגבלות בענייני קרקע. נאמר לנו, כי הבסיס הוא המסקנות של "ועדת-פיל" ו"ועדת-וודהד". אך הנתונים שעליהם התבססו ועדות אלו לא נתפרסמו בהרצאותיהן ולא נמסרו לידיעתנו בדרך אחרת. אנו מבקשים, אפוא, שחומר זה יימסר לנו למען נוכל לבררו ולהעיר עליו את הערותינו.

ברודצקי העיר כי שאלה זו אין פירושה שאנו מוכנים בתנאים ידועים להתפשר עם מדיניות של הגבלות. הוספתי כי גם אם דרישתנו תתמלא ועל-ידי כך נשיג משהו - לא ישמש הדבר שום פיצוי בעד הנזק שהמדיניות כולה עתידה לגרום לנו ולא יחליש את מלחמתנו נגדה.

מקדונלד אמר שהוא מבין היטב את עמדתנו. הוא מודה שיש לנו כל הזכות להציג דרישות אלו. הוא יכול היה להפנות אותנו אל ממשלת ארץ-ישראל, אבל הוא מבין שנענה לו כי ממשלת ארץ-ישראל ודאי תסרב לדרישותינו. הוא יימלך בדבר וייתכן שיתייעץ עם הנציב העליון. צריך שיהא ברור לנו כי אם בקשתנו תתמלא, תהא הממשלה מוכרחה לנהוג באותה מידה כלפי הערבים. על-כל-פנים ישקול את הדבר ויודיענו.

עברתי לשאלת הנקודות החדשות. הסברתי שיש בינינו לבין הממשלה בירושלים "הסכם ג'נטלמני" שלפיו עלינו להודיע לממשלה מראש על כל תוכנית של הקמת נקודת-יישוב חדשה, לשם תיאום הפעולה ההתיישבותית שלנו עם הסידורים הביטחוניים והאדמיניסטראטיבים של השלטונות. בשבועות האחרונים הודענו לממשלה על חמש נקודות חדשות. ביחס לשלוש הבטיחה הממשלה לעיין בדבר וביחס לשתיים ענתה בשלילה.

מקדונלד שאל אם המדובר הוא בשתי הנקודות בצפון הארץ. עניתי בחיוב ואמרתי שאנו מסרבים להבין את עמדתה זו של ממשלת ארץ-ישראל. האומנם רוצים להפריע לנו להתיישב על אדמה שהיא כבר רכושנו? האומנם רוצה הוא שייאמר עליו כי לא זו בלבד שהוא מגביל את תחום גידולו של הבית הלאומי, אלא הוא מחניק את הבית הלאומי גם בתוך אותו התחום? זוהי בשבילנו שאלה חמורה מאוד. יש לנו די צרות עד שאנו מגיעים להתיישבות - רכישת הקרקע, סילוק כל המעצורים המשפטיים, השגת הכספים להתיישבות במצוקה הקיימת - והנה כשאנו מתגברים על כל אלה הרינו עומדים בפני איסור הממשלה לעלות על אדמתנו.

מלקולם אמר שלפי הידיעות שקיבל אין זה אלא איסור זמני המכוון לתקופת-משבר (crucial period). בזמן שנעשים כל המאמצים להשליט סדר וביטחון טבעי הדבר שהשלטונות אינם רוצים כמעמסה נוספת - אין זו אלא הגבלה ארעית, עד יעבור זעם.

אמרתי, כי איננו יודעים כמה תימשך תקופה פרועה זו. יש סימנים שאנו עומדים לפני הגברת הטירור. בינתיים התיישבותנו נפסקת, ומי יודע לכמה זמן [---]. האומנם נחוץ לממשלה להחמיר ולחדד במידה כזו את ההתמרמרות השוררת בלאו הכי נגד מדיניותה, ואשר תלבש ביטוי חריף מאוד בהתפרסם הספר הלבן?

ברודצקי העיר שמחוץ לשאלת ההשפעה הפסיכולוגית, הרי אנו נמצאים בארץ בעיקר לשם התיישבות. אשר לביטחון, הן אנשינו מוכנים לכל סכנה.

מקדונלד ענה, כי הוא יודע היטב שלמסירותם ועוז-רוחם של הבחורים שלנו אין גבול. אבל אין הממשלה פטירה מאחריות למה שיקרה באיזו פינה שהיא בארץ.

אמרתי כי ריבוי נקודותינו מבצר את הביטחון בארץ. מלקולם ענה שבעניין זה יש מחלוקת. ביחס לחניתה הייתה טענתנו שהיא סייעה להשלטת שקט בסביבה, אך דעת השלטונות הייתה הפוכה מזה. ובאמת, כלום לא נפלו קרבנות בחניתה? הסברתי, כי הקורבנות של חניתה נפלו בימים הראשונים. זה תקופה ארוכה שבחניתה ובסביבתה שורר שקט גמור. עכשיו יש עוד נקודה אחת סמוך לחניתה ואין פוצה פה.

לבסוף שאל מקדונלד אם יש בכוונתנו להביא את הדבר לפניו באופן רשמי. אמרתי שלפי הידיעות האחרונות שקיבלתי מירושלים עדיין לא אמרו אנשינו נואש והם מנסים עוד לשכנע את הממשלה שלא תתנגד להקמת הנקודות. אם אחרי שיכלו כל הקצים תעמוד הממשלה בסירובה יובא הדבר לפניו. כיוון שכך השתמשתי בהזדמנות כדי להסביר לו את העניין ולהדגיש את רצינותו.

[---]

כשקמנו ללכת שאלתיו אם חושבת הממשלה להציע שינויים במנדט. מקדונלד אמר: אתה בוודאי מתכוון לשינויים בקשר עם חוקי הקרקע? בעניין זה מחולקים היועצים המשפטיים שלנו, יש סבורים שההגבלות שהממשלה חושבת עליהן אינן בניגוד למנדט, אך יש הסבורים אחרת.

ברודצקי שאל אם מתכוונים לכתוב בחוק בפירוש שההגבלה חלה על מכירת קרקע ערבית ליהודים. מקדונלד ענה שכדי להימנע מזה היו צריכים לקבוע הגבלה כללית ששום קרקע לא תימכר בלי אישורו של הנציב העליון, אך תקנה כזו הייתה מביאה לידי גיבוב עצום של עבודה במרכז שאי-אפשר היה לעמוד בו. לכן הכרחי לפרש, ומתעוררת שאלה אם יש כאן הפליה גזעית הסותרת את המנדט או אין. הוא עצמו, שאינו חכם-משפטים, סבור לפי עניות דעתו, שאין כאן סתירה למנדט. הטעם הוא פשוט. המנדט עצמו מפלה בין יהודים לערבים. הוא מחייב עזרה ממשלתית להתיישבותם הצפופה של  ה י ה ו ד י ם  ומסייג עזרה זו באי-גרימת נזק  ל ע ר ב י ם. עכשיו, כשהממשלה הגיעה למסקנה כי בתנאים מסוימים אי-אפשר יותר לטפח התיישבות יהודית מבלי לגרום נזק לערבים, והיא מחוקקת חוקים מתוך מסקנה זו, הריהי פועלת בהתאם למנדט ולא בניגוד לו.

אמרתי שכל מה שאפשר לקבוע כדי לתת תוקף להוראות המנדט לגבי ההגנה על ענייני הערבים, הרי זו שיטה אשר תבטיח אפשרות של בדיקה של כל העברת קרקע לגופה, אבל בשום פנים לא איסור כולל ומקיף כזה שיש בדעתם להנהיג. ברור שאם יאסרו עלינו רכישת קרקע בכל אזור ההרים, יהיו גוזרים על-ידי כך על הרבה רכישות שאין בהן שום נזק לערבים, אדרבא, שרק יביאו תועלת להם. נמצא שיהיו פועלים בניגוד למנדט.

מקדונלד לא קיבל דעתי.

שאלתי מה יהיה אם תתקבל הדעה שההגבלות הן בניגוד למנדט. מקדונלד ענה: אז נצטרך לפנות לז'נבה לפני שנקבע את החוקים בארץ. איננו מעוניינים לקבוע חוק אשר ועדת-המנדטים תודיע אחר-כך שהוא בניגוד למנדט.

היה לנו עוד דין-ודברים באותו עניין עד שאמר מקדונלד: עד עכשיו פעלנו יותר לפי הוראות המנדט שלטובת היהודים, מכאן ואילך נשים יותר לב להוראות המגינות על הערבים.

עניתי: לא מקצתיה. גם עד עכשיו פעלתם לפי הוראות המנדט המגנות על הערבים. מעכשיו אתם אומרים לפעול מתוך הנחה שיש לערבים זכות לשלטון פוליטי אכסקלוסיבי על הארץ. זכות זו אינה במנדט - המנדט הוא סתירת הזכות הזאת.

ברודצקי הפסיק את הוויכוח בהודיעו כי אם יתעכב עוד רגע יאחר לרכבת. לא איכפת היה לו להפסיד את הרכבת שלו לו הייתה לו תקווה כלשהי לשכנע את מקדונלד. אך כיוון שתקווה כזו אין לו, מוטב שלא יפסיד רכבת על לא דבר.

הראיון נמשך כשעה. בדרך מדאונינג סטריט למלונו של ברודצקי סיכמנו את המסקנות. התקווה לדחייה ממושכת הייתה קנה רצוץ מלכתחילה. עכשיו התברר שהקנה שבור כמעט לגמרי. ברודצקי טען שהייתה זו שגיאה להפסיק את המלחמה הפוליטית. לדעתי לא הייתה כאן הפסקת מלחמה אלא מצב של ציפייה. נעשו מאמצים להשיג דחייה ארוכה ובמצב זה אי-אפשר היה להתנהג בפומבי מתוך הנחה שאין כל דחייה וההחלטה עומדת מאחורי כתלינו. מצד שני, המערכה הקרובה הייתה צריכה להיות הוויכוח בפרלמנט - ומערכה זו נדחתה למועד בלתי-מסוים. ברור שמעכשיו אין לתלות שום תקוות בדחייה. מסקנה אחרת - אין טעם לכנס את הוועד הפועל באין ביטחון כי הספר הלבן יופיע עד לכינוסו. מסקנה שלישית - כיוון שבענייני קרקעות מקדונלד עומד להתקשר עם הנציב, צריך שההנהלה בירושלים תפנה לנציב העליון רשמית בעניין זה. בכלל מוטב שתהיה כאן פנייה בכתב ולא נסתפק בתורה שבעל-פה.

[---]

כשחזרתי למלון טילפן לי שאול: ב"דבר" מ-3 באפריל יש סיפור שלם מ"אהרם" על משא-ומתן המתנהל בקהיר בין ממשלת מצרים ואנשי המופתי כדי "לקרב את נקודות-המבט האנגלית והערבית". המשא-ומתן מתנהל על יסוד נוסח הספר הלבן שנמסר לידיעתו של ראש ממשלת מצרים. חבל שלא ראיתי זאת לפני שהלכנו למקדונלד.

 

הערות