יום א', 23/5/1954
יום טרוף ביותר - או שמא רק נדמה לי כך, ומעמסת כמות העבודה עם גיוונה המופרז מעיקים עלי יותר ויותר במידה שגוברת עייפותי?
השרב עמד בעינו כל היום ולא סייע להקלת החיים. רק בערב החלה נשיבה כלשהי של אוויר צח.
בבוקר נכנס טדי. נמצא פיתרון ראשון לבעיית [רוברט] אופנהיימר, הפיסיקאי הגאוני [מדע הגרעין], המנודה בארה"ב [בשל שמאלנותו]. וייסגל יזמינו להיות המרצה השנתי ביום הזיכרון לווייצמן ב-2 בנובמבר. כאן נתהה על קנקנו ונראה אם יש לדבר על התקשרות קבע. בינתיים תשמש הזמנה זו כשלעצמה גאולת-כבוד לו מטעם העם היהודי ומדינת ישראל.
סעיף שני שבפי טדי - בשורה טובה. התברר כי הדופי שניתן בשלמה ארזי היה חשד שווא. עניין זה גרם לי דאגה ועוגמת נפש וכששמעתי את תוצאות הבירור נשמתי לרווחה.
עוד סיפר טדי על תוכנית המכתב לאחיו של פוסטר דאלס [אלן; ראש סי איי א"י], בו ייעשה חשבון צדק עם האמריקנים לאור הצהרותיו השובות-לב של הגנרל טרודו.
לבסוף הציע כי אסכים לתת סמכות לו ולאנשי האוצר לברר אפשרות של השגת המלצה מהשגרירות האמריקנית להגדלת המענק השוטף, שחשבונו טרם נסתיים לחלוטין. הסכמתי לנוהל זה, המשחרר את משרד החוץ מטורח מאוד לא מכובד. אנו מצטיינים בעקיבות אופיינית בעניין המענק - בשיחות מדיניות בתוכנו כמעט כולנו נתפסים בימים אלה לשגרה של סלידה בתלותנו זו בארה"ב ומוכנים להגיע למסקנות מרחיקות של ניתוק הזיקה הזאת, המתחילה להציק לנו כהוגן מכל בחינה מוסרית ומדינית, ואילו למעשה אנו מטכסים עצה ומחבלים כל מיני תחבולות כיצד להגדיל את העזרה שהייתה לנו לזרא.
עודני תוהה על הידיעה המרעישה בעיתוני הבוקר בדבר פניית היועץ המשפטי לכנסת לשם הסרת החסינות מחה"כ ה"אגודאי" [שלמה] לורנץ - הנאשם בהפרת חוקי המטבע- והנה צפה שערורייה חדשה הנוגעת לחה"כ "המזרחי" [ישראל] רוזנברג, עולה מאמריקה, שהוא סגן שר הסעד. רב מכובד זה יצאו לו מוניטין עוד בארה"ב כמי שקופת שרצים תלויה לו מאחוריו - ארתור לוריא כתב לי עליו מניו-יורק והרב מימון בא פעם להזהירני מפניו. עכשיו עומדת תהילתו להתפרסם בארץ. יצחק לוי ויעל ורד נכנסו למסור דין וחשבון על מה שקרה. אנשי "שורת המתנדבים" באו ובידיהם כרזה עצומת ממדים, המתריעה על הקלקלה בעילום שם ומבטיחה לגלות צפונות. לדבריהם יש בידיהם חומר האשמה העשוי להבטיח הרשעה בבית דין. כן ידוע להם כי "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" עומדים לפרסם את כל הפרשה מחר או מחרתיים. הרב רוזנברג נאשם בשורה של מעילות בממונם של אחרים ובעבירות על חוקי המדינה בענייני מטבע ויבוא. קבעתי כי היומ"ש ישמע את אשר בפי אנשי "השורה" ואם ימצא כי "כצעקתה"- אוועד עימדו ועם שר המשפטים ושר הסעד, שחזר בינתיים מסיורו בארה"ב, ונטכס עצה יחד.
מוּעדה אחרונה לפני הישיבה - עם רוקח. הביא תשובה שלילית על הצעתי בדבר ועדה של ארבעה לחיסול התסבוכת של פתח תקווה. היה ויכוח מייגע ועקר - שיחתו של אדם זה היא כביצה צמוגה שאתה לש בה ברגליך מבלי לצאת ומבלי להתקדם אף צעד אחד. הזעקתי לעזרה את זיאמה ולא הועיל כלום. בכל זאת הבטיח לבסוף רוקח לעיין מחדש בעניין, אך ברור כי לא יקיים.
בישיבת הממשלה מסר משה שפירא דוח על מיפעלותיו בארה"ב - נפתוליו עם החרדים הקיצונים ועזרתו ל"מילווה". לא יכול לגמור את ההלל על עזרתו של אייב [הרמן] והמעמד שהוא תופס בציבור היהודי.
הסעיף העיקרי בסדר היום - אישור חוק הבנק הממלכתי. ויתרנו בסעיף אחד ל"כלליים" אך בכמה סעיפים אחרים הוכרעה הכף נגדם ברוב של שתיים או שלוש סיעות. בעניין אחד הצבעתי במפגין איתם נגד המפלגה, מתוך שמירה קפדנית על ההסכם הקואליציוני.
אחר כך נשתקעה הישיבה שוב במכשלת הרופאים. נסתמן סדק צר למוצא חיובי, אך ספק אם יראו בזה הרופאים פתחון-פה לחזור בהם מאיום השביתה. תבעתי עריכת מסיבת עיתונאים להסברת שערוריית השביתה ברבים. הלכתי מהישיבה בטרם נסתיימה כי הגיעה שעת הארוחה בביתנו.
לסעודת הצהרים 18 איש: הצירים הבולגרי וההלווצי [השווייצי], הסגן הבולגרי והממונה ההונגרי, הם ורעיותיהם; בירנים [אברהם ורות]. לבבים [אריה וריקה] אריאלים (הציר בברוסל) [יוסף ולאה], אמיל [נגר] וחנה רופין. חברה ססגונית זו שחה רוסית, צרפתית, אנגלית, גרמנית וגם עברית. הבולגרים גילו קצת השכלה ותרבות. אחת הנשים רופאה. לעומת זה ההונגרים, עם שהם נעימים, פשוטי עם בתכלית, בני כפר לא לומדו; הממונה היה סנדלר ואשתו בת איכרים עניים. האורחים הגויים איבדו כל חשבון של זמן וישבו כמעט עד 4! היהודים נשתהו אחרי לכתם, לשם קצת רכילות, כרגיל. למנוחה לא נשארו אלא דקות ספורות.
בא היועץ המשפטי. שאלתיו אם טעות בידי בהניחי כי לא נשאלתי בדבר לורנץ. "הניח דעתי": באמת לא נשאלתי. "הנשאל רוזן?" לא, הוא רק סיפר לו. הכלל הנקוט בידו הוא כי יש לתבוע לדין חבר כנסת על כל עבירה שהיה נתבע לדין עליה אילו היה בשר ודם פשוט, אלא מכיוון שהוא ח"כ יש לדרוש הסרת חסינות והרי זה מסור לכנסת להסיר או לסרב. פשטנות זו בעניין כה עדין שוב הוכיחה לי כי היומ"ש שלנו, עם כל חריפות שכלו בניתוח משפטי, חף מכל תבונה ציבורית. באו שפירא ורוזן וניגשנו לפרשת רוזנברג. היומ"ש גולל יריעה של קנוניות-נכלים, מעשי הנאה פרטית מקופת המפלגה, כל מיני מעללים נאים. שפירא לא ניסה להגן, רק טען כי רוזנברג ודאי ינסה לתרץ כל עיסקה וחזקה עליו כי ידע להתגונן. אמרתי כי עליו להביא את סגנו לידי התפטרות מהכנסת וממילא מהסגנות, ויפה שעה אחת קודם - להקדים את הפירסום המוקיע. שפירא קיבל את עניין ההתפטרות מהסגנות אך אשר לכנסת טען כי רוזנברג יסרב ויקשה להכריחו, ברצותו להיאבק בפני בית דין על "צידקתו". מכל מקום, כיוון שהיום יום א' וחברי הכנסת אינם בעיר, הסכמתי כי אם רק אפשר מוטב לעכב את הפירסום לבל יצא כי ההתפטרות באה תחת לחץ. הטלתי על יצחק לוי לפעול בכיוון זה באמצעות "שורת המתנדבים".
אחרי פרק מדכדך זה השבתי נפשי בתרגיל משעשע של ניסוח ברכה בפעם השבעים ושבע לוועידת "המילווה" בניו-יורק.
אך סיימתי והנה רוקח עם [אהרון ש'] מויאל מנכ"לו [וקרוב משפחתו]. בא להודיעני את הסידורים שהוא קובע בעיריית נצרת. השתמשתי בשעת כושר כדי להזיז את ענייני עין חרוד. לדבריהם, אין ספק כי ביום ג' תחליט ועדת בניין ערים לטובת ה"איחוד" - בלשונו המשכילית של רוקח "איחוד הקיבוצים והמושבים". ראיתי כי הם אחוזי פחד מפני התנגשות חמורה העלולה לפרוץ בין שני הצדדים עם התחלת הבנייה.
אהוד [אבריאל] חיכה לי. ערכתי עליו התקפה מחודשת כי יסכים ללכת לניו-יורק להחליף את אייב (הבוקר התפלץ [משה] שפירא כששמע כי אייב דורש לחזור) – באם הניסיון האחרון שלי להשפיע על אייב כי יישאר לא ישא פרי. אמר כי מנוי וגמור עמו להישאר בארץ. חשבתי לעצמי - האומנם תענה לי כך אם אציע לך את [שגרירות ישראל ב]הודו? אבל לא הצעתי;
ראשית, יען מוטב להמתין לתשובתו הסופית של נהרו,
ושנית, משום מיצוי הלחץ לטובת ניו-יורק.
ביררנו מצב המשפט [קסטנר-גרינוולד]. אהוד עומד להופיע כעד ראשי עם התחדשותו. הזכיר לי את שיחותי עם הנציב העליון בירושלים ואנשי משרד החוץ בלונדון על שליחותו של יואל ברנד. התפלא לזיכרוני לגבי כמה פרטים באותן השיחות.
השארנו את אהוד לארוחת ערב והשיחה נתגלגלה על ב"ג. סוף סוף שמעתי דוח מפורט על תוכנית המפלגה החדשה ו"החזית העממית" [שהעלה ב"ג]. התברר כי אין אלה היינו הך אלא שני שלבים. כן התבררה המבוכה המוחלטת השוררת בראשו של ב"ג עצמו לגבי המסקנות הנובעות מתוכניותיו. הנועדו יצורים אלה לשמש תוספות למפא"י או תחליפים לה? מה החוגים שיהוו אותם? איך תימנע הצטרפות חברי המפלגה אליהם? איך תובטח הברית בינם לבין המפלגה? היעמוד ב"ג בראשם? מכל הבחינות האלה מישנתו של ב"ג היא בלבול אחד גמור, אלא אם כן אין הוא מגלה את כל הצפון בלבו.
אמרתי כי דיבורים אלה, בהצטרפם לתוכנית תנועת הנוער הממלכתית ולחליפת המכתבים שבין ב"ג לביני מעידים בעיני כי מבחינה נפשית הוא נקע כבר ממסגרת המפלגה ולמעשה פעולתו כלפיה הרסנית לגמרי. אהוד אישר כי מדברי ב"ג מסתבר כי הוא רואה לעצמו אפשרות לשוב לחיים הציבוריים רק במסגרות לאומיות כלליות וחדשות, על-מפלגתיות. הוא בונה לעצמו עולמות תלויים על בלימה ומחריב בהבל פיו עולמות קיימים. היום ב"ידיעות אחרונות" משהו משיחתו עם סטודנטים שנקראו לשדה-בוקר. הטיח באוזניהם קטרוג חמור על כל המפלגות הקיימות.
אדם אחר במקומי היה מזעיק את המפלגה לעמוד בפני הסכנה.
שוחחנו עוד ועוד ובפעם הראשונה התברר לי כי אהוד מתנגד חריף לכל שיטת התגובות [פעולות התגמול].
הבוקר בישיבת הממשלה שלח לי פנחס פתק שקיבל מהרמטכ"ל. צלף ערבי ירה מעל חומת ירושלים ופצע אישה יהודייה. דיין שואל - הלהעמיד צלף שלנו מול החומה באותו מקום? עניתי בשלילה. יש לשלוח אזהרה חמורה לירדנים כי אם לא יבלמו את אנשיהם ישאו באחריות, אך כדברי משה עצמו בשיחתו איתי מוטב "לאחר את האוטובוס הראשון". התחלה של צליפות מזה ומזה לאורך כל החומה וקו ש"ן בתוך ירושלים היא הדבר הדרוש לנו כאוויר לנשימה בשעה זו! והנה בחדשות הערב ב"קול ישראל" ידיעות על עוד מעשי התגרות ירדניים וכן על התנפלות מחוצפת של ערבים מרצועת עזה על מאהל בדואים ישראלים עם מכות ופציעות ושוב לעיני השמש. ברור כי גל התגובות יגאה שוב!
אהוד החל מטריד עלי בשאלות ובתרעומות על כל מיני הזנחות וחולשות. ראשי צר מהכיל את כל הסיבוכים המשתרגים עליו. נמלטתי מהמטבח לחדר המגורים, שם המתינה לי אלישבע שהוזמנה לעבודת ערב, ושעה ארוכה הכתבתי שני מכתבים: אחד לנחום גולדמן, אשר התברר כי הוא מגיע מחר לפריס, על הרעיון בדבר שיחתו עם מולוטוב, ואחד לאייב הרמן - ניסיון נואש אחרון להשפיע עליו כי ייתן לי במתנה עוד שנה אחת בניו-יורק.
אחרי כן - היומן הזה ולקינוחו משיירי הגלידה שהוכנה לארוחת הצהריים.
במישדר החדשות האחרון - הצהרתו של מוצטפה עבד אל-מונעים מיודענו [מצרי], כיום סגן מזכיר החֶבר הערבי, כי מלחמת ערב בישראל הייתה משגה חמור ביותר וכי את הפליטים יש ליישב בארצות השכנות, ואם רק יש הון - הרי חצי אי סיני הוא המקום.
ברני יוסף טילפן בשורה טובה: אוניית המלט [היוונית] הגיעה בשלום לאילת. היא יצאה מחיפה והמצרים העבירוה בתעלת סואץ [אחר עיכוב של 3 ימים] ביודעם את מחוז חפצה.
עוד סיפר אהוד מפי אחיו חגי שבשדה-בוקר, כי ב"ג חזר מביקורו בת"א ביום העצמאות מעוצבן ומדוכא. בת"א דיבר עם אהוד על סכנת התבוללות וכניעה המאיימת על יהדויות ארה"ב ובריה"מ כאחד ועל אימת ההשמדה המרחפת על ישראל.
ברגע זה נישאים אלי בעד החלון הפתוח צלילים רחוקים ועמומים של פעמוני חצות מעל אחד הצריחים בעיר העתיקה. תם היום הזה.
