יום ה', 11/2/1954
משבר התקציב הוא מסמר היום בעיתונות הבוקר. מתברר כי לא דקתי בנקודה חיונית. הפוהמ"ז לא הצביע עם מפא"י בהכרעות הסופיות על התקציב, אלא נמנע. בהצבעות הראשונות הצביע אומנם עם חברינו לדחיית הצעות "הכלליים", אבל כשניגשנו להצבעות חיוביות מכריעות - אסף ידיו. "הבוקר" עושה מטעמים כאשר אהבו קוראיו מהעובדה כי תקציב זה נתקבל בקולות מפא"י בלבד, נגד "הכלליים" וה"פרוגרסיבים" ובהימנעות הדתיים. עניין פירסומו של מהלך הדיונים בתוך ישיבות הממשלה על פרטי ההצבעה, הפך כבר לחם חוקם של כמה עיתונים וההתרעות על כך בישיבות הממשלה חדלו לעשות רושם. סרלין בייחוד מצטיין בשדה זה של "יחסי ציבור".
במשרד רה"מ מצאתי את זאב [שרף] ואת יצחק [נבון] מודאגים ומדוכאים ממהלך העניינים. באו בהצעות מהצעות שונות על דרך של נסיגה חלקית.
רובו של בוקר ביליתי במשרד החוץ. השתלטתי סוף סוף על כל סבך השיקולים הכרוך בעניין סעיף 12 והברקתי תדריך מפורט לאבן. טיפלתי בהמון עניינים אחרים. כתבתי בין השאר למוריס פישר באנקרה, אשר הזנחתיו זה זמן רב. שוב עסקתי בבעיית קשרינו עם סין. החלטנו בינתיים לשגר לשם משלחת מעין-מסחרית ובראשה צירנו ברנגון וגם על זאת הברקתי לאבן להכשרת הרוחות במחלקת המדינה. בירכתי את הציר [שמואל טולקובסקי] בברן להישג חשוב - הוא פעל כי הציר החדש שיבוא מהלווציה [שווייץ] יגיש כתב האמנתו לנשיא בירושלים, אם גם אותי יבקר במשרד רה"מ ולא במשה"ח.
המנכ"ל נכנס לספר חדשות. סעד אצל ז'ילבר ושמע רבות מפיו. השגריר [הצרפתי] הציע לקיי ד'אורסיי להתיר לו לבקר בסדירות את שר החוץ במשרד רה"מ ואת המנכ"ל במשה"ח. הוא מקווה, כי יתירו לו לפחות את הפריט הראשון ויברך גם על זה. מופתו ישפיע בלי ספק על אחרים. דיבר על הישראלים שהורדו ממטוס בבגדאד ונכלאו שם. כל פניותינו לארה"ב ולאנגליה בעניין זה לא יועילו כי השפעת האמריקנים והבריטים בבגדאד כמוה כאין. הללו נקטו קו של פייסנות מתרפסת ועל ידי כך הורידו את יעילות התערבותם לאפס. הדרך היחידה - תגמול. הוא מוכן לסדר נחיתת אונס של מטוס צרפתי בלוד על מנת שנכלא את נוסעיו הערבים. שאל המנכ"ל: עיראקים? ענה לאו דווקא, עיראקים קשה יהיה להמציא כי מדובר בקו שאינו עובר דרך בגדאד אלא רק דרך ביירות. כל התוכנית היא שיא של הרפתקנות אבל מעניינת נטיית לבו של שגריר זה. הוא שוקד עכשיו בכל הרצינות על לימוד העברית ורק עכשיו נתגלה לו יפי התנ"ך.
נדברתי עם וולטר על הקו שאני נוקט לגבי ביקורי הדיפלומטים בירושלים וביקורַי אני אצלם בתל-אביב או ברמת-גן. הממונה האמריקני שלח לי ברכה בכתב והזמינני לארוחה בביתו ברמת-גן. הוסבר לו כי הוא נתפס ליומרה מופרזת לחלוטין אם הוא מעלה על דעתו כי רה"מ ייסע לסעוד אצלו מבלי שערך תחילה ביקור נימוסין אצל רה"מ. הוא שלח אז מברק למחמ"ד לבקש רשות לערוך ביקור כזה ונענה בשלילה. לא איכפת - ימתין כאוות נפשו. [הציר] הבלגי [אוז'ן דיבואה] ביקש באמצעות אשתו, שביקרה את צפורה בבית, לסדר אף לו ביקור אצלי בבית. הוסבר לו, כי הוא רשאי להזמין עצמו לביקור אצל רה"מ או שה"ח במשרדם - זוהי זכותו לדרוש ראיון - אבל אין הוא יכול ליזום ביקור בביתו של רה"מ, אלא עליו להניח יוזמה זו לרה"מ, אם ירצה להזמינו הביתה. אז התחכם דיבואה להזמיננו לארוחה אצלו בשרון. אמיל [עמיאל נגר] הסביר לו כי אם לא יבקר תחילה במשרדי בירושלים לא אוכל להיענות לשום הזמנה מצדו. לעומת זה ביקרוני ובירכוני במשרד רה"מ בירושלים השגריר הצרפתי, הציר הסובייטי, הממונה השבדי. יש להשפיע על האיטלקי, ההלווצי [השווייצי] והתורכי כי יבואו אף הם. אז אזמינם לארוחה בביתי בירושלים ואחרי זה אהיה מוכן להיענות להזמנותיהם בת"א או בר"ג או בהרצליה. את מכבדי אכבד.
בא מונטור להיפרד לפני צאתו. הפעם הפתיעני. משישב פתח מייד ביחסינו האישיים. אמר, כי נפל בינינו דבר לפני שנה וחצי. הוא יודע כי נפגעתי עד עמקי הנפש וכי ראיתי במה שקרה רשעות מצדו. לא יועיל לו להסביר כי לא נתכוון לזה - העיקר הוא כי כזו הייתה הרגשתי. הוא מביע צערו העמוק. הוא שואל מה עליו לעשות למען יהא ברור כי הוא מגיש לי התנצלותו ללא סייג. אין רצונו להסתפק ביחס הוגן מצדי. דרוש לו יחס חם ולבבי. אם לא סגי לו בעזרתי, דרושה לו ידידותי האישית, כבשנים עברו. מה יעשה להחזיר את מצב יחסינו לקדמתו? עניתי, כי כבר החזירם על ידי מה שאמר. אין צורך בשום צעד נוסף לבטא את התנצלותו. הדברים שהגיד מספיקים. טוב שאמר מה שאמר. חובתו המוסרית הייתה לעשות זאת. עכשיו נתחסלה הפגיעה ונתאחה הקרע. היה נרגש מאוד והודה בלי סוף. עברנו לדון על עניינים שוטפים ובקומו ללכת אמרתי לו: "הנרי, העלבת אותי עלבון עמוק". אמר: "אנא, סלח לי". נפל עלי ונשקני. התנ"ך היה מוסיף במקרה כזה: "וישא קולו ויבך".
נסעתי למשרד רה"מ וישבתי שם עם אשכול וארן על מדוכת משבר התקציב. אשכול מוכן לוותר לפי שעה ל"כלליים" בסעיף החזרת הסובסידיות כדי לפייסם וגם להבטיחם כי תינתן מלוא האפשרות לוועדת הכספים של הכנסת לבדוק כל פריט בתקציב במגמת חיסכון מבלי שיונף על סיעות הקואליציה שוט המשמעת. נדברנו כי מחר בתל-אביב, אחרי ישיבת השרים הכלכליים על תקציב ההכנסה, ניפגש שנינו עם "הכלליים" וננסה לחסל את המשבר.
אחר הצהריים ישנתי כשלושת רבעי שעה - מעשה רב - פיקחתי גל של ניירות ובשבע יצאתי לתל-אביב. היה ליל ירח חורפי. המקום שליד הנהג, שהיה פנוי תמיד לחיילים מרימי יד, נתפס זו הפעם הראשונה על ידי מלווה קבוע, איש ש"ב. חיסלתי אומנם את הג'יפ של מ"צ ומכונית נוספת של ש"ב, אבל נעניתי לדרישה כי לפחות שומר-ראש אחד ילווני תמיד בתוך המכונית.
בתשע ברח' הירקון 184 [דירת מ"ש בת"א] פגישה עם נמיר וזיאמה על בעיות המפלגה. ענייני סניף תל-אביב, פרשת אותה קבוצה של צעירים, גורל המזכירות. נמיר גולל פרשה עגומה של השתלשלות במועצת הסניף התל-אביבי וסיפורו לא הרים את קרנו של אברהם עופר בעיני. זיאמה החמיר בקיטרוג לאין שיעור. לפי עדות שניהם מזכיר מצבו של הסניף כיום את השלב שקדם לגיבוש סיעה ב' [במפא"י] בסוף שנות השלושים, כאשר צצה הקבוצה האופוזיציונית של [יוחנן] קושניר ו[פנחס] טובים. ברל [כצנלסון] אמר אז: "העניין מתחיל מ'המשרד הקבלני' [שבו התבצרה האופוזיציה הנ"ל כנגד התמזגות עם "סולל בונה"] ויסתיים בברית-המועצות" [כלומר, תחילה אינטרס בדלני ואח"כ "ביסוס אידיאולוגי" שמאלני לפילוג]. זיאמה שולל גם את ערכה ופוסל כוונותיה של הקבוצה כולה. כאן חלקתי עליו. בקיפאון השורר כיום במפלגה - נוכח היעדר כל התעוררות מחשבתית - לא רק שאין לזלזל אלא יש לברך על כל ניצן מחשבה, על כל התחלה של תסיסה. חובה לעודד קבוצה כזו אבל יש לשמור אותה מתקלות ולכוונה למטרה חיובית. נדברתי עם זיאמה כי ניפגש יחד עם חברי הקבוצה.
משהלכו פתחתי חלונות ודלתות לאוורר את החדרים מתימרות העשן ויצאתי להתהלך יחידי ברחוב הירקון. חזרתי וטילפנתי לציפורה וכתבתי יומן עד אחרי חצות.
כשרק באתי לתל-אביב כתבתי לרוקח והצעתי כי ניפגש מחר אחר הצהריים.
