בומביי, 9.11.1956
השכם בבוקר טילפן חנן מחדרו. שמע ברדיו על החלטת ממשלתנו אמש: אנו מוכנים להוציא את צה"ל מסיני כשאך יוקם הכוח הבינלאומי. אבן נגולה. אבן? סלע! זוהי החלטה המשנה את המצב בכלל - ואת מצבנו כאן בפרט - מן הקצה אל הקצה.
הצצתי בעיתונים. "טיימס אוף אינדיה" מודיע: "ישראל הסכימה לתוכנית או"ם על הקמת משטרה למערב-אסיה (איזו הגדרה!) וסילוק צבאות ישראל ממצרים". העיתון מציג את החלטת ישראל כהיענות לפניית הנשיא אייזנהאור.
החברים עלו אלי כשפניהם רגועים. נתפרק המתח וסרה הדאגה. שוחחנו על התמורה המפתיעה. הייתה עיננו צרה ביוגוסלבים על תרועת הניצחון שבוודאי ישמיעו לרגל נסיגת ישראל. גם ביקשתי אהדה לעצמי נוכח התקלה שאירעה לי בהישארי הרה-נאום אשר לא אוכל ללדתו.
בבואי לוועידה בישר לי חנן: היוגוסלבים אינם! קצרה רוחם לחכות לבוקר, ועוד אמש, בהיוודע להם כי שוב לא השיגו מבוקשם וכי לא הועילה התערבותם להכריח את בּא סוה לכנס את הלשכה מייד, הודיעו באוזני כל מי שנתקלו בו כי הם מפסיקים את השתתפותם בוועידה, אם גם אין פירושו של צעד זה פרישה גמורה.
בפתיחת ישיבת הוועדה דיווח אשוֹק מיטא על מה שאירע אמש. הוא פנה אל יושב ראש הוועידה כדי להביא לידי כינוס הלשכה בהתאם לרצון הוועדה, אך זה פסק כי אין לעשות זאת, שכן לדעתו משהתכנסה הוועידה אין קיום חוקתי ללשכה הקודמת. אם מתעורר עניין דחוף, מקום הדיון בו הוא קודם כל הוועדה המוסמכת. אם הוועדה או אחת המשלחות סבורות כי יש לכנס את המליאה לישיבת חירום, עליהן לפנות ליושב ראש בהצעה זו ואז יעיין ויחליט. פסק מאוד נבון וזהיר, השומר מראש ליושב ראש יד חופשית לגמרי. הרי שהעניין הוחזר לוועדה, וכיוון שכך, מבקש א. מ. לדעת מה רצון החברים כעת.
קפץ הפקיסטני בראש למלא מקומם של היוגוסלבים ודרש דיון בכל פרשת התנהגות ישראל. מייד הגבתי ואמרתי כי לא ייתכן דיון חד צדדי, אלא אם הכוונה היא לדון בפרשת המצב במזרח התיכון - אדרבא, אנו מוכנים, ואז נגולל יריעת הקובלנות שיש לנו על ארצות ערב. אגב כך הגדרתי את התנהגות נאצר במספר פסוקים חריפים, שאולים מהאוצר שהכינותי לנאום שלא הושמע אמש, גם התרסתי כלפי הוועידה כולה: מדוע לא מחיתם מעולם נגד התנהגות פרועה זו? מדוע לא גיליתם שום חרדה לביטחון ישראל ולשלום האזור כאשר נשתלחו בנו כנופיות מרצחים שבוע שבוע? מדוע התעוררתם רק כשכלו כל הקצין ונזקקנו לפעולה נמרצת? אז קמו אחד אחד האינדונסי, היפני והניפאלי וטענו כי המצב נשתנה מאמש ולאור הידיעות מירושלים שהגיעו הבוקר לפנינו עכשיו רקע אחר. משנתגבש הלך רוח כזה הודיע היושב ראש כי הוא מסיר את השאלה מעל סדר היום ואיש לא פצה פה.
היש תמורה בעולם הקומוניסטי?
עברו להמשך הוויכוח על קשמיר ואחר-כך לבעיית ברית-המועצות - התמורות שחלו במשטרה הפנימי ובמערכת יחסיה עם המדינות השכנות.
היפני סוֹנֶה, ידידנו מרנגון אשר היה לי למשען בטוקיו, קרא נייר ארוך - כאורך יפן - שניתח את הבעיה לכל צדדיה בפירוט מייגע ותוך מיצוי שלא ידע רחמים. היו במסמך זה סימנים מובהקים של כילאיים - התרוצצות ימין ושמאל במפלגה היפאנית המאוחדת, ותשלומי מס של כל פלג לחברו למען הגיע לניסוח אחיד של עמדה. מפלגה יפאנית זו היא היסודית והשקדנית מכל המפלגות שנועדו בבומביי, אך יש ביסודיות וברצינות שהיא מגלה משהו מהלך אימים. הם ישבו על סדר היום של הוועידה שבת תחכמוני בטרם באו הנה, שקלו ובדקו כל סעיף והביאו נייר מוכן לכל נושא - ניתוח הבעיה וציון המסקנות ונוסח החלטה. משעולה סעיף על סדר היום, הריהם מוכנים ומזומנים לפסוק הלכה, וכך הדבר בכל ועדה וועדה. האנגלית שלהם צולעת או מהלכת על קביים, הסגנון קשה כחצץ ונעדר כל חן, אבל יש בכל מסמך היוצא מתחת ידם מאמץ של מחשבה ועקיבות של עמדה ויחס רציני לעניין ונוקשות קטלנית של אופי, המעוררים בצירופם יחד גם כבוד גם פחד.
הוויכוח התנהל מראשיתו בכבדות ובמפוזר, ללא קצב דרוך וללא ציר מרכזי.
יונה כסה המריצני לדבר על-מנת להכניס את הבירור למסלול, גם עוררני להציע כי לגבי המשטר בברית-המועצות ובמזרח-אירופה לא יתקבל בוועידה זו שום סיכום. ביקשתי רשות דיבור ופתחתי ברעיון שלא הספקתי לפתחו כראוי בישיבה על האגם. אמרתי כי שאלת היסוד היא כיצד גורסים את עניין החירות. הבעיה מתעוררת בשני מישורים - לגבי המשטר הפנימי בכל ארץ ולגבי משטר היחסים בין ארץ לארץ. בשני המישורים הבעיה היא אחת. ביחס למשטר הפנימי: האם חירות היחיד או הקיבוץ היא מתת חסד המוענקת מנות מנות על-ידי השלטון מלמעלה, כי אז היא ניתנת לקיצוב - להרחבה או לצמצום או גם לחיסול; או החירות היא זכות החלטית המופעלת מלמטה, אשר נושאה הוא הפרט והקיבוץ, ואין היא ניתנת להפקעה, אלא רק לוויסות דמוקרטי על-ידי שלטון נבחר, בשים לב לאופיה המורכב של החברה בת זמננו. ואשר ליחסי המדינות, השאלה היא אם ברית הנוצרת בקרב קבוצת מדינות היא הצטרפות חופשית, בה שומרת כל אחת על חירותה להסכים על המשותף או לחלוק ואפילו לפרוש - או פירוש הברית הוא כי כל אחת מהזְטִירוֹת מוותרת מראש על חירותה לטובת הבכירה, מבטלת את רצונה מפני רצון הארי שבחבורה ומקבלת בכל מחלוקת את הכרעת המעצמה הראשה. שתי הבעיות. נפגשו ונצטרפו לצומת אחד בהונגריה. ארץ זו תבעה מידי ברית-המועצות את חירותה הלאומית והיא תבעה חירות זו כדי לחולל מהפכה במבנה המדיני הפנימי - במקום משטר חד מפלגתי כפוי על האומה להנהיג משטר רב מפלגתי על-ידי חידוש חופש הארגון החברתי והמדיני בתוך הארץ. ברית-המועצות שללה שתי חירויות אלו כאחד והיא מדכאה אותן עכשיו בכוח הזרוע ומטביעה אותן בנחלי-דם. אם זהו סיכומו של תהליך התרת הרצועה המהולל בתוך ברית-המועצות ובמערכת יחסיה עם בעלות בריתה, הרי פירוש הדבר כי ההקלות שניתנו אינן מעלות ומורידות, כי הדברים לא נשתנו ביסודם ולפנינו כמקודם משטר של שיעבוד ודיכוי והשתלטות מעצמה אדירה על שכנותיה - מעצמה אשר היא עצמה כפופה לרודנות. זהו המצב כיום לאור מה שאירע בבודפשט ולכן אם נבוא לחרוץ עכשיו משפט על-ידי החלטת סיכום, לא נוכל להימנע מגזר דין שלילי חמור. אבל מסופקני אם ראוי לנו לעשות זאת. הוועידה קיבלה כבר שתי החלטות המכילות קטרוג קשה על ברית-המועצות - אחת על המצב במזרח-אירופה ואחת על איומי מוסקבה במלחמה עולמית לרגל המצב במזרח התיכון. איני סבור כי תהיה תבונה בהוספת החלטה שלישית - חרצנית וסיטונית. מוטב להתאפק בשעה זו על-מנת לראות כיצד יתפתחו העניינים, ולהסתפק לעת עתה בהצהרה שימסור יושב ראש הוועדה בבואו להגיש מסקנותיה למליאה, בה יאמר כי הוועדה הקדישה לבעיה זו דיון מעמיק, אבל מצאה כי טרם הגיעה השעה לחרוץ משפט ויש עדיין לעקוב אחרי ההתפתחות בעין פקוחה.
אחר-כך סיפרו חברים כי בהיעדרי נשא נאום חשוב חבר פראג'ה, פרופסור זקן לכלכלה, שגילה כל הזמן אהדה והבנה כלפינו. היה זה קטרוג מבוסס ומעמיק על הבולשביזם להלכה ולמעשה. הוא פתח בהצהרה על הצטרפותו לניתוחי ולמסקנותי. גם לצ'יוּ ניֶן, שתרם תרומה חיה לוויכוח, אישר גישתי.
לארוחת צהרים במלון היה לנו אורח אמריקני, שייך לשגרירות בדלהי, מוצאו החברתי מ-C.I.O. [ארגון המיעוט הדינמי בתנועת האיגוד המקצועי בארצות-הברית המאוחד עכשיו עם A.F.L. בהסתדרות ארצית אחת], יצק מים כמה שנים על ידיו של ידידנו וולטר רוּטר. למדנו ממנו הרבה והוא חקר אותנו על הוועידה. על יסוד מה שקלט במסדרונות היה מלא הערכה להצלחת המאמץ שעשינו לשנות את הלך הרוח בוועידה שהיה בתחילה זועף מאוד כלפי ישראל. שאלתיו בין השאר: אילו היה סוציאליסט הודי, ההיה מחייב המשך קיומה של פראג'ה או היה רואה בקונגרס את המכשיר להגשמת הסוציאליזם? ענה כי זו שאלה קשה, אך לבסוף פסק כי היה מעדיף את פראג'ה. תשובה זו מפי אמריקני הייתה מאוד לא שיגרתית.
שוב ענייני ישראל בוועידה ובעיתונות
חזרתי לוועדה המדינית ומצאתיה מדיינת בנוסחי החלטות שהובאו לאישור. שני הסעיפים "שלנו" - סואץ ומערב-אסיה - נוסחו כהלכה, במסגרת המגבלות הקיימות ועומדות, על-כל-פנים בהתאם למדובר. רק בהחלטה על סואץ תוקן הפסוק שחייב ערובה בינלאומית. נאמר: מוטב (prferably) על-פי ערובה של או"ם. מילא. אבל במפתיע נפתחה הרעה מדרום. אותו ציילוני צעיר קם פתע להקשות על טיוטת סואץ: הן אנו קובעים בפירוש זכות מצרים להלאים את התעלה - כיצד אנו באים מניה וביה לכוף אותה לכל מיני תנאים, כחופש שיט וערובות מטעם או"ם? אם זוהי זכותה הריבונית הריהי חופשית לעשות בתעלה כראות עיניה. קמתי וביקשתי מהיושב ראש רשות להציג שאלה לציילוני: נניח כי דעתו מתקבלת ומצרים בהפעילה את זכותה מחליטה לסגור את התעלה בפני 50% של האומות, מה אז? אמר: רשותה היא. אז נשאתי נאום שלם על תעלת סואץ וחיוניותה העולמית והוקעתי את חוסר השחר שבעמדת הציילוני. היפאני נשאר נאמן לנוסח שהוצע. הפקיסטני תמך בציילוני. האינדונסי ביקש להחזיר את הטיוטה לניסוחה הראשון, כפי הוגש על-ידי היפאני. בין השאר לא היו שם המילים "בלי יוצא מהכלל". הודעתי כי אם מילים אלו יוצאות אצטרך לשקול את עמדתי. נאמתי שוב נאום חריף, הפעם ללא סייגים. אמרתי: היינו רשאים לבוא לוועידה זו ולהציע גינוי מפורש ונמרץ למצרים עקב ההסגר והאפליה. מותר היה לוועידה סוציאליסטית להתריע על עוולות כאלו. לא עשינו זאת מפני שהתחשבנו במעמדן המיוחד של כמה מפלגות בתוך ארצותיהן והרגישות שהן מצוּווֹת עליה. אבל כאן הולך ונוצר מצב מיוחד במינו ואנו לא נסבול אותו בלי גבול. גינוי ישראל – מפורש; ואילו ביקורת על הצד שכנגד תמיד מצועפת בכל מיני עיטופים. המעט שאנו דורשים זהו ניסוח חיובי ברור המבטיח לנו זכות ראשונית. בלי זה לא יהיה לנו חלק ונחלה בהחלטה הזאת. האינדונסי נרתע. החזיר את המילים "בלי יוצא מהכלל" וכן את ערובת או"ם, אבל הציע כי ייאמר "תוך כיבוד ריבונות מצרים". הסכמתי לזה וההחלטה יצאה לבסוף בלתי מחבלת. ההרגשה הכללית של הוועדה הייתה נגד הציילוני.
חזרתי למלון כדי לחַלף ולנסוע עם אבּי לבית-הכנסת.
עברתי על עיתוני אחר הצהרים, שלושה במספר. בכולם הכותרת הראשית – "משקוף" לרוחב כל העמוד הראשון - על החלטת ממשלת ישראל. הכותרת ב"'איבנינג ניוז" היא הנוחה ביותר לישראל: "החלטת ממשלת ישראל מפנה דרך למשלוח כוח או"ם למצרים". "בומביי סנטינל' נוקט לשון עובדתית: "ישראל מחליטה לנטוש מצרים". "פרי פרס בולטין" עוקצני וארסי: "האיום הרוסי להתערב במלחמת מצרים פועל - התוקפנים נסוגים". אכן כותרת זו חלה גם על השמועות כי כל מיבצע אנגליה וצרפת על סף התפוררות והן יסלקו צבאותיהן בקרוב.
מתברר כי ההודעה נמסרה לציבור בארץ על-ידי ראש הממשלה עצמו בשידור שנתקיים אחר חצות.
עדיין נשארה אי בהירות לגבי עמדתנו בעניין כבי"ל. לפי גירסה אחת הודענו כי אנו מוכנים להוציא כוחותינו משטח מצרים מייד עם הבטחת כניסתו של כוח חירום בינלאומי לאזור התעלה (מה יהיה אז המצב הצבאי בחצי-אי-סיני - נסתם ולא פירש, ולכן כל שאלותי הקודמות בעניין זה עומדות בעינן). לפי נוסח אחר, נוציא את כוחותינו "מייד לאחר שיושלמו סידורים מניחים את הדעת בדבר כוח החירום הבינלאומי". כאן נשאר הפתח פתוח לאפשרויות שונות. על-כל-פנים, בתשובה לאייזנהאור נאמר: "מעולם לא נתכוונו לספח את מדבר סיני".
בית-הכנסת שהובלתי אליו לקבלת שבת לא היה זה שעמדתי לבקר בו לפני שבוע ונבצר ממני לעשות זאת עקב השיחה עם הנהגת פראג'ה. אותו בית-כנסת הוא של פשוטי עם שבקרב עדת הבבלים ונתאסף בו אז המון עם רב, מהם שהביאו שטיחים מבתיהם ופרשו אותם ברחוב. בינתיים השתררה מתיחות ברובע המוסלמי הסמוך, שהגיעה לשיאה דווקא היום, והגבאים חששו לתוצאותיה של התקהלות יהודית גדולה. הייתי בטוח כי הם מגזימים, אך לא בידי היה לקבוע דבר. הובאתי איפוא לבית-כנסת של אמידים - בניין נאה וחדש, אך ריק ברובו. כשסיימנו החלו לדבר על לבי כי אבוא מחר לבית-הכנסת "העממי". התפילה מתחילה שם בשש. כיוון שב-8.30 עלי להיות בקצה אחר של העיר הצעתי כי אבוא ב-7 ואלך ב-8. חישבו ומצאו כי פירוש הדבר לנכוח בתפילה, מלפני ה"עמידה" (שמונה-עשרה) של שחרית עד לאחר קריאת התורה, ונחה דעתם. אך מייד נזכרו כי עלי לסור גם לבית-כנסתם של "בני ישראל" ולשהות גם שם כשעה, שאם לא כן יהיה ריב ומדון ויופר השלום במחנה. בפירוש אמרו כי מוטב לי לא ללכת לשום בית-כנסת מחר בבוקר מאשר לבקר רק באחד. כיוון שכך, ביקשתי מחילה וכפרה על שאני יוצא הפעם ידי חובתי רק בתפילה של ליל שבת.
דוד הכהן יוצא הלילה לרנגון בענייני סולל-בונה ותוכניות הפיתוח. נפרדנו על-מנת להיפגש בוועידת האיגוד הבין פרלמנטרי בבנגקוק.
