מתוך יומן העבודה לונדון, 27.9.1937
בשעה מוקדמת בבוקר העירני הטלפון. היה זה מרטין רוזנבליט,[1] ששאל אם ראיתי כבר את ה"טיימס"? לא, טרם ראיתי. יש שם, אמר, ידיעה כי אנדריוס נהרג.
הייתי כהלום-רעם. "אשר יגורתי" כזה עוד לא היה לי בחיי. האיש התייצב לפני עיני –עיניו הבהירות והפיקחות, המשובה, הליצנות והערמומיות ששפעו ממנו, יצר החיים ומרץ הפעולה שפיעמו בו. בבוקר לפני נסיעתי מהארץ טילפנתי אליו לנצרת לומר שלום. אמרתי לו: שמור על העיקר. אמר: אני יודע למה אתה מתכוון – "גליל"? אמרתי: כן. אמר: אל תדאג (ידעתי כי יש מקום לדאגה). אמר כי הוא חושש לעצמו, אינו שקט. עודדתי אותו. שאלתי: איזו מתנה להביא לך מלונדון? הוא צחק – הוא לא גרס את הפסוק על הקשר בין שנאת מתנות ואריכות ימים.
ראיתי בדמיוני את רושם הרצח הזה בארץ – הדיכאון בעמק, שמחת הטרוריסטים, האימה שתיפול על הפקידות, הרוגז ביישוב כולו. חזיתי את הרושם כאן – עד כדי כך, והכל בגלל היהודים!
טילפנתי למיס מיי שתשלח מברק תנחומים לגב' אנדריוס. כעבור זמן-מה טילפן וייצמן. מלצ'ט מציע כי שלושתנו נלך למשרד המושבות להביע תנחומים. הפגישה נקבעה ל-5 אחר הצוהריים.
נועדנו לשיחה על הפעולה הכספית: בן-גוריון, ברל, הרצפלד ואני. הרצפלד הציע לערוך רשימת אנשים שיוזמנו על-ידי וייצמן למסיבה, תוצג לפניהם בעיית המצב הכלכלי בארץ, והם יתבקשו לעזור. המטרה 100,000 לא"י. מזה 50,000 לא"י לבית שאן ו-50,000 ל"ביצור, לעזרת מחוסרי העבודה. בן-גוריון ואני פיקפקנו אם אפשר לדבר ברצינות על סכומים כאלה. סיכמנו שהרצפלד יכין את הרשימה ואחר-כך נדבר עם וייצמן.
אחר הצהריים במשרד המושבות.יחד עם חיים והנרי [מלצ'ט]. במסדרון נפגשנו עם קופלנד, שיצא מחדרו של שקבורו. החלפנו דברים על אנדריוס. הוא אמר עליו: פקיד שהיה נאמן במידה שווה לשני חלקי המנדט.
נכנסנו לשקבורו. חיים הביע את הזדעזעותנו. השיחה הייתה קצרה מאוד – לפני שנכנסנו אמר חיים שאינו רוצה לנצל את ההזדמנות להתקפה על הממשלה – הבעת תנחומים לחוד ודרישות לחוד. אף-על-פי-כן, אמר כמה מילים כלליות על המצב. שקבורו אמר: מוכרחים לשים קץ לזה. אני יוצא בעוד שלוש שנים מהעבודה – צריך למהר ולסדר את העניין. לא היה ברור בדיוק כיצד הוא מתכוון לסדר את העניין...
באותו בוקר קיבלתי דואר מלא וגדוש מהארץ. בין היתר מכתב מצויין מדוד הכהן, המוסר תוכן שיחה עם ידידו ושותפו הערבי [ב"סולל בונה"] – תמונה מחרידה, השתלטות הבריונים על חיי הציבור הערבי ואובדן כל תקווה שהממשלה תשליט סדר [---]
בערב הופיעה ב"איוונינג סטנדרד" תגובה ארסית, אופיינית לעיתונותו של ביוורברוק:[2] אלו הן תוצאות הפוליטיקה האבסורדית, החלוקה קבורה, יש לקבל את דרישות הערבים!
הערות
[1] מרטין רוזנבליט (1886–1963). יליד גרמניה. הצטרף בצעירותו לתנועה הציונית. מזכיר במשרדים הציוניים בקלן, ברלין וקופנהגן 1909–1920. מ-1924 יו"ר שני של ההסתדרות הציונית בגרמניה ומנהל "קרן היסוד" שם. מנהל המשרד הלונדוני של הלשכה המרכזית ליישוב יהודי גרמניה בארץ-ישראל 1933–1940. מ-1940 בארצות-הברית. מ-1949 נציג האוצר (הישראלי) לחצי הכדור המערבי.
[2] לורד ביוורברוק (Beaverbrook) (1879–1964). יליד קנדה. איל-עיתונות בריטי. היה בעל ה"איוונינג סטנדרד" וה"דיילי אקספרס". חבר פרלמנט 1910–1916. שר לאינפורמציה ב-1918. שר לייצור מטוסים 1940–1941.
