יום ו',  26/2/1954

סליק שישקלי! חסל ונתחסַל. בעיתונות כותרות על כניעתו ובריחתו מדמשק - אין יודע אל נכון לאן.

איסר עם צרור שלם, כרגיל.

[ראובן] ברקת על מזכירות המפלגה. אף הוא נגד "המוסד" של יושב-ראש. אשר למזכיר - שמא לא יחיד אלא שלושה: כסה, בהיר והרינג.

במרכז המפלגה שיחה שלי ושל זיאמה עם "הנוער": מאיר אביזוהר, אברהם עופר, אהרון רמז, יזהר ס. [סמילנסקי], שלמה הלל, מוריק בראלי, אשר ידלין, אהוביה מלכין, רענן וייץ. הייתה שיחה חשובה ומלאה חתחתים. הופעת קבוצה כזו יש בה הן הבטחה והן סכנה. חבל שלא נרשמה השיחה וצר לי שלא אוכל לרשום כאן אפילו תמציתה.

עודני שוהה לבקר את ארגוב אחר הצהריים והנה נתקבל ממנו מכתב על שמי בו הוא מודיע על החלטתו לבקש מהמפלגה חופשה לחצי שנה או לשנה לשם הבראה. צעד זה עלה לו כנראה בלבטים קשים והריהו נותן לו כבוד כאיש חובה ובעל חוש אחריות ראוי לשבח.

אחה"צ ביקרתיו בביתו ביד-אליהו. אמרתי לו שבחו בפניו וסיפרתי על תוכניות שונות לפיתרון בעיית המזכירות.

חזרתי לדירתי לישיבה עם נמיר ובש על אותה בעיה. קבענו את אריה בהיר כמועמד יחיד למזכירות והרכב המזכירות כולה לאישור ועדת הי"א. שמחתי כי הצעתי להכניס למזכירות את אהרון רמז ושלמה הלל, שנתקבלה בראשונה בסימני שאלה רבים, נקבעה הפעם במסמרות על דעת כל השלושה.

בערב ביקור של [חנה] רובינה, לברר אפשרות משלוח בתה [אילנה] ללימוד זימרה במילאנו. הקונסול שלנו שם, אסטוריו מאיר, התנדב לתמוך באילנה בסך 60,000 לירטות לחודש מחצית שנה, בתנאי שכתום החודש הראשון תיתן עליה מורה מסוימת לזימרה חוות דעת חיובית.

כל הערב ישבתי על ניירות. צפורה חזרה לירושלים עוד בבוקר ונותרתי לבדי. לכתחילה נועדה השבת ל"בילוי" בשדה-בוקר. וכך היה מעשה. פנו אל ב"ג וביקשוהו לתת יד להכנת מועצת המפלגה על ידי השתתפות בישיבת ועדה של כ"א שנבחרה לשם כך. ניאות בשני תנאים: יתכנסו ה-21 בבאר שבע, ותקדם לישיבתם התייעצות מצומצמת בשדה-בוקר: מ"ש, ארן, לבון, נמיר, עמי אסף, בהיר. שיחה זו נקבעה לשבת. רגזתי מאוד על טלטול שישה אנשים למקום כה רחוק על חשבון שבתם, בייחוד טלטולי-אני בתוך הדַחַס שאני נתון בו, אבל ברור כי לא פציתי פה. אפס משנשתרגו מאורעות בצפון ובדרום פנה לבון אל ב"ג והציע לו לבוא לת"א. הייתה זו הקלה רבה. הישיבה נקבעה ל-10, אבל לבון הציע כי נפגש שנינו ודיין עם ב"ג חצי שעה קודם לשיחה על המצב.