[מ-12.6.54 ועד 1.1.55 מ"ש לא כתב יומן; ראשי-פרקים שרשם יום-יום כמנהגו על גבי דפים תלישים בפנקס-כיס לקראת פירוט מלא, ונשתמרו בתיק שהחזיק בצמוד ליומן, מובאים להלן. לנוחות הקריאה ראשי הפרקים רוכזו יחד לפי החודשים. להלן ראשי הפרקים של דצמבר 1954]
22-27/12/1954
א ל: שר הביטחון ירושלים, 22 בדצמבר 1954
מ א ת: ראש הממשלה ושר החוץ
אומנם היו לנו בירורים בעניין המטוס הסורי [האזרחי] שאולץ לנחות בלוד [ב-12 בחודש ושוחרר כעבור יומיים], אך חומר העניין אינו מניח לי להסתפק בהסברות שקיבלתי ולעבור לסדר היום.
ודאי ברור לך עכשיו כי לא זו בלבד שלא הייתה לנו הצדקה כלשהי לעצור את המטוס, אלא משנכשלנו בהורדתו היינו חייבים לשחררו מייד ולא להחזיק בו ולערוך חקירות לגבי נוסעיו משך 48 שעות.
אין לי כל יסוד לפקפק באמיתות הקביעה העובדתית של מחלקת המדינה של ארצות-הברית, כי הצעד שנקטנו היה מעשה ללא תקדים בנוהג הבין-לאומי.
מלבד ההפרה החמורה של משמעת צבאית שנעשתה במקרה זה ע"י פעולה שעמדה בניגוד גמור להוראת-קבע מפורשת, מדהימים ומדאיגים אותי ביותר צרות-האופק וקוצר-הראות שנתגלו כאן מצד ראשי צבאנו. הם סבורים כנראה כי מדינת ישראל רשאית - או אפילו מחוייבת - לנהוג בתחום יחסיה הבין-לאומיים לפי החוקים השוררים בג'ונגל. אבל גם בסיבכי הג'ונגל נוהג אדם בראש וראשונה לדאוג לביטחון עצמו, והנה התברר כי אפילו תבונה ראשונית זו נעדרת בצמרת הצבאית שלנו.
עלי לבקשך להודיעני את המסקנות שהסקת מהתקלה החמורה. מעשים כאלה, הנעשים ללא כל סמכות ומתוך שיקולים מסולפים, קובעים עובדות מדיניות ממאירות שתוצאותיהן עלולות להיות הרות אסון בשביל המדינה. הממשלה מוכרחה להיות מובטחת באופן מוחלט בפני שערוריות ממין זה. צריך שיהא ברור לכל הנוגעים בדבר כי אין בדעת הממשלה לסבול גילויים כאלה של "מדיניות עצמאית" בקרב מערכת כוחות הביטחון.
למען מנוע כל אי-הבנה והסתבכות וכדי לחדול מלגרות יצרי פעולה הרפתקנית, אני סבור כי לא די לאסור על כל היטפלות למטוסים אזרחיים, אלא יש להפסיק בכלל טיסות סיור ובילוש של מטוסי חיל האוויר מחוץ לטריטוריה של ישראל, כולל אזור המים הטריטוריאליים. יש לעקור את המושג המוטעה והנפסד, כאילו אזור הפיקוח של נמל-האוויר לוד יכול לשמש רקע לפעולה ישירה כלשהי מצד שלטונותינו לגבי מטוסים הנקלעים לתוכו. הבעיות הכרוכות באזור הפיקוח הזה הן בעיות של בטיחות הטיס ולא של ביטחון המדינה או ריבונותה. אין אזור זה מהווה כל מרחב לפעולת חיל-האוויר שלנו.
פרק עגום במיוחד בכל הפרשה המדאיבה הזאת, המוסיף ביזיון וקצף, הוא עניין הפירסום. עד היום בטוחים רוב קוראי העיתונות בארץ כי המטוס הסורי נעצר והונחת משום שפגע בריבונות ישראל ואולי גם סיכן את ביטחונה. מתוך כך אין הציבור מבין על שום מה שוחרר מטוס כזה וממילא מתבקשת אצלו המסקנה, כי נעשה כאן ויתור בלתי מוצדק מצד הממשלה. הנחה כזו מפרנסת מחדש את תעמולת הלחש הנפסדת על הניגוד הקיים בין מדיניות משרד החוץ לבין הקו של צה"ל. ודאי ראית את הכתבה שהופיעה ב"למרחב" על נושא זה. כן כדאי לך לראות מאמר ראשי ב"ג'רוסלם פוסט", המסתמך כולו על סילופי עובדות, מגיש לקוראים ניתוח מדיני של הבעיה שהינו בעיני שיא הטמטום הקרתני, ואשר לפי ידיעותי היה פרי השראה ממקורות צבאיים. גם לנוהג פסול זה הכרחי לשים קץ.
[פתק לא מתוארך, נראה שנכתב בעת ישיבת ממשלה:]
משה,
אני מתקרב לסיום החקירה בעניין מצרים [משפט 11 נאשמי הריגול והחבלה בפקודת ישראל החל ב-11 בחודש] - אני מניח שבשבוע הבא יהיה בידי למסור לך כל החומר ה ד ו ק ו מ נ ט ר י הנותן תמונה ברורה לחלוטין.
הייתי מעדיף שתהיה זו שיחה בין שנינו, כי המדובר בחומר מפוצץ.
פ.ל. [פנחס לבון]
[פתק של מ"ש, נראה שנכתב לאחד השרים - ז' ארן? - בישיבת ממשלה]
27.12.54
היו לי שתי שאלות להציג ללבון.לא הצגת אותן א ת מ ו ל מתוך רחמנות. השאלות הן:
1) מדוע הוא לא סיפר לי מעולם על קיומו של מנגנון זה במצרים.
2) מדוע, כאשר קרה האסון, הוא לא פנה אלי מייד לטכס עצה ולבקש עזרה. נשארה סתומה נקודה אחת והיא:
3) מה ב ד י ו ק הוא אמר ל[ראש אמ"ן אלוף בנימין] גיבלי כאשר גיבלי פנה אליו, נניח לא ב-17 כי אם ב-31. התשובה ל-2 כלולה ב-1 ו-3. מצפונו האשם לא נתן לו לפנות אלי. סעיף 1 פירושו כי הוא העלים ממני את הדבר בכוונה. סעיף 3 פירושו כי הוא אישר את קו הפעולה, אומנם לאחר מעשה, אבל כאשר נודע דבר המאסרים הוא לא ידע כי הם נעשו לפני שיחתו עם גיבלי.
המעשים נעשו והמאסרים בוצעו ל א ח ר שהוא אישר את הקו.
אין זו, כמובן, אלא סברה, אבל מבוססת.
