שבת, 23/1/1954
דחיית ההכרעה הסופית של "הכלליים" למוצאי שבת יצרה היום הפוגה בחבלי הלידה של הקואליציה.
תוצאות ההצבעה במועצת הביטחון. מתגובתי תפס איש הצופן כי אינני יודע עדיין מה קרה - וישינסקי הטיל וטו על הצעת-ההחלטה של שלוש המעצמות [ארה"ב, בריטניה, צרפת] והוויכוח הממושך והיגע נסתיים בלא כלום.
וטו רוסי במועצת הביטחון המופעל זו הפעם הראשונה בעניין הנוגע לנו, במגמה ברורה נגדנו ולטובת מדינה ערבית! תגובתי הפנימית הראשונה הייתה של דיכאון. הדבר רע משתי בחינות. בריה"מ מגדירה עצמה מחדש כגורם התומך בחזית הערבית נגדנו, וארה"ב תהיה מוכרחה להסיק מסקנות שליליות לדידנו ולהגביר את מאמץ ההתחרות בסובייטים על כיבוש ידידותן של ארצות ערב.
רק בעקבות שיחה טלפונית עם וולטר בתל-אביב התחלתי רואה גם את הצד השני של המטבע.
ראשית, בנוסח ההצעה של השלוש חלו חבלות רציניות - הדבר נעשה במגמה לפייס את הערבים ולמנוע סכנת הווטו הסובייטי. ניסיון זה עלה בתוהו, אך בינתיים הורע הנוסח בתכלית מבחינתנו ומוטב שלא נתקבל משנתקבל.
שנית, כיון שהוויכוח כולו החל לרגל תלונת סוריה נגדנו, הרי סיומו בתיקו יש בו משום דחיית התלונה הסורית. אומנם ברית המועצות לא נתכוונה כלל לחלצנו מצרה ועוד פחות מזה להנחיל תבוסה לסוריה והעובדה כי אלו הן תוצאות הווטו למעשה אינה גורעת כלשהו מאופיין החמור של כוונותיה הממאירות, אבל בינתיים שומה עלינו כלפי חוץ ולצורכי תעמולה ויצירת אווירה להרים על נס את התוצאות העובדתיות ולתקוע אותן עמוק בדעת הקהל.
מיכאל אליצור לא נתן מנוח כי אתן לו נוסחה של תגובה מיידית בטרם ישיתו עליו העיתונאים והסוכנויות. הכתבתי לו טלפונית פסוקים אחדים "מפי הדובר".
בכל זאת, לא הייתי בטוח אם אומנם נסתיים הדיון על ידי התיקו והזמנתי לטלפון את אבא בוושינגטון. השיחה הגיעה אחר הצהריים ובינתיים בא אלי גדעון [רפאל]. אבא אישר כי העניין נגמר; על כל פנים האמריקנים בטוחים, כי כל החלטה שאינה תולה המשך העבודה בהסכמת סוריה תיתקל בווטו סובייטי ואילו הם לא יתמכו בהחלטה המחייבת זאת.
מתעוררת כמובן השאלה אם נחדש עכשיו את העבודה. חידושה על דעתנו בלבד עלול להביא לידי שתי תוצאות:
א) דיון מחודש במועצת הביטחון והחלטה הדורשת מאיתנו להפסיק עד שנידבר עם ראש המטה;
ב) פעולה צבאית מצד סוריה אשר אנו נשיב עליה ואז שוב דיון דחוף במועצת הביטחון והחלטה על הפסקת אש ועבודה, למען השלום. לכן באתי לידי מסקנה כי נוסחת ההחלטה הרשמית של הממשלה בישיבתה מחר צריכה להיות כי אנו רואים עצמנו חופשים מההתחייבות שקיבלנו על עצמנו בתחילת הדיון להפסיק את העבודה "למשך הדיון הדחוף", ותו לא, זאת אומרת מבלי לומר דבר על עצם חידוש העבודה. טילפנתי הצעה זו לפנחס לבון בתל-אביב ומצאתיו שמח וטוב לב על תוצאות הווטו - נפטרנו מצרה!
אחרי כל אלה חזרתי ללחם חוקי - ענייני הקואליציה. נשאר אצלי משקע מעיתונות אחר הצהריים של יום ה' ועיתוני הבוקר של יום ו': בציבור נוצר הרושם כאילו הסתבכתי בהודעות סותרות ובהתחייבויות מנוגדות זו לזו ל"כלליים" מזה ולדתיים מזה. חיברתי נוסח הודעה מפורט להסביר את ההשתלשלות ולהעמיד הדברים על אמיתם. חישבתי כי פרסום הדברים מחר בבוקר לא יוכל להשפיע כבר על החלטת "הכלליים" שתתקבל הלילה ולכן מותר לי לספר את האמת ללא כל חשש לתוצאות. הכתבתי את הנוסח למיכאל [אליצור] למסירה.
אך זאב [שרף] טילפן, כי רוקח ביקשו להודיעני כי אין לי לחכות הערב לתוצאות הדיון אצלם, באשר ישיבתם תימשך ודאי כל הלילה. נמלכתי כי מוטב לי לוותר על אותה הודעה או לפחות לעכבה, שהרי אך תימסר למערכת "הבוקר" מייד תועבר לישיבת הוועד הפועל ושם היא עלולה לפוצץ מחדש את העניין. יתברר לשוללים, כי נציגיהם אמרו באוזני דברים שלא השמיעום לשולחיהם ואז תקום מרקחה חבלנית שתסכן את החלטתם החיובית. טילפנתי למיכאל ועיכבתי את ההודעה בעוד מועד.
כל הערב ישבתי על היומן שאני מפגר בו כשבועיים.
