יום א',  21/2/1954

שמאי נדהם למראה ערימת הנייר שהרקתי מהתיק בבואי למשרד רה"מ הבוקר.

כתבתי ברכה ללורנה וינגייט [אלמנת "הידיד" אורד וינגייט] שנישאה לאחד ששמו ג'ון סמיט, בעל אחוזה בסביבות אדינבורג.

במרכז ישיבת הממשלה - חוק הדיינים. ריב בין הדתיים לבין היועץ המשפטי מזה, בינם לבין ארן ולבון מזה. לא השתתפתי במחלוקת אך כמעט בכל עניין שנמצא שנוי בה ראיתי אפשרות פשרה שהחלטתי להשהותה לעת מצוא.

אחר הצהריים ביקרני במשרד [משה] נובומייסקי [מייסד מפעל האשלג בצפון ים המלח ובדרומו]. הזדקן מאוד. בא לגייסני לעזרה בהקמת מפעל לזכרו של [יצחק] ניידיטש [מראשי "חובבי ציון" ברוסיה וממייסדי "קרן היסוד"; ישב בפריס; בתו נישאה למ"ג]. מתברר כי יש לו קרקע במגדל והתוכנית היא להקים שם בית-ספר להשתלמות בגידולי עמק הירדן בשביל בוגרי פרדס חנה.

בישיבה השנייה של הממשלה ויכוח רב בשאלת המיסיון - אם לחוקק חוק המטיל עונשים על מי שמסית להמרת דת על ידי הבטחת טובת הנאה חומרית. רוב חברי הממשלה הביעו דעתם הנמרצת נגד חוק, משום הרושם השלילי שיעשה הדבר בעולם והחמרת היחסים שתבוא בעקבותיו עם הוותיקן והכנסייה הקתולית. לבון פתח בהתנגדות זו ואני סיימתי.

נועצתי עם משה שפירא על תוכנית נסיעתו לארה"ב להסברת עניין חוק השירות הלאומי ולהדיפת השיטנה של שונאי מדינת ישראל המנצלים הלכי רוח של התמרמרות ואי-אמון שנתעוררו בציבור החרדי. טען לי, כי חשוב עד מאוד לגמור את הדיון על חוק הדיינים לפני נסיעתו, למען יהא לו במה לבוא אל החרדים הנאמנים למדינה.

בבית מצאתי את שמואליק סבוראי שבא ללון. סיפר נוראות על מצב רוח של ייאוש השורר בעין-חרוד של "האיחוד". אמר, כי הופעתי באותה ישיבה של המדינית הייתה "אדירה".

צפורה נסעה בערב לת"א להיפרד משאול ומשרה היוצאים לחו"ל ביום ג' בבוקר. קראתי אלי את מוריק [מאיר] בראלי, סופרו המדיני של "דבר" בירושלים והדרכתיו להוקיע את המזימה המבצבצת ממכתבו של מזכ"ל או"ם אלינו לכנס את הוועידה רק כדי לצאת ידי חובה ולהכשיל אותה למעשה על ידי מחלוקת ללא פיתרון בשאלת סדר היום.

צפורה חזרה אחר חצות ושכבנו אחרי אחת.