יום ד', 14/4/1954
בבוקר במשרד רה"מ.
סגן מנכ"ל-חוץ למינהל, צבי אבנון, בעניינים דחופים. שלטונות גרמניה עומדים להחזיר כשלושים "יורדים", כולם טיפוסים גרועים בתכלית, אויבי המדינה מושבעים, על כל פנים בפיהם המלא אלָה. לפני כמה ימים בא אלי יחזקאל סהר ושאל אם נוחה דעתי מההצעה כי משטרת ישראל תשלח חוליה לגרמניה לסייע למשטרה שם להסיע את המוחזרים במטוס. תשובתי הייתה שלילית. עכשיו מודיע אבנון כי חלה בזה אי-הבנה. לא הייתה כל כוונה מצד אנשינו כאן - להבדיל מהמלצת אנשינו שם - לסדר שיתוף פעולה בין משטרת ישראל ומשטרת גרמניה בהסעת המוחזרים בכוח. אבל יש צורך בשניים-שלושה אנשים ישראליים שילוו שיירה זו מיציאתה ועד בואה ללוד כדי לנסות כוחם בהשפעה על הממאירים ביותר שבחבורה ובריסון מרדנותם, לבל יערכו שערורייה עד לב השמים מייד עם צאתם מהמטוס בלוד. אמרתי כי רעיון זה נראה לי והצעתי לצרף חוליה מאנשי משטרה ותיקים, שיסעו לבושי אזרחית ומישהו מהפעילים בקליטה, דוגמת קלמן כהן ממשמרות. עניין אחר שעורר אבנון הוא מיטת הסדום שהכניסנו לתוכה התקציב החדש של משרד החוץ. כורח גמור להרחיב תקן הנציגות בתורכיה. המסחר בהתרחבות מתמדת והסיכויים במעלה. קליטת השוק התורכי ליצואנו לעת עתה בלתי-מוגבלת. הכל מרוכז בידי הצירות והנציגות הכלכלית ויש ברכה עצומה למדינה במניעת התרוצצותם הפרועה והספסרית של סוחרים וסוכנים פרטיים - משטר שהיה בקושטא פעם והשתלטנו עליו עוד בימי טוביה ארזי ועכשיו עוד ביתר שאת בימי משה גלי. פירושו של דבר תוספת עובדים. כן אין לשאת גזירת המחיקה מן התקציב של קונסוליה נוספת בארה"ב - ביוסטון, למען מדינות הדרום. הכלל, אין להסתדר בלי תוספת של 150,000 ל"י שכאילו הובטחה פעם על-ידי מנכ"ל האוצר. הבטחתי לקחת דברים עמו.
גדעון רפאל ויעקב הרצוג (השני ממונה עכשיו על מאה"ב [מח' ארה"ב], עם העברתו הקרובה של [שמואל] בנדור לשגרירות פריס) פלשו בעצבנות יתרה להתריע על סבך חדש. לפני ימים אחדים שלחנו לשגרירויות ושינגטון ופריס מעין איגרת למסירה לשגרירויות מצרים בשביל ממשלת קהיר, להזהירה על החמרת המצב בספָר הרצועה ולהציע פגישה דחופה בדרג רם להסדרת העניינים. איתרע מזלו של מיבצע זה. [יעקב] צור לא הבין כי הכוונה למימסר ישיר - קם והטריד בזה את "הרציף" [כינוי החוץ הצרפתי]. כוונתנו הייתה לא לגלות את המיבצע למעצמות, לבל יתרשמו המצרים כי כוונתנו לא לתכלית מעשית אלא רק לנשיאת חן בעיני אומות העולם. אמרנו, עוד יבוא יום ונספר להם. לאמיתו של דבר לא קיווינו לתוצאה של ממש וחשבנו כי על כל פנים יועיל לנו צעד זה לניקוי מעמדנו כלפי המעצמות בסופו של חשבון. והנה פתאום פונה אלינו הממונה של ארה"ב, ראסל, ומודיע כי נתקבלה תשובה חיובית על פנייתנו מ[ג'פרסון] קאפרי, שגריר ארה"ב בקהיר: הממשלה שם מוכנה לפגישה והריהי עומדת לשגר את קול' [מחמוד] ריאד, הממונה במטה הראשי על ענייני ישראל [לימים שר החוץ המצרי], על מנת להיוועד עם נציגינו. אנשינו נדהמו: מניין לראסל ולקאפרי, זאת אומרת לוושינגטון, דבר משלוח איגרתנו? האומנם כה נזדרזה שגרירותנו לספר, בעוד שניתנה לה הוראה מפורשת להחריש? בנס לא הפליט הרצוג מילה מיותרת ועד מהרה התברר כי אין ראסל יודע דבר וחצי דבר על פנייתנו בכתב, אלא ראובן שילוח הציע בשיחה איתו כי כדאי להפגיש נציגים צבאיים גבוהים של שני הצדדים למו"מ דחוף על מניעת התפרעויות והתנקשויות. ראסל לא החמיץ מצווה זו שבאה לידו אלא מייד התקשר עם קאפרי (באמצעות מחמ"ד?) והלה אף הוא פעל מעשה בזק והרי הסכמת קהיר נתונה!
קמה שערורייה במשרד החוץ. כיצד זה מלאו לבו של ראובן לפעול בעניין כה רציני ודק על דעת עצמו? ומה פשר העלמתו את הדבר מהמשרד הן לפני המעשה והן לאחריו? עד מתי תהיה נוהגת אצלנו אנדרלמוסיה כזו של מסגרות, סמכויות ויוזמות? השערורייה הקיפה מייד את משרד הביטחון והמטכ"ל. שם אין חסרים אנשים המוכנים לשִיש לביזיון משרד החוץ ולהתכבד בקלונו. דוכאתי עד עפר על ידי כל התסבוכת המשונה הזאת. אבל ראסל עומד ודוחק לקבל תשובה. כלפי חוץ הס מלהזכיר את חוסר התיאום שבפנים. אין לנו ברירה אלא להעמיד פנים כי הכל שריר וקיים מתוקן ומקובל. ולגופו של עניין, אחת היא מה הייתה ההשתלשלות היוצאת דופן, אין להעלות על הדעת מתן תשובה שלילית עכשיו, שפירושה נסיגה והכשלת ארה"ב לאחר שהיא פעלה בשמנו ולמעננו. מייד נטלתי השפופרת והתקשרתי עם לבון וסיפרתי לו מה קרה כדבר איש עם רעהו ואמרתי כי יש להבחין בין הצד המשמעתי-הפנימי - על כל פנים יש לברר תחילה מפי ראובן [שילוח] עצמו מה התרחש כאן - לבין הצד המדיני-החיצוני. לבון הסכים כי אין לנו כל ברירה אלא להיענות וביקש התייעצות בטרם נלך לפגישה.
אגב, ראובן היה סבור כי חילץ אותי מן המצר בעניין הזמנת ראסל לתה בביתי - ולא היא. הייתה שיחה בין הרצוג לבין ראסל והארט, כשליוו את זה ללוד בצאתו את הארץ, על נאומו של ביירוד. הרצוג הוקיע את הסֶלף שבתורת ההפרדה בין מדינת ישראל לבין יהודי התפוצות ובשלילת עובדת קיומו של עם יהודי אחד ברחבי תבל. אמר כי חבל שאין להם הזדמנות לשמוע מה בפי רה"מ על נושא זה. תשובת ראסל הייתה כי הוא מוכן ומזומן לבוא אל רה"מ לתה, אך רה"מ סירב...
מפליא כיצד איש חכם ונבון ומנוסה ואחראי כראובן דש בלי משים בעקרונות ראשונים של מסגרת ונוהג, בדיני שירות המדינה. הוא שייך לשגרירות וושינגטון ושם תחום פעולתו הישירה כלפי חוץ. הוא בא לארץ לשם דיווח והתייעצות. על המגע עם גורמי חוץ ממונים כאן אחרים. ודאי שמגיע לו להיפגש עם אנשי שגרירות ארה"ב בישראל וחשוב כי ייפגש עמם. אבל איך זה איננו מבחין בין דברי הסברה לבין נקיטת יוזמה דיפלומטית להגשת הצעות ורעיונות חדשים המכוונים לפעולה - שלא על דעת האנשים המוסמכים שבמקום ואפילו בלי ידיעתם! האומנם גזירה היא כל האנדרלמוסיה הזאת ועוגמת הנפש הנובעת ממנה?
עיכבתי את יעקב וביקשתי עזרתו אצל אביו לבל יעשה לנו צרות בעניין האונייה "אגממנון". אנו במצור, אך עדיין אנו משמשים פתח כניסה ממדינות הים לירושלים העתיקה - הגם את הפתח הזה נסגור ובמו ידינו?
שוב ישיבת הוועדה להיתרי עבודה בשבת. הפעם במקום שפירא ורהפטיג. נפתל עמנו על כל הֵיתר והֵיתר והוציאני כמה פעמים מהכלים. הכרעתי נגדו בכל הסעיפים וההיתרים ניתנו. אמרתי לו כי קיומה של השבת תלוי במדינת ישראל, אבל כל החרדים באמת לעתיד השבת היהודית חייבים לתת דעתם על חיובי חייה של מדינה בת זמננו ולסגלה אליהם, שאם לא כן יתפוצץ כל העניין. לא ייתכן כי במדינה של המאה העשרים ינהגו יהודים כשם שלא נהגו מעולם אפילו במדינתם שלפני אלפיים שנה, אלא דווקא כפי שנהגו בעיירה פולנית או ליטאית לפי הווי שעבר מן העולם. ושוב אמרתי כי כשם שאין קיום לשבת בלי מדינת ישראל כך אין קיום למדינת ישראל בלי עבודה בשבת.
היום כנראה יומו של "הפועל המזרחי". אחרי יעקב הרצוג וזרח ורהפטיג במשרד רה"מ - שרגאי ואחריו בורג במשרד החוץ.
שרגאי בא כראש מח' העלייה של הסוכנות למסור על מצב העניינים ולטכס עצה עם שובו מסיור בארצות מערב אירופה. העלייה מאוק' 53 עד סוף מרס 54 בסה"כ 4,083. הסיכויים עד ספט' 54 לכל הטוב 2,200. בינתיים יצאו כבר השנה (תשי"ד) כ-4,000 יורדים, אם כי הירידה בדרך כלל במורד. בשלוש ארצות מצא שרגאי "רצון חזק" לעלייה - באנגליה, בהולנד ובאוסטריה. אם תינתן עזרה ותוקדש דאגה אפשר להגיע לעליית 3/4,000 לשנה מארצות אלו - אנשי מעמד בינוני ובעלי מקצוע. כיום קיטרוג קשה על המדינה בשל אטימות-אוזניים וקשיחות-לב גמורה לצורכי עלייתם של סוגים אלה, בייחוד של משקיעי הון בינוניים. חל אומנם שינוי לטובה בהקלות השיכון לבעלי מקצוע רווקים או נשואים בלי ילדים, אך לא למטופלים ועל כל פנים לא לאנשים בשנות העמידה שפניהם למסחר ולהשקעה במפעלים ממוצעים. בקרב אלה התגבש הרושם כי אינם רצויים בישראל וחסל. אם יבואו תיקונים יסודיים ביחס האוצר ומשרדים אחרים ויתחילו לבוא אלפים אחדים בשנה, תהיה בזה הן הרחבת קליטה לאחרים והן יצירת אווירה המעודדת עלייה בכלל. אשר לסיכויי עלייה המונית - המקור הוא צפון אפריקה. יש לאמוד את המתעתדים לעלות מאותן ארצות ברבע מיליון נפש. מתוניסיה אפשר להעלות מספר כפרים שלמים. ישנה בעיית הזקוקים לסעד. אם מעבירים כפר שלם - אי-אפשר להפקיר את מקופחי הגורל שבו. ה"ג'וינט" מוכן לעזור לאלה בארץ אם לא יעלה אחוזם על % 10-15. אבל השאלה כולה שנויה במחלוקת ויוספטל טוען כי כל עוד לא הגענו לביסוסם של אלה שכבר בארץ אין לפתוח גל חדש של עלייה.
אמרתי כי אני מוכן לכנס את המוסד לתיאום לשם דיון על הבעיות שהוצגו, בראש וראשונה צפון אפריקה. בשאלת נוהג משרדי הממשלה לגבי הטיפול בעולים-משקיעים ביקשתי תזכיר מאבנון שהשתתף בשיחה. אבנון הוא מ"מ יוספטל כיו"ר הוועדה הבין-משרדית לטיפול בעולי ארצות המערב ולדבריו מתקדמת עבודתה של ועדה זו שהוקמה ביוזמתי ואף נושאת פרי.
בורג, שחזר אך אתמול ממסעו באירופה ובדרום אמריקה, מסר דוח. הדי ביקוריו הלכו לפניו והעידו בכל מקום על הצלחה אישית וציבורית. עשה רושם מצוין, התחבב על הקהל והבקיע חומות למפעל המילווה. כל צירויותינו העתירו לו שבחים ואף הוא הודה באוזני מאוד על יחס הנציגויות אליו ועזרתן לשליחותו. הצלחתו העיקרית היא שנעץ קנה למפעל "המילווה" בארגנטינה, בצ'ילי ובברזיל מתוך התגברות על התנגדות נוקשה של העסקנות המקומית.
לארוחת-צהריים בבית ערב-רב של אורחים: איזידור טורובר ואשתו מוושינגטון, מרטין ומיצי רוזנבליט מניו-יורק, פרופ' גולדבלום ורעייתו ממונטריאל, ג'ורג' ברדלו מלונדון, מרי סיגל מקייפטאון, לואיס סמיט מבוסטון, יהודית לייקין משירות החוץ של ארה"ב (ניו-דלהי-לונדון), ושני זוגות ישראלים: חיים ושושנה קרונגולד, מיכאל ולאה בר. שלל מוצָאים ותרבויות. האיש המעניין היה לואיס סמיט, ידידו של טדי, בעל לב ומוח כאחד. ביקר על דעת עצמו בארצות צפון אפריקה והתרשם נמרצות מאפשרויות העלייה ומטיב החומר האנושי. קָבַל על חוסר תיאום בפעולת המוסדות ועל חוסר הקפדה בבחירת שליחים מהארץ. חזר ואמר: "אילו יכולתָ לבקר שם - כמה היו אנשים אלה נלהבים לראותך!"
אחר הצהריים בבית הציר [בארצות סקנדינביה] אברהם ניסן, שבא כאורח חברת SAS לפתיחת קו הטיס החדש שטוקהולם-לוד, תמורת הקו שטוקהולם-הודו דרך לוד, שהתבטל. קו זה מיועד בעיקר לתיירות סקנדינבית בישראל שיש לה סיכויים גדולים. באותן ארצות דואגות ממשלות לא להבאת תיירים מבחוץ אלא לסידור אפשרויות תיור לתושביהן בחוץ לארץ. ישראל מתאימה לתיירים סקנדינבים משום אקלימה והעניין המיוחד שבה. אברהם קָבַל מרה על מחיקת סעיף נורבגיה מתקציב משה"ח בשל הקיצוצים. סחר חוץ שלנו עם הארצות הסקנדינביות במעלה. כבר עכשיו אנו מייצאים לשם 25 אחוז מכל יצואנו, כולל הדרים. האפשרויות גדולות ורק על ידי אנשי קבע בכל ארץ אפשר למצותן.
ליאו כהן, שחזר מארה"ב, סיפר ארוכות על ביקוריו והרצאותיו במיכללות ובחוגים אחרים מזה ועל תלאות הגוף שמצאוהו בשל אבן-כליות מזה. אין ספק כי פילס נתיב לחוגים חשובים ומצא מסילות ללב רבים.
עייפתי מאוד, אך מתוך מאמץ להדביק את היומן ובשל התגבבות הניירות לא הגעתי למיטה אלא באחת.
