מתוך יומן העבודה לונדון, 3.3.1937
גורביץ הפריסאי מודיע, כי השליח חזר מז'נווה ובפיו בשורות טובות. "האישיות" [שכיב ארסלאן] שבז'נווה מוכנה להסכם. הוא מציע שווייצמן או אני נבוא לפריס ב-7 או ב-8 לח"ז, כי השעה דוחקת. הסכמתי עם וייצמן שנענה לו, כי בדרכי חזרה לארץ-ישראל אתעכב בפריס ואברר את העניין.
לארוחת צוהריים אצל בריילספורד, בביתו. הוא ואשתו, הציירת קליר ליטון, קיבלוני בחביבות רבה. [---] תוכנית חלוקת הארץ משכה את ליבו. לדעתו עלול פתרון זה להתקבל על דעת הקהל בבריטניה גם אם הגשמתו תהיה כרוכה בשימוש בכוח, כי יראו בזה מוצא ממשי. שאל אם הדבר יתקבל על דעת "הקיצונים" אצלנו. [---]
בריילספורד ציין את השינוי לרעה בדעת הקהל כלפינו בזמן האחרון. אשתו ביקשה לתלות את הקולר בהתגברות האנטישמיות עם נשיבת רוחות פשיסטיות בבריטניה, אך הוא הסכים איתי כי מקור השינוי בתגובה הפוליטית על המאורעות ולא בסנטימנטים: הציבור הבריטי אינו רואה את עצמו מחוייב לעמוד בכוח בפני לחץ הערבים כדי לעזור ליהודים. ומשמגיעים למסקנה כזו, הוסיף, יש מנסים להצדיקה על-ידי מציאת מומים וחסרונות ביהודים, וכך מגיעים גם לארגומנטציה אנטישמית. [---]
הוא עצמו שקוע כולו בענייני ספרד וחוזה לה תחזית קודרת מאוד. לדבריו מרוכזים בספרד 600,000 חיילים איטלקים ו-20,000 גרמנים, שעדיין לא הופיעו בחזית במלוא משקלם. הכל תלוי ביכולת הממשלה להחזיק מעמד בפני התקפתם של כוחות אלה, לכשתתחיל. בצבאות הממשלה נמצאים כ-900 מתנדבים בריטיים. רובם של המתנדבים פועלים ורק מיעוטם משכילים. סיפר על סטודנט מבטיח מקיימבריג', בעל כישרונות מצוינים, שהתנדב ונשלח לספרד באמצעותו. עכשיו הגיעה ידיעה שנהרג. סיפר גם על לורד אחד מהחברה הגבוהה, העומד בראש פעולת סיוע לנפגעי מלחמת האזרחים בספרד ומסייע למעשה גם ל"פעולות אחרות".
בריילספורד עצמו שימש כל הזמן מנהל הגיוס (הטלפון שלו נמצא תחת פיקוחה של המשטרה). עכשיו, עם סגירת גבולות הים והיבשה, נפסקה הפעולה. בראשית הגיוס רצה הוא עצמו להתנדב כדי להראות מופת. חשב שאין לו רשות מוסרית לקרוא להתנדבות אם לא יתגייס בעצמו. אשתו, ידידיו ורופאיו התנגדו לכך בכל תוקף עד שלבסוף היה מוכרח להסכים שהוא כבר "מעבר לגיל". העירותי שבצעירותו נלחם בצבא יוון נגד טורקיה. אמר, שבאמת השתמש עכשיו בנימוק זה.
בריילספורד סיפר, שתמיכתו בנו בימי המאורעות עוררה תימהון רב בחוגי ידידינו ההודים, וגרמה להתקפה עליו בעיתון הודי לאומי בבומביי. ---]] התעניין מאוד לשמוע שבימי המאורעות שלחנו איש להודו והוא בא בדברים עם מנהיגי התנועה הלאומית ההודית ונפגש עם נהרו.
בערב הלכתי עם לוריא ואשתו לתיאטרון – והנה גם כאן ארץ-ישראל. אחד הגיבורים במחזה הוא פקיד גבוה במיניסטריון החוץ, שהוכרח להתפטר מפני שעזב את אשתו והתקשר עם אחרת בטרם התגרש. משרד החוץ, לפי המחזה, הוא המטפל בענייני ארץ-ישראל, והפקיד שפוטר סובל מאוד בהרגישו כי אילו לא פוטר היה מסדר את עניין המהומות. אגב כך שואלת אחת הנשים על הבמה: "מה רוצים הערבים הללו, בעצם?" ידידתו של מי שהיה פקיד עונה: "כל מה שידוע לי על הערבים הוא שלכל אחד מהם לא הייתה מזיקה חתיכת סבון". הקהל בתיאטרון מילא פיו צחוק. בין הצוחקים היו ודאי יהודים לא מעטים. אני הרגשתי עצמי סולידרי עם הערבים.
