מתוך יומן העבודה                                                                            לונדון, 22.2.1937

[---]

ביקרתי את ג'יימס רוטשילד,[1] לפי הזמנתו. סיפרתי לו על המצב. הוא אינו יודע דבר על הנעשה ב"וועדה" ועל כוונות הממשלה ביחס לנציב העליון. יש לו רעיון חדש: להשפיע על אמריקה שתפנה לבריטניה בהצעת ויתור מצדה על זכויות "הדלת הפתוחה" לגבי מכס בארץ-ישראל, על-מנת שהדבר ישמש דוגמה למדינות החברות בחבר הלאומים ויאפשר מתן עדיפות מטעם האימפריה לארץ-ישראל. תמורת זה תדרוש אמריקה מינוי משקיף מצדה ומצד חבר הלאומים שיפקח על ביצוע עיקרון יכולת הקליטה בקביעת מידות העלייה היהודית על-ידי ממשלת ארץ-ישראל. מלבד הטובה – המדינית והכלכלית – שתצמח לנו מזה באופן ישיר, יחליש הדבר לדעתו את התנגדות הערבים לעלייה, באשר תיקון משטר המכס חשוב גם להם.

העניין העיקרי שלשמו קראני רוטשילד הוא רישיונות העלייה לחברי הבית"ר. נראה שהוא נמצא עכשיו בשלב של התרשמות מז'בוטינסקי. הוא דחה את הזמנתו להשתתף בסעודה לכבוד "הליגיון", אך שמע אחר-כך כי ז'בוטינסקי בנאומו עשה רושם כביר על האנגלים החשובים שנכחו במסיבה. הוא מלא חימה והתמרמרות על הרוויזיוניסטים עקב השערורייה במשרדי הסוכנות, אך הלא עובדה היא, טען, שקיפחנו אותם. הסברתי לו את עניין הרישיונות וסירוב אנשי ז'בוטינסקי להיכנס למשא-ומתן עם מחלקת העלייה שלנו, כפי שהצענו להם, על-מנת להגיע להסכם מעין זה של ה"אגודה" ["אגודת ישראל"].

רוטשילד דרש שאבוא אליו למחרת שנית באותו עניין.

[---]

נתקבלה טלגרמה מבן-צבי הדורשת פנייתו של וייצמן למשרד-המושבות בעניין הביטחון. ברודצקי הציע שנלך שנינו לפרקינסון. הסכמתי, אף-על-פי שהיה לי יותר רצוי לבקר את פרקינסון כאורח לשם שיחה כללית ולא כנציג רשמי ולשם בירור עניין מסוים. תשובת פרקינסון הייתה כי יהיה פנוי לראותנו רק ב-27.2. [---]

הוזמנתי לארוחת-צהרים על-ידי קבוצת "פלשתין", השבועון שנתחדש בסיועו של סאקר[2] והנתון לעריכתו של הכומר העיתונאי סידני דארק. הקבוצה מתכנסת אחת לשבוע לארוחת צהריים בקלוב ספרותי ודנה על תוכנית הגיליון. הפעם הייתה ההשתתפות בארוחה מלאה שלא כרגיל: סאקר, בנטויץ',[3] סיידבותם, דארק, ברודצקי, י. ל. כהן, פרלצוייג, לוריא. דיברתי על התמורות בארצות השכנות וכיווני-ההתפתחות החדשים. [---[

[---]

ב-5 שוב אצל ג'יימס רוטשילד בעניין רישיונות העלייה לבית"ר.

הערות