יום א',  17/1/1954

 

בבואי למשרד רה"מ בישר לי זאב [שרף] כי "הרחובותי" העלה חרס. הצעת הפשרה שלו נדחתה לחלוטין ובזעם. בוועדת העשרה של "הכלליים" הייתה התנפלות פרועה על רוקח ועל ספיר בשל פשרנותם. נראה כי ספיר העלים משולחיו את הנכונות לפשרה בשאלת הסגנות שהביע באוזני ומשנודע עכשיו הדבר ניסה להכחיש ולא שיכנע ולכן יצא עליו הקצף. בראש המצליפים על שני "הפשרנים" - הקנאי הגדול סרלין. על כל פנים אסרה הוועדה לנהל עכשיו כל מו"מ שהוא איתי בלי נטילת רשות מפורשת ממנה. סברה, כי צף גורם חדש המחזק ידי המתנגדים לחידוש הקואליציה ומעדיפים יציאה לחופשי על מנת להיכון לבחירות, והוא התקציב של אשכול המאיים במיסים חדשים.

עודני מתכונן לישיבת הממשלה והנה טלפון מבקר. הוא יושב עם נציגי עובדי חברת החשמל - חברינו - ואינו מצליח לשכנעם כי לא ישבתו. מורא האיסור של הוועד הפועל איננו פועל. אולי אדבר אני איתם? ניגש אל הטלפון יעקב חושי, אחיו של אבא, והוא המתון שבחבורה ושפכתי עליו מרי שיחי על קבלת-פנים זו שעורכים עובדי החברה לממשלה כבעלת המפעל - הפגנה של ריאקציוניות המתנגדת להעברת המפעל לרשות המדינה. חושי טען מה שטען - הסכסוך אינו עם הממשלה אלא עם הנהלת החברה; השביתה אינה אלא הפגנית ושום שירות חיוני לא ייפסק. אמרתי לו כי אין תשובותיו מתרצות את עיקר העניין ודעתי היא כי אסור להם לשבות.

שיחה קצרה עם רוזן לפני הישיבה. הוא בטוח כי בהנהלה יהיה רוב בעד קואליציה קטנה ובלבד שסעיף החסימה יימחק. הוא עצמו יראה קואליציה קטנה כאסון. הערכה זו עוררה אצלי שוב את השאלה אם נוכח התנגדותם של רוזן, גרנות, פרדר ודומיהם יעז הרוב הצעיר של המפלגה להעמיד את הדברים על דעתו.

לבון נכנס לשמוע חדשות והתרשם מאפשרות המיפנה לקראת קואליציה קטנה.

בינתיים נקבעה ישיבת מרכז המפלגה להערב אבל טילפנתי למזכירות לבטלה יען אין כל טעם להתכנס בטרם תיפול אצל ה"פרוגרסיבים" הכרעה העשויה לשנות את רקע העניין כולו.

בישיבת הממשלה, שהתחילה ב-10 ונמשכה כרגיל עד 1, שררה במפתיע רוח טובה. העניינים נתבררו לגופם וכמעט שלא היו התנגשויות סיעתיות. נכון, כי דאגתי לא להביא לדיון עניינים שתוכם רצוף חומר נפץ. ההתנגשות החריפה הייתה בין אשכול ולבון בשאלת הגימלות לקציני צבא היוצאים מהשירות עם הגיעם לפרקם. לבון הגיש תוכנית הקובעת לקציני צבא גימלות גבוהות מאלו המגיעות לפקידי ממשלה בדרגות מקבילות וביסס הצעתו בהיגיון רב. אשכול התריע על הנדיבות המופרזת המוציאה אנשים לתרבות רעה, מעוררת קנאת אחרים וסופה שהיא מעלה את הרמה הכללית מעבר לכל יכולת המדינה לשאת בה. אמרתי לבסוף ללבון, כי לצדו אומנם ההיגיון אבל לצד אשכול האמת.

אחרי הישיבה אמרתי ל[בכור] שטרית כי ייקח בידיו את חמשת הערבים שלנו [חברי הסיעות הקשורות במפא"י] בכנסת. אם מועדות פנינו לקואליציה קטנה הרי משקל קולותיהם עולה בחשיבותו. אומנם החשבון מראה כי נוכל להגיע לרוב קטן גם בלעדיהם, אך תוספת חמישה קולות תועיל הרבה. שטרית בטוח כי הערבים יתמכו בנו.

אחר הצהריים בבית ישבתי עם וולטר על כמה עניינים דחופים שהצטברו במשרד החוץ, אשר הזנחתיו מאוד בימים אלה.

הזמנתי הביתה את משה שפירא וסיפרתי לו על המתרחש. בפעם הראשונה שמע מפי דברים ברורים כי המפלגה לא תפקיר אותם בעניין הסגנות. שפך מרי שיחו על התעמרותם של "הציונים הכלליים" אך נרתע מהסיכוי של אי-השתתפותם בממשלה. חשבונו ברור: עיקר התנגשותו עם "הכלליים" הוא במאבק על תמיכתם של אותם החוגים החרדים השייכים למעמד הרכושני והשאלה היא מה יעדיפו אלה על מה - אם את ענייני הדת או ענייני המעמד. אבל מכיוון שהברירה "עדינה" מאוד אין ידידי שפירא מעוניין להחריפה. והנה, אם הדתיים ו"הכלליים" נמצאים בקואליציה אחת, יכולים אנשי מסחר ותעשייה דתיים להצביע בעד סיעה דתית מבלי שירגישו כי על ידי כך הם יוצאים למלחמה נגד "הכלליים", אשר בהם לאחר הכל הם רואים את משענם העיקרי כמעוניינים במשטר כלכלי מסוים, מה שאין כן אם הדתיים בפנים ו"הכלליים" בחוץ, אשר אז הצבעה בעד הדתיים, שבתוכם ההכרעה ל"פועל המזרחי", פירושה לצאת חוצץ נגד מפלגת המעמד ובמצב זה הם עשויים להכריע את הכף לטובת העניין המעמדי ונמצאת המפלגה הדתית מאבדת תומכיה.

מסקנתו של שפירא, אשר אותה הוא משנן באוזני מאז פרוץ המשבר, כי יש לחתור לממשלת-מעבר להכנת הבחירות. דחיתי מוצא זה הפעם כשם שדחיתיו בפעמים הקודמות. אסור לנו לחתור לבחירות. אם תבואנה - תבואנה. אך פנינו לייצוב המימשל ולא לערעורו בידיים.

גוברין טילפן מתל-אביב על איזו הצעה חדשה של "הרחובותי", שיש בה שינוי נוסח קל לעומת ההצעה הקודמת. לא ראיתי בזה סיכוי כלשהו לשינוי הקו של "הכלליים".

בקר טילפן כי אחרי הכל ניאותו עובדי חברת החשמל לדחות את שביתת האזהרה ומחר יתקיים בירור נרחב אצל יוסף. הוא דורש לפני כן התייעצות שרים בהשתתפותי. סיבוכים אלה של עיריית ירושלים וחברת החשמל בעיצומו של המשבר הממשלתי הם מכה שאינה כתובה, אבל כל חריקת השיניים אינה מועילה לפוטרני מטיפול בפורענויות אלו.

לאחר כמה ימים שלא דרכה רגלי על סף משרד החוץ סוף סוף הגעתי לחדרי, שנתחבב עלי מאוד בתקופה הקצרה שאני עובד בו, ולאווירה החמה של לשכתי. המוּעדה - עם רבקה שולמן, נשיאת "הדסה", שבאה להכניסני בסבך בעיית הבניין החדש של המרכז הרפואי בעין כרם וחתירות אנשי המיכללה נגד תוכנית זו, כיוון שהם מעוניינים בסמיכות בית-הספר לרפואה ליתר בנייני המכללה בשטח הסמוך לקרייה [בגבעת רם], מקום שאין בו כלל מרחב להתפתחות המרכז הרפואי. הבטחתי לבקר איתה ועם ד"ר [קלמן] מן [מנהל בית החולים "הדסה"] במקום הבניין.

בערב, בבית, התייעצות חברים על עתיד עיריית ירושלים: שרים, סניף המפלגה, חברי מועצת העירייה. המכנה המשותף - פיזור המועצה הקיימת. חילוקי דעות על המשטר העתיד - אם שלטון נבחר או ממונה או צירוף שניהם. באמצע הישיבה טלפון מתבור של "דבר": ה"פרוגרסיבים" החליטו, ברוב לא גדול, בעד קואליציה קטנה בלי אחוז חסימה ונגד קואליציה רחבה עם אחוז החסימה. ובכן נפל דבר! קואליציה קטנה הפכה "ממשות חיה", בעוד שעד כה הייתה "סיסמה ערטילאית". מייד עברתי שוב על החשבון: מפא"י 47 + דתיים 10 + "פרוג'" 4 = 61. לא יצביעו נגדנו 5 ערבים ו-2 פועלי ה"אגודה". הווה אומר 61 נגד 52. אם הערבים איתנו - 66 נגד 52. אם פאג"י איתנו - 68 נגד 52. לפי חשבון 47 + 10 + 4 אם היחידה 4, אזי מגיעים ל"פרוג'" שר אחד, לדתיים 2 וחצי, לנו כמעט 12, אבל אם היחידה 5, אזי ל"פרוג'" למעשה שר אחד, לדתיים 2 וחצי, לנו 9 וחצי, זאת אומרת 9, והרינו חוסכים למדינה בסך הכל ארבעה שרים, מקטינים את סוד השרים מ-16 ל-12, ונמנעים מהצרה הכרוכה בתוספת 3 שרים לעצמנו. ביקשתי את זאב [שרף] לערוך לי רשימת 12 שרים ומייד הגיש לי:

1) רה"מ ושר חוץ - מ"ש;

2) האוצר ופיתוח - אשכול;

3) משפטים - רוזן;

4) פנים ודתות - שפירא;

5) בריאות וסעד - בורג;

6) ביטחון - לבון;

7) עבודה - גולדה;

8) חקלאות - נפתלי;

9) משטרה - שטרית;

10) חינוך - דינור;

11) מסחר ותעשייה - יוסף;

12) תחבורה ודואר - ארן (!)

רשימה מעניינת מאוד. כל ההסדר הזה בא כמובן בחשבון רק בלית ברירה, יען השיקולים המכריעים והנוקבים בעד קואליציה רחבה, עם כל נגעיה, ונגד הגיהינום הכרוך ביציאת "הכלליים" למרחבי ההשתוללות האופוזיציונית עומדים בעינם. אבל טוב כי הונף עליהם השוט של "קואליציה קטנה" וחשוב כי ירגישו בזה סכנה ממשית ודוחקת. שכבתי לישון בהרגשה של הקלה.